דני ועופרה, נשואים והורים לשלושה ילדים, הגיעו אליי וסיפרו שהם עוברים בתקופה האחרונה משבר. ראיתי מולי זוג יפה, מטופח, בני 45 פלוס, שני מצליחנים. לא מזמן הם אפילו הגשימו חלום וקנו בית חדש.
כשביקשתי שיספרו מה השתבש, הם אמרו שכמעט הכל: לאחרונה הם רבים הרבה יותר, קצרים אחד כלפי השני, סוחבים על הגב המון משימות ובעיקר: משעמם להם. אין להם שום ריגוש.
קראו גם:
זה, כמובן, לא נדיר. זוגות מגיעים לעיתים לתחושת "יחסינו לאן", שמלווה בלא מעט כאב: למה דווקא עכשיו, אחרי שהצלחנו לעבור הכל ביחד, מגיעה תחושת הריקנות המוזרה הזאת?
בני זוג חולקים לאורך השנים הראשונות המון אירועים שיש בהם עניין ואקשן ומייצרים ריגוש: הריצה אחרי הקריירה, גידול הילדים, תואר, ואז עוד תואר, ועוד עסק, ועוד תפקיד, והילד שגומר תיכון ומתגייס לצבא, והדאגה המשותפת לחייל הקרבי – והנה, אחרי שצלחנו הכל יחד, דווקא עכשיו, כשאפשר לנוח וליהנות מהפירות, מתחיל משבר שנושא תחושה שהקשר התרוקן. ואז נשאלת השאלה: מה קרה לנו?
אז מה באמת קרה?
המגפה שאחרי הקורונה
הקורונה אמנם הסתיימה, אבל הלונג קוביד שהיא הותירה מורגש היטב בתא המשפחתי. בתקופה האחרונה יותר ויותר זוגות מתמודדים עם משברים – לנוכח אתגרי הקורונה:
בני זוג שבילו אחד בתוך הנשמה של השני לאורך חודשים, עם לחץ כלכלי וילדים ללא מסגרות, הגיעו למצבי אלימות, ריבים קשים ומשפטים שנאמרו והותירו חותם. התחושה היא של מיצוי, של מחנק. ואז מגיע ה"אני לא יכול יותר". וגם ה"אני רוצה להיפרד".
מגיע לי
סיבה נוספת לדעיכת הקשר מחלחלת לאיטה כשכל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא התפתח לאורך השנים, הביטחון והדימוי העצמי שלו התחזקו – והוא כבר פחות מוכן לוותר ולהשלים עם דברים שלגביהם עצם עין בעבר. תחושת ה"מגיע לי" מתעוררת, ואיתה הרצון בריגושים. זה הזמן שלי לטרוף את החיים. לנסות משהו חדש. ומאיפה מתחילים?
משמעות הקשר
כשאחד מבני הזוג אומר "משעמם לי", צריך לבדוק אם מדובר בריקנות פנימית או בהתרוקנות של הזוגיות: האם זו הירדמות בשמירה של בני הזוג, שמתייחסים זה לזו כאל מובן מאליו? מה שבטוח הוא, שצריך 'אין' כדי להרגיש 'יש'. אנשים מרגישים ריגוש כשהם יודעים מה זה 'אין ריגוש'.
אחרי חודשים שבהם הם הסתובבו בבית 24/7 בפיג'מה, בלי חברים, בלי בילויים, בלי מפגש עם קולגות בעבודה, שחיקת הזוגיות היא דרסטית. נתחיל מלזהות אותה ואת המקור שלה, נכיר בקיומה אצלנו בבית - ומשם נתקדם.
אז מה עושים?
תסתכלו לבעיה בעיניים בלי לטאטא אותה מתחת לשטח, כי זה רק יחמיר את הקושי.
נסו לזהות מה באמת חסר לכם: התשוקה? המשמעות? הסקס? תשאלו את עצמכם על מה אתם מוכנים לוותר ומה החלל שכל כך חסר לכם.
אל תקפצו לצעדים קיצוניים – כמו חילופי זוגות ויחסים פתוחים. זה עלול לדרדר את הקשר עוד יותר.
תעשו יחד דברים משמעותיים וכייפיים. כן, לעצמכם, לא רק עם הילדים.
הקטינו את פערי האינפורמציה הרגשית. דברו על פחדים, חוויות ורגשות, לא רק על דברים משמחים וענייניים.
המשיכו לגעת פיזית. גם אם אין מיניות, אל תוותרו על חיבוקים, נשיקות וליטופים. שבו יחד לראות סרט, תאכלו יחד, תניחו ראש על כתף. אלה דברים קטנים שמחזקים את הקשר.
הקפידו על התפתחות אישית. לכו ללמוד, תירשמו לחוג – ואז תחזרו הביתה מלאים יותר ותוכלו לספר, לשתף וליצור חוויה רגשית טובה.
אל תתביישו לדבר על הרצונות שלכם, גם אם הם נועזים. כשמתביישים – אתם מכבים משהו שיכול להיות טוב.
תכניסו צחוק למערכת היחסים. לכו לסטנדאפ. לקומדיה טובה. גייסו הומור עצמי ותצחקו ביחד.
מצאו קהילה וחוג חברתי. הירשמו לקבוצת טיולים, תיפגשו עם אנשים שמתאימים לכם, צרו חברויות שיכניסו תוכן לזוגיות שלכם.
אריאל שער מנדל, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת
