כבר כמעט שלוש שנים שאורי מנוס, אביו של עומר מנוס ז"ל, מנסה לרפא את הכאב ללא הצלחה. הוא מנציח את פועלו של בנו, הפעיל החברתי והפוליטי המוכר מרעננה, שבשמונה השנים האחרונות לחייו הפך את הריצה לחלק מרכזי בחייו. ביום שישי הקרוב האב הגאה יעמוד על קו הסיום של "מירוץ הבית" השלישי שמארגנים לזכרו חבריו של עומר ויעניק לכל מי שרוצה את הספר שכתב בשנתיים האחרונות אודות חייו של בנו. "אני מתרגש לפני המירוץ", הוא אומר, "האווירה של הרצים, העובדה שחלקם מתארחים אצלי בבית לפני כן, הכל מכניס אותי לעולם שהיה של עומר בשנותיו האחרונות".
אורי מדבר על בנו בגאווה, כמעט בציפייה שעוד שנייה ישוב עם המצלמה מעוד אימון. "עדיין לא השלמתי עם לכתו. אני חי אותו כל הזמן ודואג להנציח אותו בכל מקום, בין אם זה במסלול הריצה בספורטק שנקרא על שמו, המירוץ הזה או תחרות האתלטיקה של בתי הספר המקומיים שתקרא החל מהשנה על שמו. אני רוצה שהוא יעטוף אותי".
"חסרה צלע ענקית"
עומר מנוס ז"ל התחבר לעולם הריצה בגיל 40, לאחר שהשיל משקל מגופו ורצה לשמור על כושר. יום אחד הגיע לאימון ריצה בעיר עם מצלמה סתם מתוך שעמום והחל לצלם את חבריו רצים. השילוב הזה, בין שתיים מאהבותיו של החוקר הפרטי במקצועו גבר מאוד מהר. הוא החל להגיע עם מצלמה לתחרויות והפך למותג עם שם - "צלם הבית".
אבל אז הכל נגדע. ב-7 בספטמבר 2015, במהלך טיול עם אביו בגיאורגיה, עומר נפטר בשנתו והוא בן 48 בלבד. הוא הותיר אחריו אישה, שלוש בנות, אב ואם ושלוש אחיות, אך גם משפחה ענקית של רצים שבכו את לכתו. "הרגעים ההם בגיאורגיה, השמחים וגם הרעים, הרגעים שבהם ניסיתי להעיר אותו - לא עוזבים אותי", מספר אורי במרחק של שלוש שנים. "קשה לי לחמוק מהזכרונות האלו, הם כל הזמן איתי, לא רק בלילה, אלא גם בימים. הם פתאום צצים לי בראש".
מה שמשאיר את אורי מאוזן הוא הטיפול במשפחתו הגדולה ובמשפחתו של עומר בפרט. "המשפחה מאוד מלוכדת, אם כי חסרה בה צלע ענקית, הצלע של עומר.ואני מרגיש שאני צריך להשלים אותה כל הזמן. זה שינוי גדול, כי כל חיי חשבתי שיהיה לי בן שימשיך את דרכי ופתאום הפכתי לאבא ממשיך שמטפל בשלושת אחיותיו, באימו, באשתו ובילדיו".
לרוץ ולזכור את עומר
מי שמארגן גם השנה את המירוץ לזכרו של עומר הוא חברו הקרוב איתן דן, שהפעם נתקל בקשיי מזג אוויר. לדבריו בשל הגשם שצפוי לרדת ביום שישי, יתכן ש-1,500 הרצים שכבר נרשמו לאחד המקצים בתחרות (5 ק"מ, 10 ק"מ ו-21 ק"מ) ייאלצו לרוץ מעט יותר מאוחר מהצפוי.
"זו השנה השלישית שאנו נפגשים להנציח את עומר בהדר יוסף ולרוץ לזכרו. זה לא נהיה קל יותר עם השנים. אנו רצים בכאב ובידיעה שאין איש שיוכל להיכנס לנעליו בעולם הריצה הישראלי. חסרונו של צלם הבית מורגש בכל תחרות. באופן אישי לי הוא חסר בכל מפגש, אפילו במפגשים הקטנים שהיו רק שלנו. היה לו ולי מנהג קבוע בכל בוקר, הוא היה מחכה לי ליד ביתו בפינת הרחובות פרדס משותף והסחלב ומתחיל לרוץ איתי. בשנים שעברו לא שיניתי את מסלול הריצה שלי. בכל בוקר שאני עובר שם אני חווה צביטה בלב".
