עבור רבים, פסח הוא אחד החגים האהובים והמרגשים ביותר בלוח השנה העברי.
קריאת ההגדה, אכילת מטעמי החג, הישיבה ביחד סביב שולחן אחד, המפגש עם בני המשפחה והחברים, הטיולים בחול המועד כשהכל מסביב פורח ואביבי, המעבר מחג ראשון לחג שני – כל אלה הופכים אותו לאירוע מתמשך ומהנה.
רק מעטים מאתנו בוחרים להתעכב על המשמעויות העמוקות של החג - בצורך להתמקד בניקיון פנימי של המחשבות, בהרגלים, ביחסים הבינאישיים ובשינוי ההתנהגות הנלווה אליהם.
קראו גם:
ההגדה מספרת שכולנו היינו עבדים במצרים ושיצאנו מעבדות לחירות, אך האמנם זה באמת כך? האם יתכן שיצאנו מבית העבדים אך נשארנו עבדים? ויתרה מכך, האם יתכן שמידת השעבוד שלנו אף גברה?
בחינה של אורח החיים שלנו מגלה שבהיבטים רבים מאוד אנחנו עדיין משועבדים. אחד הבולטים שבהם הוא הבולמוס העצום לצרכנות. קנו עוד ועוד, אומרות לנו המודעות והפרסומות בכלי התקשורת וברשתות החברתיות.
הלכתם לחנות במטרה לקנות חולצה אחת וחזרתם עם שלוש? בוודאי! הרי היה מבצע של שתיים והשלישית בחינם!
עשיתם קניות בסופר וחזרתם עם סלים עמוסים יותר ממה שצריך ושליש מהאוכל התקלקל ונזרק לפח? – בוודאי שזה מוכר לכם, כי ככה התרגלתם – לקנות המון ולהוסיף עוד קצת.
גרסה חדשה של טלפון נייד נכנסה לשוק והילדים שלכם מטרידים אתכם יומם ולילה לקנות אותה "כי לכל החברים בכיתה כבר יש אותה"? בטח ובטח!
אתם מוסיפים לעצמכם שעות עבודה ארוכות במשרד כדי לצבור שעות נוספות. לא רואים אור יום, הגב מתכופף ומתגבן מעל שולחן המחשב, העיניים נעשות קצרות ראייה מהעבודה הארוכה האינטנסיבית ואתם כבר צריכים משקפיים – ואז להחליף אותם כל כמה שנים.
אם לא היו לכם בעיות גב וצוואר – אז היום כבר יש לכם ואתם מתחילים לקחת תרופות כדי לטפל במחלות ובבעיות הכרוניות. אתם עולים במשקל וחוזרים הביתה בערב עייפים ורצוצים. נגמר לכם הכוח. הילדים מעצבנים אתכם והכל הופך לצעקות. כל מה שאתם רוצים לעשות זה שיעזבו אוכם בשקט עם כוס קפה (כי אתם עייפים ולא רוצים ליפול למיטה כבר בשמונה וחצי) uשקית נשנושים בכדי להמתיק לכם את החיים.
אם זו לא עבדות – אז מה היא כן?
אם זה לא שיעבוד – מה הוא אם כן?
ומי המשעבד?
אתם המשעבד של עצמכם! בסיוע נדיב כמובן של העולם החומרני בו אנו חיים, שמבקש מאיתנו לקנות עוד ועוד, שמודד אותנו לפי גודל המכונית שלנו, המטבח החדש שקנינו או לא, ושכל הזמן דוחף אותנו להשוואות עם אחרים בהם – באופן פלאי למדי - כולם יוצאים מופסדים.
אז הימים האחרונים של חג פסח הזה נותנים לנו שוב הזדמנות: לעצור ולחשוב על מה שבאמת חשוב בחיים ולהיכן אתם רוצים להפנות את המרץ והאנרגיה שלכם וכמובן את כספכם.
הזדמנות לשאול קושיות אמיתיות:
מה עדיף לי - שעת איכות עם הילדים והנכדים כל ערב או שיהיה להם הנייד הכי משוכלל בעולם וכל אחד מהם יינעל בחדרו בכדי לשחק איתו?
האם מכונית חדשה (רמז, אחרי שנה היא כבר לא חדשה) מביאה לי סיפוק גדול יותר מאשר זמן איכות זוגי?
האם מסך דיגיטלי עצום בכל חדר שינה במחיר של אלפי שקלים (והפרעות שינה, חרדה ודפרסיה) טוב יותר מאשר לצאת לפיקניק משפחתי מרגיע בחיק הטבע?
אנו במירוץ עכברים שהולך ומאיץ. הגיע הזמן להגיד STOP! עוצרים. הגיע הזמן לנקות את המחשבות וההרגלים שגורמים לנו להיות עבדים יותר מאי פעם בעבר.
כיוון שהעבדות המושלמת היא זו שנכנסים אליה ברצון וללא מודעות.
אם נבין זאת, נוכל סוף, סוף לצאת אל החרות.
גדעון בכר, יו"ר עמותת תושבים משפיעים במודיעין
