השבוע נסעתי ל-24 שעות לירושלים, אבל הפעם החלטתי שאני רוצה לחוות אותה מזווית שונה ואחרת. כזו שמסתתרת בין הסמטאות, ולשמוע את הסיפורים הפחות מוכרים.
בעלי המלאכה של פעם
פתחתי את היום בסיור מודרך עם חני ברלינר, מורת דרך ודור שביעי בירושלים, בעקבות בעלי מלאכה עתיקים. עצירה ראשונה: קרמיקה ארמנית מסורתית.
בעל המקום, דור שלישי למשפחת אומנים שממשיך לצייר ולעטר אריחים, חלק עימנו את סיפור משפחתו ואת הסיפור המסתתר מאחורי השלטים שנעשו בעבודת יד ומעטרים את הסמטאות, חלקם אף נכתבו על ידי סבו.
משם המשכנו לחנות צילום היסטורית – שם הזמן עצר מלכת. ראינו תמונות של ירושלים בשחור לבן תצלומים נדירים של ירושלים והחיים בה מראשית המאה הקודמת. פסענו משם לרובע הנוצרי, שם בין הסמטאות מסתתרת חנות בה מכינים עבודת פסיפס ייחודית. כל פסיפס נעשה מאבנים בצבעיהן הטבעיים ובשיטה המסורתית.
הוספיס אוסטרי עם טחינה בצד
מהנוצרים עברנו לרובע המוסלמי והגענו להוספיס האוסטרי, מבנה מרשים מהמאה ה־19, שנבנה בסגנון ניאו קלאסי – עמודים וקשתות שיוצרים אווירה אירופאית בלב העיר העתיקה.
במקום נמצא גם בית קפה בסגנון וינאי בו ניתן ליהנות ממאפים מסורתיים כמו שטרודל תפוחים, מעבר למבנה המרשים גולת הכותרת במקום היא התצפית המרהיבה מגג ההוספיס, שמעניקה נוף פנורמי לעיר העתיקה, הר הבית, שער שכם, כנסיית הגואל ועוד. הכניסה לתצפית בעלות של 5 שקלים.
מההוספיס האוסטרי המשכנו למפעל ליצור טחינה ג'בריני, מפעל משפחתי בן 150 שנה, בו האחים ג'בריני ממשיכים את מורשת אביהם. במקום תמצאו טחינה משובחת, כולל שני סוגים מיוחדים - טחינה אדומה שטעמה חריף והיא עשויה מגרעיני שומשום שנקלו זמן ממושך בתנור, וטחינה שחורה העשויה מגרעיני קצח. כמובן שיש גם טחינה גולמית רגילה. הטחינה נעשית על אבני בזלת עתיקות.
הכותל הקטן
בלב הסמטאות הצרות של הרובע המוסלמי, בסמוך לשער הברזל המוביל להר הבית, מסתתר הכותל הקטן, אותו רבים לא מכירים. הכותל הקטן הוא למעשה המקום השני הקרוב ביותר לקודש הקודשים (מנהרת הכותל היא הקרובה ביותר). בשל מיקומו מוענקת למקום קדושה ייחודית. בניגוד להמולה בכותל המערבי, הכותל הקטן שקט ורק מעטים מגיעים אליו.
חני ליוותה אותנו לשער יפו, שם נפרדנו. למרות שבקרתי עשרות פעמיים בעיר העתיקה זאת הפעם הראשונה ששמעתי את הסיפורים המרתקים מאחורי הסמטאות. ולמי שרוצה להכיר, ממליצה לקחת סיור מודרך עם חני.
טלפון: 050-6214831
עלות: 75-85 שקל, תלוי בסוג הסיור.
חיי הלילה בירושלים
העיר שרבים חושבים שנרדמת מוקדם, דווקא מתעוררת בלילה. ממליצה להגיע לפינת הרחובות יפו ובן יהודה, שם בערבי חמישי נערכים מופעי רחוב. ברחובות שמאי וסלומון תמצאו חיי לילה תוססים ־ ברים, מועדונים ואוכל מהיר.
לאחר סיור ברחובות ירושלים הגעתי לכיכר המוזיקה, אתר המשלב בין מוזיקה, קולינריה ואמנות, במרכז הכיכר ישנה במה מרכזית שעליה מתקיימות הופעות חיות בסגנונות מוזיקליים מתחלפים, ההופעות פתוחות לקהל הרחב וללא תשלום. מסביב לבמה ישנם מספר מסעדות, ובצמוד לכיכר המוזיקה נמצא מוזיאון המוזיקה, שאותו השארתי לבוקר.
מוזיקה והמבנה של הנסיך
ואכן, למחרת בבוקר ביקרתי במוזיאון המוזיקה העברי. במקום אוסף נדיר של כלי נגינה עתיקים ומקוריים מתקופות וקהילות שונות. הסיור במוזיאון מועבר בצורה חווייתית ומשלב מציאות מדומה, המאפשרת למשל לפגוש את המנגנים בבית המקדש.
ניתן לערוך במקום סיור עצמי ואז תקבלו בכניסה למוזיאון טאבלט ובו תוכלו לסרוק ברקודים, או לערוך סיור מודרך חוויתי במקום (הסיור ללא תוספת תשלום).
שעות פעילות: ימים ראשון עד חמישי 10:00-19:00, יום שישי עד 14:00.
עלות: מבוגר: 60 שקל, ילד/ אזרח ותיק: 45 שקל.
ממוזיאון המוזיקה המשכתי לעבר חצר סרגיי - מקום קסום הנמצא במרחק של 5 דקות הליכה. במקום מבנה היסטורי עתיק בסגנון רנסנסי, שנבנה ע"י האדריכל ג'ורג'י פרגג'יה בשנים 1886-1890.
המקום נקרא על שם הנסיך סרגיי ונועד לשמש את הצליינים בני האצולה. לאחר מלחמת העצמאות, שימשה החצר את משרד החקלאות, רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע והמועצה לשימור אתרים. ב־2008 הועבר המקום לידי רוסיה, לאחר לא מעט ויכוחים דיפלומטים. ארצו של פוטין הפכה אותו לבית מלון ומרכז מבקרים. במקום תמצאו גם גן פסטורלי, מזרקה ובית קפה/מסעדה.
קראו גם:
אלו היו 24 השעות שלי בירושלים. בכל פעם שאני חוזרת, העיר הזו מפתיעה אותי מחדש.
ההמלצות הינן מטעם קהילת המטיילים "אל תבואו יהיה כייף". לעוד המלצות, מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק, אינסטגרם ובאפליקציה החינמית של 'אל תבואו יהיה כייף'.
