ביום לוהט כמו זה שהיה בתחילת השבוע בצומת גן יבנה, העובדה שדווקא דוכן הבורקס התורכי בבית המאפה של דני, הוצב מחוץ לחנות הממוזגת ורחבת הידיים, העלה כמה שאלות אבל רק תשובה אחת הגיונית: ארדואן.
בית המאפה של דני הוא כמו מול קטן שיש בו הכל. מלבד מאפייה הוא גם פיצוצייה, פיצוחייה, קיוסק, דוכן לוטו וכרטיסי מזל, ובית קפה שהטלוויזיה בו מכוונת לערוצי הסרטים של יס.
פעם, למי שזוכר, וזה היה ממש לא מזמן, זה היה המקום היחיד על כביש 4 בין אשקלון לתל אביב שהיה אפשר לעצור בו ולרכוש מזון או משקה, אבל בשנים האחרונות נפתחו שם מוסדות אוכל מצוינים כמו שווארמה שמעוני, ארומה ואפילו חומוס אליהו.
חנייה תמיד הייתה שם בעייתית, אבל תמיד היה אפשר להחנות בגן יבנה ולהגיע באוטובוס.
לבית המאפה של דני שתי כניסות. אחת לבית הקפה והשנייה לפיצופייה (פיצוצייה + מאפייה), זה אותו מקום בעצם, אבל שני עולמות נפרדים.
משום מה, כאמור, הדוכן של הבורקס התורכי על ביציו, רסקיו וחמוציו עומד בחוץ, למרות שבבית הקפה הממוזג מעבר לדלת, אפשר למצוא בייגלים גדולים ומשומשמים עם אופציה להרחבה לטוסטים, ומני מאפה כמו בורקסים (גבינה ותפוחי אדמה) וסמבוסקים בכל מני מילויים.
לא טיפוס של חריף
אבל מה עושים אם ביום ראשון בצהריים אתה במצב רוח של איסטנבול ולא של יפו, וכל מה שנפשך וגופך מתאווים אליו זה בורקס תורכי חם, אם אפשר עם ביצה, אם אפשר עם רסק עגבניות טרי, אם אפשר עם קצת חריף.
הרבה חריף בעצם. ושייפול קצת מהחריף (בטעות או שלא) גם לרסק העגבניות.
למה הבורקס התורכי בחוץ? הייתי חייב להבין, אז שאלתי.
"כי אין מקום", ענה לי הבורקסאי.
אז זה לא קטע פוליטי?
עכשיו, יתכן שאת השאלה האחרונה לא ממש שאלתי אלא רק חשבתי, כי התשובה שלו הייתה לשאול אם אני רוצה בורקס תורכי או רגיל.
תורכי כמובן. ועם ביצה.
"גבינה או תפוח אדמה?".
ברור שגבינה. ביצה הולך רק עם גבינה.
אז אם על פוליטיקה הוא לא רצה לדבר, על בורקסים הוא מסתבר היה מוכן להרחיב בכייף. "אני למשל לא אוהב בורקס גבינה", התוודה הבורקסאי, "ויש עוד הרבה כמוני. ושתדע שבורקס תפוחי אדמה עם ביצה מאוד טעים".
יצאנו מהמזגן החוצה לדוכן תורכי. תרצה חריף? הוא שאל אותי בדרך.
בטח.
הוא הביט בי בפקפוק. "אתה ממש לא נראה כמו בטח".
החלטתי לא להיעלב מזה, אבל כנראה שכן נפגעתי מעט כי כשהוא שאל אותי אם לשים חריף גם ברסק העגבניות החלטתי לא להגיד בטח, אלא לענות שבוודאי.
הוא הכניס את הבורקס לתנור ואני נכנסתי לפיצופייה בינתיים לקחת שתייה. את הבורקס החם יחסית הוא שם על צלחת פלסטיק שהניח עלייה גם שתי פנכות מאותו סוג פלסטיק: האחת עם זיתים והאחת עם רסק עגבניות ובוודאי חריף.
קיוויתי שיעזור לי לשאת את מזוני בדרך חזרה לבית הקפה כי חששתי להחזיק ביד אחת את הבקבוק השתייה וביד אחת את הפלסטיק הדק, אבל הוא כבר מזמן חזר למזגן בזמן שאני התלבטתי מה לעשות.
הגעתי בשלום והתיישבתי ליד השולחן עם הכי פחות פירורים. כשהבורקסאי לא הסתכל העפתי את הפירורים על הרצפה בתנועה מהירה.
בצד השני של הדלפק עמד בחור אחר וקיפל בצק עלים לבורקסים. הבורקסאי לחש לו משהו באוזן ואני הייתי בטוח שהם מדברים עליי. אז חיכיתי חמש דקות לראות אם זה נכון ואם המקפל יביט בי בעקבות מה שריכלו עליי.
הוא לא הביט. זה אמנם לא שכנע אותי אבל גרם לי לתחושת הערכה לכושר האיפוק שלו. הייתי בטוח שהוא יביט כשאתחיל לאכול את הבורקס, אבל זה לא קרה. מדהים. באמת בן אדם יוצא דופן.
40 מעלות בצל
הבורקס היה נהדר, פריך ואפילו פציח, הוא למרבה השמחה והטעם היה אף נטול תחושת לוואי של מרגרינה זולה ומילוי הגבינה שלו היה טעים, אבל לא נדיב כמו שחלמתי שיהיה.
כל חששותיי מטעמי לוואי של הביצה משהייה ארוכה מדי בחום של 40 מעלות נתבדו. רסק העגבניות היה טרי, והחריף שרף כדבעי. נהדר.
זה כל כך כייף לאכול בורקס תורכי. תענוג להשיר עלי בצק על מנת לנשנש אותם בסופה של הארוחה. ארדואן גורם הרבה נזק לתדמית התיירותית של האימפריה העותומנית שלו. בבורקס שלהם הוא לא יכול לפגוע.
בשולחן לידי ישב גבר אוחז בכרטיסי מזל ורטן לעצמו ואחר כך למישהו בטלפון. "היה לי 7 קינג, וה - 10 ברח לי", הוא התלונן, "היו חסרים לי שני מספרים לזכייה".
אני רציתי להמליץ לו על בורקס תורכי, כי זו זכייה בטוחה. אבל הייתה לי הרגשה שהוא לא יבין את הבדיחה.
מראה מקום:
דני בתי מאפה, א'-ה' פתוח ברציפות, 24 שעות, ו' שעה לפני כניסת שבת. מוצ"ש שעה אחרי צאת השבת
08-8652259
פסקול: מהמרים מתוסכלים
תג מחיר: בורקס תורכי קומפלט 25 שקלים. קולה גדול 12 שקלים.
