בבליץ התקנות, הצווים וההוראות, המזכיר יותר את הספר הארי פוטר ומסדר עוף החול מאשר החיים שהיו מוכרים לנו, נדמה כי האוכלוסייה עליה החקיקה נועדה להגן – נשכחה מהעין ואין ולו הוראה אחת שנועדה להגן על מי שנכלל כאוכלוסיה בסיכון ולאפשר להם להישאר בביתם.
בהתאם לעמדת משרד הבריאות, הוגדרו מספר אוכלוסיות הנמצאות בסיכון משמעותי לחלות בקורונה ועל כן נדרשים להישאר בביתם. חלק לא מועט מאוכלוסיות אלו הם עובדים אשר בימים כתיקונם כשירים לעבודתם באופן שוטף, וכיום בהתאם להוראות משרד הבריאות נדרשים להימנע ככל הניתן לצאת מביתם.
אלא שהדרישה כי עובדים אלו לא יצאו מביתם ולא יצאו למקום העבודה, אינה כוללת כל הוראה המגנה על מקום עבודתם של אוכלוסיות אלו, או המונעת את פיטוריהם, או מתמרצת אותם להישאר בביתם.
עתה, עם חזרת המשק לפעילות, תארו לעצמכם מצב בו עובד שנכלל באוכלוסיה בסיכון, מתבקש על ידי משרד הבריאות להישאר בביתו, אולם מעסיקו דורש כי כלל העובדים יבצעו את עבודתם במקום העבודה.
דומה כי בהיעדר פתרון באחד מ- 70 קבצי התקנות שהוצאו במהלך המשבר, הפתרון הנותר הוא הפתרון שמציע משפט העבודה הקיים, המתייחס לחובת תום הלב המוגברת של הצדדים ליחסי עבודה, חובה המתורגמת בפועל לכך ששני הצדדים למקום העבודה חייבים לנהוג בתום לב האחד עם השני, מצד המעסיק לא להקשות בכוונה על העובד כדי להוביל אותו להתפטרותו, ומצד העובד לא לטעון באופן סתמי אודות היותו אוכלוסיה בסיכון, או לדרוש הקלות שאינן רלוונטיות בעקבות היותו באוכלוסיה בסיכון.
פתרון אחר שמציע משפט העבודה, מתייחס להוראות חוק שוויון הזדמנויות לעובדים עם מוגבלות, אשר מחייב מעסיק להתאים את עסקו לאדם עם מוגבלות, ככל שאין מדובר בנטל כבד מדי.
עם זאת, דרישות ממעסיקים קטנים ובינוניים להתאים את מקום עסקם ולהכניס טכנולוגיות שלא היו קיימות, כך שיאפשר העסקת עובדים בסיכון מביתם, תוך חיובם להכניס טכנולוגיות שבהן לא עשו שימוש, יהווה נטל כבד מאוד, בוודאי בתקופה זו בה למרבית העסקים לא היו הכנסות בחודשים האחרונים, וגם בעתיד הנראה לעין – ככל הנראה יקטן המחזור.
לכן, בהיעדר פתרון חקיקתי, ובניסיון לאתר פתרון ביניים בתקופה הקרובה, צריכים גם העובד וגם המעסיק למצוא את הדרך שתאפשר לעובד הנמצא בסיכון לעבוד בצורה שלא תסכן אותו בריאותית או שתקטין את הסיכון לעובד בצורה מקסימלית.
ככל שאין אפשרות לעובד לעבוד מביתו, בהתאם לשיקול דעתו של המעסיק (אשר יופעל בתום לב, כאמור), אנו נמליץ כי המעסיק והעובד יפעלו בדרך שתמזער את הסיכון לעובד:
כך בין היתר, מומלץ שמעסיק יושיב את העובד בסיכון בחדר נפרד, יקפיד על כללי ההגיינה, ידאג לעטיית המסיכות על ידי כלל הנוכחים במקום העבודה, יצמצם מגע של העובד בסיכון עם זרים ככל הניתן, ויתאים את מקום העבודה לסביבת עבודה בטוחה בריאותית; יש לוודא כי לא רק העובד מקפיד על כללי ההגיינה והזהירות, אלא כלל העובדים והנוכחים במקום העבודה, ובכך יגשימו הצדדים את הצורך להמשך עבודה תקין, ובריא.
בדרך זו יווצר האיזון הנדרש, בתום לב, בין זכות הקניין של המעסיק ותפיסותיו הניהוליות, ומצד שני זכותו של העובד בסיכון להמשיך בעבודתו מבלי שיפגע בפרנסתו.
הכותבים הם עו"ד יעל דולב, שותפה ומנהלת מחלקת דיני עבודה במשרד GKH ועו"ד עידן פפר מגרוס GKH
