לפני שבועיים, בחג הראשון של פסח, ציין שלמה הלל, לשעבר יו"ר הכנסת, את יום הולדתו ה־97. הוא צלול, רהוט וחד לשון, ושולף מזיכרונו עלילות רבות מסיפור חייו המצטלב עם ההיסטוריה של ישראל.
הלל מתגורר ברעננה ב־15 השנים האחרונות בדירה צנועה. לפני תשע שנים התאלמן. "אני בריא לחלוטין ולא זקוק לעזרה", הוא אומר. "כל עוד אהיה מסוגל להסתדר בעצמי אני מעדיף לחיות לבדי. פעם בשבוע מגיעה אישה לשלוש שעות, מנקה את הדירה ומפעילה את מכונת הכביסה. אני תולה את הבגדים לייבוש, מוריד, מקפל ומסדר בארון. אני גם מבשל בעצמי".
הלל אינו מוכן לשקול מעבר לבית דיור מוגן. בנו אבי, ניסה פעם לשכנע אותו, אך לא עוד. בתו הבכורה, ד"ר הגר הלל, נפטרה לפני 15 שנה.
בימים כתיקונם מארח הלל מדי שבוע לארוחת שבת את בנו, כלתו ושלוש נכדותיו. עד לפני שנתיים נהג להכין בעצמו את הארוחה, מאז בני המשפחה מתעקשים להביא עימם את האוכל המבושל והוא רק עורך את השולחן.
למרות גילו המופלג, שלמה הלל עדיין נוהג. "אם כי רק בתוך רעננה", הוא מסייג. מאז הוכרז על ריחוק חברתי בשל התפרצות הקורונה, הוא אינו יוצא מביתו, ואחת לשבוע בנו מניח מצרכי מזון ליד דלת דירתו. הם שומרים על קשר טלפוני יומיומי.
שליחות מיוחדת
שלמה הלל נולד בעירק ועלה לארץ בגיל 11. היה ממייסדי קיבוץ מעגן מיכאל ומקימי מכון איילון, מפעל של ההגנה שייצר תחמושת לתת מקלע סטן. היה פעיל במוסד לעלייה ב', הגוף האחראי מטעם ההגנה על העלייה הבלתי חוקית לארץ. בגיל 23 נשלח לעיראק שם פעל בזהות בדויה בשיתוף המחתרת היהודית לארגון העלייה לארץ. בקיץ 1947 פיקד על מבצע "מייקלברג" להטסתם לארץ של 50 יהודים במטוס שהמריא ממישור מדברי, מתחת לאפם של העיראקים ונחת בשדה ליד יבנאל, מתחת לאפם של הבריטים. "זו הייתה הפעם הראשונה שבוצעה עלייה בלתי לגלית במטוס", הוא מדגיש. לאחר מכן ארגן עוד שתי טיסות כאלה, אחת מעיראק והשנייה מאיטליה. לאחר קום המדינה ארגן את הבריחה הגדולה של יהודי עיראק לאיראן, ומשם במטוסים לישראל.
ב־1950 שב לבגדד כשהוא מתחזה לאחד ממנהליה של חברת תעופה אמריקנית, וניהל משא ומתן עם ראש ממשלת עיראק במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" להעלאת כל יהודי עיראק לארץ.
בתחילת שנות ה־50 החל הקריירה הציבורית שלו – תחילה כבכיר במשרד החוץ (בין היתר כיהן במשלחת ישראל באו"ם ושגריר באפריקה), אחר כך כחבר כנסת במשך שבע קדנציות במהלכן שימש גם שר המשטרה ושר הפנים וכן יו"ר הכנסת.
