"אני כבר לא יודעת מה לעשות. כל ערב בבית הוא סיוט. הילדה לא מוכנה ללכת לישון.
אחר הצהריים אנחנו בגינה והכל מתנהל בצורה נעימה ומרגע שאנחנו עולות הביתה, היא משתנה לגמרי והמטרה העיקרית שלה היא: למשוך זמן.
למה היא לא יכולה פשוט ללכת לישון?".
את זה אמרה לי השבוע אמא לילדה בת ארבע, והאמת היא שאני שומעת תלונות כאלה אחת לשבוע בערך.
אז אתחיל מהסוף: בשביל ילדים, לישון זה לא פשוט. ללכת לישון זאת סוג של פרידה. פרידה מהיום.
הילד הולך לישון בהרגשה שהעולם ממשיך להתנהל בלעדיו. סוג של FOMO. תוסיפו לזה גם פחדים ולפעמים גם עניינים רגשיים שיש לתת להם תשומת לב ותבינו, שעל מנת שילד ילך לישון בקלות, כדאי לשנות את השפה בבית לכזו שהילד יוכל להכיל.
חמ"ל ערב
מכירים את זה שהילד לא רוצה להיכנס למקלחת? ואז הוא לא רוצה לצאת מהמקלחת. אחרי זה הוא ממש לא יודע מה הוא רוצה לאכול (מה שבטוח, שהוא לא רוצה את מה שהצעתם) ואז הוא רוצה רק עוד סיפור אחד. ועוד אחד. ועוד אחד ו...די! לך לישון!
טוב, אני הולך לישון.
אמאאאאא, עכשיו פיפי. ושוב פיפי. ו...רוצה לשמוע מה היה בגן? ו... אני מפחד!
ובסופו של דבר אתם מאבדים סבלנות ומתעצבנים.
ואז גם מרגישים אשמים. מרגישים שטנק הדלק שלכם התרוקן. אין לכם יותר מקום להכיל "לא בא לי", אין לכם סבלנות ל"רק עוד סיפור אחד" ובטח שאין לכם כוח שוב ללכת למלא עוד כוס מים וללוות את הילד לשירותים בפעם החמישית.
השאיפה שלכם היא שהילד ילך לישון לבד. להגיד לילה טוב ולצאת מהחדר.
מצד שני, יש גם את ההורים שחיים לפי גישת הרצף או גישות דומות לה, בה ישנים עם הילדים באותה מיטה אפילו עד גיל מאוחר כשהמטרה היא שהילד בעצמו יגיד שהוא רוצה ללכת למיטה שלו. זה עדיין לא אומר ששם הערב זורם פשוט יכול להיות שהפתיל קצת יותר ארוך :)
מה עדיף?
אני מאמינה שלכל משפחה יש את מה שמתאים לה. כשאני מלווה משפחה בהדרכת הורים או ייעוץ שינה, אני מבינה עם המשפחה מה המטרה שלה וביחד אנחנו בונים תוכנית שקודם כל תענה על כל הצרכים הרגשיים והפיזיולוגיים של הילד ובמקביל תפעל לפי מה שההורים רואים לנכון.
מה בכל זאת חשוב?
חשוב מאוד ללמד את הילד שיש לו"ז לערב. יש זמן לכיף, יש זמן לאמבטיה, יש זמן לארוחת ערב, יש זמן לטקס שינה ויש זמן ללכת לישון. חשוב גם ללמד את הילד לעבוד ביחד לפי הלו"ז ולא לנסות למשוך זמן בכל חלק של הערב.
איך נעשה את זה?
אם נלמד את הילדים להתגייס ללוז הערב ונעזור להם לנהל את זה בצורה יפה, נגיע למצב שאת כל הזמן שאנחנו מבזבזים כל ערב על ויכוחים וזירוזים, נוכל להשקיע בעוד סיפור.
נוכל להגיד לילד: אתה יודע? היה לי ממש כיף איתך הערב ואפילו נשאר לנו זמן, בוא נקרא עוד סיפור. ואז הילד ילמד ששווה לו לזרום עם ערב נעים, כולם יהנו מהערב וילכו לישון בהרגשה טובה.
כן אני יודעת. זה נשמע לא הגיוני ופסטורלי אבל אני מבטיחה לכם שאם משנים בבית את השפה לשפה חיובית ועושים את זה בדרך נכונה, בונה שמעניקה לילד גם גבולות וגם ביטחון, כל הדינמיקה משתנה לטובה ואז אפשר ליהנות משני העולמות: גם ללוות ילדים לישון עם טקס וגם שאחר כך הם יירדמו עצמאית ממקום שלו ורגוע.
נעמה צובל - יועצת זוגית ומדריכת הורים למתבגרים ולגיל הרך. טל. 052-5555339.
