גילוי גלידרייה פתוחה בשבת האחרונה בגן יבנה היה בעבורי חוויה משמחת ומדכאת וכאחד. משמחת - זה די ברור, אני מניח. מדכאת - כי התרגלנו כבר לעובדה שמקומות לגיטימיים לחלוטין וברורים מאליהם לבילוי משפחתי סגורים בשבת.
אז בשעת אחר צהריים שבתית של סוף קיץ, גלידריית "גלסייר" בשכונה החד־קומתית החדשה והכי מזרחית מבחינה גאוגרפית בגן יבנה, מלאה במשפחות ובצעירים, שהדבר האחרון כנראה שהם חושבים עליו כרגע הוא כפייה דתית.
זה מראה נפלא, אידילי, אוטופי של משפחות חובשות כיפה שמטיילות בשלווה ומשחקות בפארק שממול הגלידרייה אל מול חוויית בילוי טהורה וחילונית למהדרין של ליקוק גלידה בשבת.
מדובר בדו־קיום מקסים והגיוני שגורם לך לתהות למה שלמישהו יהיה אינטרס בכלל לסגור לחבר שלו מקום בילוי בשבת - ותודו שזה מקסים להיות נאיבי בגיל כה מתקדם.
הזמן הוורוד
יחסית לגלידרייה בשעת אחר צהריים של שבת, ויחסית לכמות האנשים שנמצאת שם ושכבר פקדה את המקום משעות הבוקר, "גלסייר" נקייה באופן מפתיע.
אפילו הזגוגיות, שמפרידות בין קהל זאטוטים תובעני שזה עתה סיים לחפור את הבור הכי עמוק בחייו בארגז החול שממול, לבין הררי הגלידה האסתטיים והמזמינים, עדיין שקופות.
השולחנות מפונים מיד כשעוזבים לקוחות, ואפילו השירותים במצב סביר.
ההמתנה להזמנה מהנה למדי כי על הקיר הצבוע בוורוד מאחורי הקופה מתנוססות עובדות היסטוריות מרתקות על שלבים בהתפתחותה של הגלידה במהלך השנים.
למשל: חנות הגלידה הראשונה בעולם נפתחה בניו יורק בדיוק בשנה שארצות הברית הכריזה על עצמאותה (1776) - וזה הגיוני, אם חושבים על זה, כי כך היה לאן ללכת לחגוג עם ילדים.
לצד הנתונים ההיסטוריים יש גם עובדות טריוויה חשובות על הגלידה שגורמות לך לתהות איך חיית כל כך הרבה שנים בלי לדעת שהתוספת הכי פופולרית בעולם לגלידה היא סירופ שוקולד.
משהו ספיישל
מלבד הנתונים ההיסטוריים והטריוויה מוצגים על הקיר הוורוד גם הספיישלים של המקום.
היה לי ברור ככדור גלידת וניל צרפתי שאם במאה החמישית ביוון כבר ליקקו מעדן שקרוב בטעמו ובמרקמו לגלידה, במאה ה־21 אני, כתושב הפזורה של האימפריה היוונית לשעבר, חייב להזמין לעצמי (ורק לעצמי) את "שיכרון החושים הזוגי" שבטח הוגש פעם לאלים באולימפוס: בראוניז לצד גליליות ופל במילוי קצפת, בתוספת גלידת וניל ושוקולד בלגי, קצפת, פירורי ופל ושבבי שוקולד.
אבל אז נפל דבר, או שאולי זה היה רק אני. "אין את הספיישלים שכתובים למעלה", התנצלה הנערה בקופה.
בגלל שבת?
"לא, פשוט לא מגישים את זה יותר".
תמיד הייתי גאה באופי החזק ובעמידה הנחושה שלי בפני בלת"מים, ולכן תליתי את הדמעות שנקוו בעיניי בירידת סוכר פתאומית.
אבל לא הייתי מוכן להסתפק עכשיו בכדור גלידה סתמי, טעים ככל שיהיה, וביקשתי לדעת מה יש כפינוק בכל זאת.
אז נכון שתפריט הפינוקים של "גלסייר" לא הגיע לרמת "שיכרון החושים הזוגי", אבל הזמנתי בכל זאת כפיצוי קרפ צרפתי שמוגש עם כדור גלידה, קצפת ושלוש תוספות.
לבחור כדור גלידה אחד מכל מה שיש כאן זה לא דבר פשוט.
לרגע אחד שקלתי אפילו לנסות את גלידת הנוצ'ולה הטבעונית, שפרנסי "גלסייר" מכינים כאן, אבל הילד השמן שבי דחק בי להמשיך הלאה, ובחרתי את כדור גלידת הבננה עם אגוזי הקשיו והקרמל.
כתוספות לקחתי אגוזי פקאן מצופים בשוקולד ו... ומאז, דוקטור, אני לא זוכר כלום.
העמסת סוכר
הדבר הבא שאני זוכר זה את עצמי יושב מול כוס מים מחוץ לגלידרייה ואשתי ממתינה לקרפ שלי בפנים.
בשולחן לידי גילתה בחורה צעירה לחברה שלה בחוסר דיסקרטיות משווע שבעונה השנייה פאבלו מת.
למרות שעדיין הרגשתי חולשה, הבהרתי לה בזעם שכמו שלא מעשנים במקומות ציבוריים לא עושים ספוילרים לסדרות כמו "נרקוס" במקומות ציבוריים.
זה שאין חוק כתוב נגד זה, ממש לא אומר שזה מותר.
אני אתחיל מהסוף ואומר שלא סיימתי את הקרפ שלי, כי הוא היה עצום ומתוק בצורה מוגזמת.
מתוק בצורה מוגזמת זה לא רע בהכרח אם אתה ילד בן שבע, אבל כשאתה נושק ומחבק את העשור השישי לחייך, יש טעמים שהם מעט קיצוניים עבורך וכדור הבננה-קשיו-קרמל היה בהחלט מוגזם במתיקותו, גם בהשוואה לכל הסירופים והאגוזים המצופים בשוקולד שהיו מוטלים כנחלי איתן לצידו.
אבל לאכול את המנה הנהדרת הזו היה חוויה מעצימה עבורי ופינוק אמיתי, במיוחד מבחינה אסתטית.
כי למרות הלחץ של שבת, מי שהכין את המנה הקפיד על קלה כחמורה וכדורי הגלידה שכבו להם מעדנות על משטח רקורטן משובח של פירורי ביסקוויטים. נהדר.
אז לכו מהר, ובמיוחד בשבת, כי אי אפשר לדעת מי יהיה ראש העירייה הבא של גן יבנה וכמה הוא ירצה להתחנף לדתיים.
ואל תשכחו לשאול כל מועמד בכל חוג בית, עצרת או קרן רחוב אם הוא מתכוון לאסור על "גלסייר" לעבוד בשבת, כי זה יהיה מעשה נואל וחסר טעם, ו"גלסייר" בהחלטת נותנת טעם לגור בגן יבנה.
מראה מקום:
גלידריית "גלסייר", האיריס 5, גן יבנה
טלפון: 08-9384040
שעות פעילות: כל יום בין 10:00 ל־2:00
פסקול: להיטים ישראליים ברדיו של יס (וזה אומר עומר אדם, כמובן, כמו בכל מקום)