ב־1998 הוכתר כחתן פרס ישראל על תרומתו מיוחדת לחברה ולמדינה. כיום הוא מכהן כנשיא המועצה לשימור אתרי מורשת ישראל. במסגרת תפקידו היה פעיל באיתורו ורכישתו של מטוס ישן מדגם זהה למטוס שהביא ארצה 70 שנה קודם לכן את המעפילים מעיראק במסגרת מבצע "מייקלברג". המטוס שנרכש באלסקה הוצב במוזיאון ההעפלה בעתלית, ובקרוב יציג לציבור הרחב פרקים לא מוכרים מההעפלה האווירית וסיפור העלייה של יהדות המזרח.
"ההעפלה היא אחד הפרקים המפוארים ביותר בתולדות ישראל", אומר הלל. "אנו העם היחיד בעולם שבניו התפזרו ל־150 ארצות ואחרי 2000 שנה חזר למולדתו. כדי לעלות לארץ יהודים היו מוכנים להסתכן, לטבוע בים, להיקבר במדבר - זה מה שמייחד את עם ישראל. אין סיפור דומה בתולדות העמים. לכולם יש חקלאות ויש צבא, אבל אין להם העפלה. ולכן לא נמצאת בשום שפה מילה שהיא תרגום למילה 'עלייה' או 'העפלה'. באנגלית, למשל, לא אומרים To immigrate אלא To make Aliya. נושא ההעפלה בדמי, ולצערי, לא נותנים בארץ ביטוי מספיק לנושא הזה".
במלאת 72 שנה למדינה, אתה גאה בה?
"כמי שהיה בהגנה, במוסד לעלייה ב', במשרד החוץ, בכנסת, וכיום במועצה לשימור אתרי מורשת – אין דבר קרוב יותר ללבי מאשר מדינת ישראל ואני גאה בה. מצד שני, אני מאוכזב ומודאג מכל מיני תופעות שליליות שמטרידות אותי כמו כל אדם נבון בארץ. אני לא רוצה להתייחס אליהן כי אני כבר לא עוסק בפוליטיקה, למרות ששובצתי במקום ה־120 ברשימת העבודה לארבע הכנסות האחרונות. זה מקום של כבוד שנותנים לתרח זקן כמוני שכבר לא מתמודד על מקום ריאלי בכנסת".
במפלגת העבודה היום אין כבר שום מקום ריאלי.
"מפלגת העבודה במתכונתה הנוכחית סיימה את תפקידה וצריכה לבנות את עצמה מחדש. היא בהתפרקות מוחלטת. כל הפוטנציאל האלקטורלי שלה בוזבז, ואנשים הצביעו לכחול לבן כי חשבו שמשם תבוא הגאולה".
בבניין הכנסת הוא ביקר לא מזמן. "בפעם האחרונה הגעתי לשם כדי להשתתף בטקס לחנוכת קיר עם תמונותיהם של חברי הכנסת שקיבלו את פרס ישראל".
חידוש המעברה
בשבוע שעבר ביקר שלמה הלל במשרדו של ראש עיריית רעננה חיים ברוידא. "שוחחנו בענייני היום", אומר ברוידא. "והרהרתי עד כמה חסרים לנו כיום, בנוף הציבורי והפוליטי, אנשים כמו שלמה הלל - איש אמיץ, עתיר זכויות, שסיפור חייו הוא בעצם הציונות בהתגלמותה".
במהלך שיחתם דנתם גם באיתור שטח ברעננה להקמת דגם של מעברה?
"נשיא המועצה לשימור אתרים שלמה הלל, יו"ר המועצה עומרי שלמון ויוסי אלפי פנו אליי וביקשו להקים ברעננה את דגם המעברה כאתר מורשת. כעיר שרבים מתושביה נולדו וחיו במעברת כפר נחמן, הצעתי להקים את האתר בשטח שנמצא בכפר נחמן, שטח ששייך למינהל מקרקעי ישראל אך יש לו זיקה מוניציפלית לרעננה. זה יהיה מקום הולם וכבוד גדול לעיר. במהלך פגישתנו כבר לקחתי אותם לסיור במקום. הנושא נמצא על הפרק, ובבוא העת, אחרי עידן הקורונה, אביא אותו לידיעת חברי המועצה".
