פרויקט הגמר של יובל אלעזרי־וולקני, סטודנטית לצורפות ואופנה בבצלאל, מפיח חיים חדשים באשפה הביתית.
אלעזרי־וולקני, תושבת צופר בערבה, הופכת מוצרים שהושלכו לאשפה כמו קרטוני ביצים, אריזות חטיפים, ניילון ועיתונים לפריטי לבוש והנעלה מיוחדים.
קראו גם:
מאז שהייתה ילדה במושב צופר עסקה אלעזרי בקיימות ובאופנה, וכשהייתה בת שלוש יצרה לעצמה במהלך חופשה משפחתית בגד ים משקית ניילון.
ההמשך הטבעי היה לפתוח אחרי הצבא חנות יד שנייה נודדת וגם בעבודת הגמר שלה בלימודי האופנה והצורפות בבצלאל היא בחרה להתמקד במיחדוש, במתן חיים חדשים לפסולת וחומרי גלם שמשך חייהם קצר.
אלעזרי־וולקני מציינת שהאתגר היה להכיר את חומרי הגלם ולהבין שהם מתנהגים באופן שונה מאשר בד, שוני זה מילא אותה בחדוות יצירה. בין השאר אלעזרי יצרה שכמייה מרהיבה המורכבת משני צדייה משקיות חטיפים ושמלה קלועה משקיות ניילון שחורות.
באשר לסנדלים העשויים מקרטונים ועיתונים, ציינה כי הם בהחלט מיועדים להליכה.
"בפרויקט הגמר שלי עסקתי במיחדוש של פסולת ביתית וחקלאית מהסביבה שנאסף בערבה", היא מספרת. "זבל נתפס אצלי תמיד כחומר מבוזבז. מילדות אני אוספת, משפצת, מתקנת, מפרקת ומנסה להקנות חיים חדשים לפסולת שאני מוצאת סביבי. בשנים האחרונות אני אף מנסה לייצר כמה שפחות אשפה ביתית. כך גיליתי שאריזות הן המרכיב העיקרי שנמצא בפח האשפה שלנו. מה ארוז? כל דבר. גם אנחנו אורזים את עצמנו".
לדבריה, "בפרויקט חברתי לאנשים הקרובים לי ואספתי פסולת המאפיינת את היומיום שלהם. עם הפסולת שיחקתי, יצרתי ועיצבתי בחומר פריטים העוטפים ואורזים את הגוף מחדש. יחד הם יוצרים סדרה מהמשאב הגדול ביותר, הלא מנוצל של האדם - זבל. העבודות שלי מבקשות להפנות את תשומת הלב לבזבוז ולמהירות שבה חומר 'מסיים את חייו'".
אלעזרי־וולקני סיימה בימים אלה את הלימודים במחלקת אופנה וצורפות בבצלאל, ובכוונתה להמשיך ללמוד לתואר שני. לדבריה, הרבה מהפרויקטים שלה עוסקים בקיימות. "גם אם זה לא הנושא המרכזי שלי, אני אשתדל תמיד שהחומרים יגיעו ממקור שסיים את דרכו. אם זה לדוגמה מעיל ג'ינס, אז הוא יהיה עשוי מג'ינסים ישנים שאי אפשר היה ללבוש יותר".
עד כמה לערבה יש השפעה על היצירה שלך?
"הערבה זה הבית שלי, זה המקום בו גדלתי, יש במדבר ניקיון שמאפשר לנשום ולחשוב בשקט. כל פעם שיש לי מחסום ביצירה, אני נוסעת לצופר לכמה ימים להיות אצל ההורים. באחת הפעמים שהייתי שם, כשעבדתי על פרויקט הגמר שלי בבצלאל, נסעתי עם אבא לשדה וביקשתי שנעבור במזבלה. אולי שם אקבל את המוזה. הגענו והעיניים שלי ברקו מרוב השראה, החומר לעבוד איתו, כל ה'זבל' שאספנו בקושי נכנס לאוטו".
בבוקר למחרת, היא מספרת, הלכה למסעדת "גן ירק" של אמה במטרה לחפש שם עוד חומרים. "שאלתי אותה אם יש לה משהו מיותר שאני יכולה לקחת. היא הצביעה על קרטוני הביצים. כך נולדו להם מספר פריטים מפרויקט הגמר שלי שעוסק בקיימות ושימוש חוזר של חומרים שסיימו את חייהם במטרה להקנות להם חיים חדשים. אני ממשיכה בשנה הבאה לתואר שני בעיצוב תעשייתי במטרה למצוא פתרונות מעולם הטקסטיל לזבל שלנו".
מה החלום שלך?
"החלום שלי תמיד היה לעסוק באופנה, אבל כשגיליתי את כמות ההרס שענף זה מביא לעולם, לא יכולתי להמשיך בלב שקט. אני רוצה להמשיך לעסוק בתחום של אופנה וקיימות. זה תחום לא מאוד מפותח כרגע, לא בעולם ובארץ עוד פחות. יש עוד המון מה לחקור ולפתח, ואני חולמת למצוא דרכים לעצב אופנה בת־קיימא".
32 בוגרות ובוגרים המחלקה לצורפות ואופנה בצלאל מציגים בתערוכת הבוגרים. השנה הלימודים התמקדו במרחב המקיים (sustainability).
ראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, המעצבת שלי סתת־קומבור: "קיימות הוא אתגר מאוד גדול. בכל קורס קיים היבט מקיים, מאחר שכולנו חייבים לתת על כך את הדעת. לדוגמה שימוש ב־ready madeאו הדפסה תלת־מימדית שהכמות בה מוערכת מראש, או תחום התדמיתנות שכיום ממוחשבת ולכן לא נותרות שאריות נייר וכדומה".
בתערוכת סוף שנה של בוגרי בצלאל בירושלים מציגים 400 בוגרים ובוגרות תואר ראשון מהמחלקות צורפות ואופנה, צילום, תקשורת חזותית, קרמיקה וזכוכית, אומנות, ארכיטקטורה, ועוד.
עבודות האופנה מפסולת של יובל אלעזרי־וולקני מוצגות כחלק מתערוכת המחלקה לצורפות ואופנה בהדרכתה של ראש המחלקה שלי סתת־קומבור.
