משיחה מקרית שהתגלגלה לכיווני על גבי הרצפה המטונפת של מרכז רובע ד', גיליתי שהגעתי לאחד מדוכני הפלאפל הכי מיתולוגיים באשדוד כשהמיתולוגיה כבר לא שוכנת בו. תחזיקו חזק: "המקום של נפתלי" הוא כבר לא המקום של נפתלי. נפתלי, התברר לי בדיעבד, כבר לא כאן - הוא במקום השני שלו בעיר, ברחוב החובלים, שהפך עכשיו למקום הראשון שלו. זו גם מן הסתם הסיבה שחלל עגול וריק נפער במקום שהיה בו כבר שנים השלט שהעיד על בעלי המקום.
אבל שם של מקום, כידוע, לא עוזב מעולם ביחד עם בעליו ולא נעלם כשמסירים את השלט. הוא שורד לפחות דור אחד מאוחר יותר, ולכן עד שיגיע דור חדש של ילדים ועולים חדשים שלא הכיר את נפתלי, עדיין זה יהיה שמו של המקום בפי כל. ממש כמו שפעם כולם קראו לו "הפלאפל שבד' מתחת לבניין העירייה", על מנת לציין את המיקום הגאוגרפי שבו שכן פעם בית העירייה, וגם "פלאפל הגשר" על מנת לציין את דור המייסדים מבאר שבע. אז שלט או לא - יצאתי לאכול פלאפל ב"מקום של נפתלי".
יותר טרי מטרי
בעוד שהשלט המעיד על שם הבעלים הוסר, השלטים המעידים על המאכלים המוגשים כאן נותרו בעינם. מצד ימין עדיין נמצא הגריל בר שמגיש מיני בשרים כמו שווארמה, פרגיות ומעורב, ומצד שמאל הפלאפל שמגיש מלבד פלאפל גם סביח, שקשוקה וסנדוויץ' טונה בפיתות ובבאגטים.
הזמנתי מנת פלאפל בפיתה. חומוס, חריף, סלט, קצת חציל מטוגן, אין יותר סטנדרטי מזה. קיבלתי פנכת צ'יפס שלא היה מטוגן מספיק, אבל הוא היה חם והיה אפשר להתעלם מהצבע והמרקם. הפלאפל היה מצוין. שכבה חיצונית קשוחה ופריכה, בפנים אושר מהביל ירקרק ומתובל לעילא. אכלתי קודם כל את שני הכדורים שהמוכר שם כמנה הראשונה בראש הפיתה. תענוג אמיתי. אחר כך פניתי למנה העיקרית. קודם כל יופי של פיתות. רכות וטריות כאילו יצאו רק עכשיו מהתנור, טריות כאילו אפילו עוד לא נכנסו לתנור, טריות שעם קצת דמיון ומחשבה חופשית יכולת לראות את גבעולי החיטה שמהם הופק הקמח שממנו עשויות הפיתות. טריות.
מנה שנייה אפיים
אבל לעומת הפלאפל המצוין והפיתה (הטרייה) הנהדרת, המנה עצמה לא היתה טעימה כפי שציפיתי. לדעתי זה היה החומוס. בעצם זה בטוח החומוס. ובעצם גם הסלט שהיה חתוך גדול וגס מדי. מפונק קראתם לי? אולי. חותר לשלמות? בטוח. אז כאיש הרציני שאני, גמרתי אומר לתת צ'אנס נוסף למנה של "המקום של נפתלי" (שהוא כזכור כבר לא ממש "המקום של נפתלי"). הזמנתי מנה נוספת והחלטתי לרפד אותה באופן שונה הפעם. במגש הפלאפל היו מונחים חמישה כדורים שנותרו מהנגלה הקודמת שהוא הכין לי למנה שלי לפני כמה דקות. הפלאפליסט התלבט לשנייה וניגש להכין לי כדורים חדשים.
"למה?", שאלתי אותו. "יש כאן מספיק כדורים, לא? כמה אתה שם במנה?".
"6-7", הוא ענה לי, "אבל החלטתי לעשות טרי". וזה כמובן ראוי לכל ההערכה שבעולם.
אגב, הקטע הזה של טריות חזק אצלו מאוד. לקוחות שהגיעו בזמן ששהיתי במקום וביקשו באגט עם שקשוקה גרמו לו לרוץ למאפייה הסמוכה ולהביא באגטים טריים.
עשיתי פרצוף של הכרת תודה, אבל הוא כבר הסתובב לעמדת הטיגון, ואני התבוננתי מטה על שלל האפשרויות שיכולות לרפד את המנה הבאה שלי. כשסיים אחרי מספר דקות ושאל מה למרוח לי הייתי מוכן. ביקשתי סלט תפוחי אדמה מתובל ששמים בדרך כלל בטונה, סלט חריף של עגבניות ופלפל ירוק חריף, סחוג וחציל מטוגן.
הפעם הוא הניח ארבעה כדורים בראש הפיתה, אז שוב אכלתי שניים ככה סטרייט, ונהניתי עד עמקי קיבתי, והשאר הצטרפו לחברים בבטן הפיתה. המנה הזו כבר היתה חוויה אחרת. תענוג עילאי שצירף לפיתה (הטרייה) ולפלאפל המעולה גם ריפוד איכותי ופיקנטי מאין כמוהו. שלמות. לצערי, מחשבות שובבות של הילד הרעב שבי על מנה שלישית דומה נדחו על הסף על ידי המבוגר האחראי שבי. כן, היה טעים. וטרי.
מראה מקום:
"הפלאפל של נפתלי" (עד שלא יוכח אחרת ובהיעדר חלופה מוכרת - זה השם)
שעות פעילות: א'-ה' 9:00-21:00, ו' 9:00-15:00
פסקול: ערוץ 12 - נועה תשבי מארחת את מיכל ינאי
תג מחיר: מנת פלאפל - 17 שקל,
מנת פלאפל טעימה יותר - גם 17 שקל, בקבוק קולה - שמונה שקלים;
סך הכל: 42 שקל
