מתקפת הפתע בשבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה אחריה, השפיעו כמעט על כל אחד ואחת במדינה בדרך זו או אחרת. דרכי ההתמודדות הן רבות ומגוונות ולא מעט אזרחים פנו לתחום בריאות הנפש כדי לקבל סיוע. אלא שגם המטפלים עצמם לא פעם מושפעים מהמצב ומהסיפורים הקשים שמגיעים אליהם.
כך למשל, גבר בשנות הארבעים לחייו, רופא בשירותי בריאות הנפש, שינה את התנהלותו מאז השבעה באוקטובר והפתיע את אשתו בצעד שגרם לה לסיים את הקשר ביניהם.
במשך שבועות ארוכים מאז פרוץ המלחמה עבד האיש שעות נוספות והעניק מבוקר ועד ליל סיוע ותמיכה, בעיקר לניצולים ולמפונים מהדרום. חלקם שיתפו אותו בסיפורי זוועות קשים.
לא מכבר נסעה אשתו לסופשבוע עם מספר חברות כדי להתאוורר ולהירגע מהתקופה הלחוצה, אלא שבינתיים בן הזוג הכין לה הפתעה. כשחזרה לביתם, גילתה מצלמות, מערכות התראה שונות ומגוון אמצעי אבטחה טכנולוגיים, ביניהם מערכות לזיהוי פנים וטביעת אצבעות שהותקנו בכל רחבי הבית - מהחצר, הסלון והמטבח, דרך חדרי השינה ועד האמבטיה.
האישה ההמומה ניסתה לברר עם בעלה לפשר העניין, שכן הם מתגוררים במרכז הארץ הרחק מזירות הלחימה או משטחי הרשות הפלסטינית. "הבית שלנו הכי בולט ומושך בסביבה. אם חס וחלילה תהיה לכאן חדירה של מחבלים, אנחנו הבית הראשון שייכנסו אליו, לכן אנחנו חייבים לנקוט בכל אמצעי הזהירות והביטחון", הסביר האיש.
קראו גם:
האישה שעדיין ניסתה לעכל את שראו עיניה השיבה: "אני חושבת ששמעת יותר מדי סיפורים. הגזמת לגמרי ואולי אתה צריך לטפל גם בעצמך, זו לא בושה. אם לא תעשה את זה, אני עוזבת את הבית. לא יכול להיות שלא אוכל לנוע בחופשיות בבית שלי כי אולי אחת האזעקות תתחיל לעבוד או שאצטרך להזדהות כשאני עוברת בין החדרים כאילו אני בפנטגון".
בשלב זה עלו הטונים בין בני הזוג, והבעל השיב: "אני לא מבין איך אחרי מה שקרה בשבת השחורה את ממשיכה להיות כל כך שאננה. זה יכול לקרות בכל מקום בארץ וצריך להיערך בהתאם. עדיף לשלם מחיר כבד בכיס ואולי קצת בנוחות ולא בחיים שלנו. אם את לא מבינה את זה, כנראה את זו שצריכה טיפול".
אחרי שהאיש ביצר את ביתם והתבצר בעמדתו, הגיעה אליי האישה בבקשה לפתוח עבורם בהליך גירושין. וכשהבנתי שלא נותרה ברירה נעניתי לבקשה.
