את האמירה - שמים הם חיים ובלעדיהם אין קיום לצומח ולחי - כולם מכירים. אך מעטים יודעים שאנו מצויים בעיצומו של משבר מים עולמי שבמהלכו מקורות המים ברחבי העולם אוזלים, מתייבשים, מזדהמים ונעלמים.
לרגל יום המים הבינלאומי המצוין בכל שנה ב-22 במרץ זו הזדמנות טובה לדבר על נושא המים בכלל ועל מה שניתן לעשות בכדי להתמודד עם המשבר שבפתח.
קראו גם:
המים שמסביבנו נראים אינסופיים. האוקיינוסים והימים תופסים כשני שליש משטח כדור הארץ, הגשם שירד בחורף הנוכחי נותן לנו את האשליה שהכל בסדר ושאין מה לדאוג. אך המציאות רחוקה מכך מאוד.
קרחוני הענק באנטרקטיקה
רק כ 2.75% מסך כל המים בעולם הם מים מתוקים ראויים לשתייה, ורובם ככולם מרוכזים בקרחוני הענק באנטרקטיקה ובגרינלנד. אך בפועל רק שיעור זעיר ביותר של מים מתוקים הינו זמין לנו בצורה של מי תיהום, אגמים, נחלים ומי גשמים.
אלא שמים אלו נעלמים באופן מהיר ביותר ממגוון סיבות שהמשותף לכולן הינו שהן מעשה ידי אדם. נהרות שלמים מיובשים בשל סכירתם ושאיבת מים מהם לחקלאות, אפילו נהרות ענק כמו נהר הקולורדו בארה"ב כבר מתקשה להגיע לים.
אגמים שלמים מתייבשים כמו ימת ארל במרכז אסיה, שבשיאה שטחה היה גדול בערך פי 3 משטחה של ישראל, וימת צ'אד באפריקה ששטחה היה גדול מזה של ישראל התייבשה כמעט לגמרי. והדוגמאות עוד רבות.
מרעילים את מי התהום
לא רק שמקורות המים מסביבנו מצטמצמים או נעלמים לגמרי, אלא שגם איכות המים מתדרדרת: זיהומים מדשנים כימיים בחקלאות, שפכים עירוניים ותעשייתיים מזהמים ומרעילים את מי התהום והנהרות, מים שבעבר היו מתוקים נעשים מליחים בשל שאיבת ייתר ועוד.
לא רק שכמות המים פוחתת ואיכותם מדרדרת, הרי שגם הגישה אליהם נעשית קשה יותר. נשים באפריקה שבעבר שאבו מים מהבאר בכפר צריכות היום להשקיע שעות של הליכה בכדי להגיע למקורות מים זמינים אחרים.
ביטחון המים בישראל התחזק מאוד בזכות ההתפלה, ניהול מים מקצועי ברמה בינלאומית, מניעת נזילות וטיהור שפכים שהינו שיא עולמי : כ-90% מהשפכים שלנו מטוהרים ומשמשים בחקלאות.
אך מצבם של ים המלח, נהר הירדן הדרומי, שפיעת המעיינות והזרימה בנחלים כולם מעוררים דאגה. ים המלח מתייבש בקצב המזעזע של 1.2 מטר בשנה! בעוד העיתונים מדווחים על כל סנטימטר של מים שנוסף לכינרת וכולנו מתמלאים בתחושת סיפוק, הרי שאין אף מעקב דומה על ים המלח שהולך וגווע לנגד עינינו. עדיף כנראה לא להסתכל לבעיה בעיניים – יש מספיק צרות אחרות.
מים עכורים
נהר הירדן בחלקו הדרומי הינו לא פחות מאשר זרם דליל של מים עכורים. וכל מי שביקר באתר הטבילה בירדן הדרומי, באתר הקדוש מאוד לנוצרים - קסר אליהוד לא הרחק מיריחו, יכול להיווכח בכך במו עיניו. לחשוב שהיה צריך נס אלוהי מיוחד בכדי שבני ישראל יוכלו לחצות את נהר הירדן אל הארץ המובטחת מצריך היום הרבה מאוד דמיון. את המים הרדודים והדלילים ניתן לחצות בקלות ברגל היום.
גם הזרימה מהנחלים ומהמעיינות ברחבי הארץ הולכת ונפגעת בין היתר, בשל הבנייה המונעת חלחול מי גשמים למאגרי מי התהום, וכמובן שינויי האקלים שפוגעים בכמויות המשקעים ומגבירים את ההתאיידות.
אז רגע לפני שנופי המים של מדינת ישראל ייעלמו הגיע הזמן לחזק יוזמות קיימות ורעיונות חדשים לשיקום מערכות המים הטבעיות של ישראל. ואולי יגיע היום שבו נוכל ללכת שוב לשחות בנחל רענן ליד הבית או לשפת ים המלח ולהימרח בבוץ שחור כפי שעשינו ילדים, וזה לא היה מזמן.
גדעון בכר, יו"ר עמותת תושבים משפיעים במודיעין
