"וגם אם ידינו רועדות הן עדיין יודעות לצייר ולכתוב, לחבק ולאהוב", כך נפתח השיר שכתבו ביחד חברי מקהלת חולי פרקינסון שהוקמה ברעננה לפני כחצי שנה. "למרות שמחלת הפרקינסון פוגעת במיתרי הקול וכושר הדיבור שלנו הופך בהדרגה לאיטי וחלש", אומרים חברי המקהלה. "השירה והעבודה הקבוצתית במקהלה מעניקים לנו חוויה והנאה ועוזרים לנו להתמודד עם המחלה".
"הפרעות בדיבור - דיבור איטי, חלש, לא ברור, מונוטוני או מקוטע – הם נפוצים מאוד בקרב המתמודדים עם פרקינסון. זה מקשה מאד על תפקודם ואיכות חייהם", מסבירה מייסדת המקהלה פנינה קוסמן, פסנתרנית ומטפלת במוזיקה מרעננה. "בעזרת עבודה על הקול - תרגילים ושירה, אפשר לעכב את החמרת המחלה ולהאט את הנסיגה ביכולת הדיבור שלהם ואולי אפילו לשפרה. כל זאת בשילוב הנאה מקסמה של המוזיקה והעבודה הקבוצתית".
עשרת חברי המקהלה, המתמודדים עם מחלת פרקינסון ברמות שונות, פעלו בקליניקה של קוסמן עד אמצע חודש מרץ ואז נאלצו להיכנס להסגר בשל נגיף הקורונה. אחרי הפסקה שנמשכה שבועיים־שלושה חזרו להיפגש באמצעות הזום, שאפשר פעילות מוזיקלית מוגבלת. כל אחד הקליט את עצמו מבצע שיר שלמדו אותו לפני פרוץ המגפה ובעזרת תוכנה מיוחדת הפכו הקולות הנפרדים לשירת מקהלה. את השיר המקורי שכתבו, העוסק בהתמודדות שלהם עם מחלת הפרקינסון בכלל ובזמן הקורונה בפרט, הם יצלמו בקרוב לקליפ. "זוהי עבודה יצירתית ומהנה שמלבד התועלת הקולית שבה, היא מעודדת חברתיות, מגבירה מוטיבציה, מעורבות בסביבה, ביטוי רגשות ומודעות", אמרה קוסמן.
"ייחודה של המקהלה הוא בשילוב שבין הצד הקולי והצד החברתי, ואין ספק שבכך היא מהווה חידוש מרענן ומבורך עבור משתתפיה", אומרת מנכ"לית עמותת פרקינסון ישראל, ריקי נבון.
ענת קוריאל (49) מכפר סבא, מורה לשעבר, לקתה במחלה בגיל צעיר יחסית, 43. "כשאמרו לי שלקיתי בפרקינסון חשתי כאילו פצצה נפלה על ראשי. פרשתי מהוראה למרות שהתסמינים היו עדיין קלים ולא מורגשים כלפי חוץ. חיפשתי דרכים להתמודד עם המחלה. התחלתי לעשות ספורט, שלוש שעות ביום, פיזיותרפיה, יוגה, וכך גם הגעתי למקהלה. מגיל צעיר אהבתי לשיר, פניתי למנהלת סניף כפר סבא של עמותת פרקינסון והצעתי שתוקם מקהלה. בסיומו של ערב של הקראת שירה שארגנה פנינה קוסמן בסניף היא בישרה לנו על הקמת המקהלה. מאז, לראשונה אני שרה מחוץ לבית. זה פתרון רפואי שגורם להנאה ושמחת חיים. וכשמרגישים טוב נפשית, גם המחלה לא זוקפת את קומתה".
"אני מזייפת באופן שיטתי", מוסיפה אחת המשתתפות. "ולמרות זאת הצטרפתי לחבורה מופלאה של אנשים שיוצרים יחד ועושים לבריאותם תוך כדי הנאה וכיף. היכולת לשיר ולנשום נכון מסייעת לי בדיבור. בעבר לא היה לי מספיק אוויר לסיים משפט, וכעת יש שיפור במצב".
