שני נולדה בעיר ליון שבצרפת, למשפחה עם חיבור עמוק למוזיקה. "המחזות הזמר הצרפתיים היו פס הקול של ילדותי" היא מספרת, "קלטות מחזרות הזמר באותן שנים בצרפת תמיד היו מתנגנים בבית והכרתי את כל השירים בעל פה.״
בשנת 2005 החליטה משפחתה לעלות לישראל. ההתאקלמות במדינה חדשה הייתה מלווה בקשיים רבים. "לעבור למדינה חדשה, עם שפה שונה ותרבות לא מוכרת, זה לא פשוט לילדה בת שבע" היא משתפת. "אבל המוזיקה הייתה העוגן שלי, כשהיו לי ימים מורכבים הייתי חוזרת לחדר שלי ומסתגרת עם אוסף הדיסקים שלי."
מהר מאוד הכישרון של שני בשירה והתשוקה שלה לבמה בלט החוצה והיווה לה אמצעי להתאקלמות במדינה החדשה. שני הצטרפה ללהקת הילדים ״פניני השרון״ שם קיבלה גושפנקא שמקומה על במות. היא הופיעה באירועים מקומיים רבים לעיניי אלפי צופים, ביניהם מופעי יום העצמאות וטקסי ימי הזיכרון . "זו הייתה חוויה מעצבת ומעצימה מאוד" היא אומרת. "לראות את התרגשות הקהל, זו תחושה שאין לה תחליף."
במהלך שנות העשרה שלה, שני החלה ללמוד פיתוח קול אצל זמרת אופרה "המורה שלי עזרה לי להכיר את הקול שלי. היא לימדה אותי טכניקה קולית מבוססת על טכניקה קלאסית שעד היום היא הבסיס לכל דבר שאני עושה" היא מספרת. במשך עשור שני לא הפסיקה להתאמן, למדה לנגנן על כלים שונים והתנסתה בז'אנרים שונים של שירה, החל ממוזיקה קלאסית ועד לפופ ומחזות זמר.
לאחר שירותה הצבאי ביחידת מפעילות האמר קרבי, שני החליטה לקחת את האהבה שלה למוזיקה לשלב הבא. היא התקבלה “למסלול לתיאטרון ולמחזות זמר” של עידן ליפר. "שם התחיל הקסם האמיתי" היא נזכרת. "למדתי איך לשלב בין שירה, משחק ותנועה, והבנתי שזאת התשוקה האמיתית שלי. בשלב זה שני העזה לחלום הכי גדול שאפשר וסימנה את המטרה שלה – להופיע על במות ברודווי. תוך כדי הלימודים שני הופיעה על במות שונות בארץ ולקראת המעבר שלה לארה"ב, יזמה מופע פרידה אישי עם שירים ממחזות זמר אהובים. "רציתי לשתף את המעבר עם הקרובים שלי, ולחגוג את השלב הזה בחיי."
עם סיום לימודיה בישראל, לשני היה ברור שאסור לה לעצור ושעתידה על במות מחזות זמר בעולם. שני התקבלה ללימודים ב The American Musical and Dramatic Academy (AMDA) בניו יורק. "המעבר היה כמו התחלה חדשה" היא משתפת. "הייתי צריכה להסתגל לחברה האמריקאית, לשפר את האנגלית ולבנות רשת קשרים שתוכל לעזור לי אחרי הלימודים."
במהלך הלימודים, שני קיבלה לא רק הכשרה מקצועית ברמה הגבוהה ביותר אלא גם כלים מעשיים להתמודדות עם האתגר הגדול מכולם – אודישנים. "בית הספר הזה לימד אותי לא רק איך לשיר ולשחק טוב יותר, אלא איך לייחד את עצמי ולהביא משהו מיוחד לכל אודישן. זה עולם שבו נדרש לא רק כישרון, אלא גם הבנה איך להציג אותו בצורה הנכונה."
לדבריה, התקופה הזו הייתה קריטית עבורה: "אם בתחילת הדרך לא הייתי בטוחה שאני באמת מסוגלת להגיע לבמות הגדולות, הלימודים כאן גרמו לי להבין איפה אני עומדת, מה החוזקות שלי ועל מה אני צריכה לעבוד כדי להגיע לאן שאני שואפת.
לאחר שסיימה את לימודיה, התקבלה שני לתפקידה הראשון בארצות הברית – תפקיד האם, במחזמר CARRIE. ״זו הייתה חוויה מדהימה" היא אומרת. "להתחיל את הקריירה בארה"ב בתפקיד ראשי כל כך ועוד באנגלית, היה כמעט בלתי נתפס עבורי. זה גרם לי להרגיש שווה בן שווים בסצנת מחזרות הזמר המקומית ונתן לי ביטחון להמשיך את דרכי כאן."
ביקורות חיוביות על תפקידה תרמו לביטחון שלה. במאמר באתר "Aaron in NYC" נכתב: "שני בן טבו מביאה אל הבמה קסם טבעי ועוצמה קולית."
"הכתבות עליי עזרו לי להבין מה יש בי ומה יש לי לתת" היא מוסיפה.
מה שמייחד את שני כאומנית הוא לא רק הכישורים הטכניים שלה, אלא היכולת לשלב את הזהות האישית והרב-תרבותית שלה בכל הופעה. עם שליטה מלאה בצרפתית, עברית ואנגלית, שני מצליחה לגעת בקהלים מגוונים ולהעביר את היופי שבחיבור בין תרבויות שונות דרך המוזיקה והמשחק.
שני מספרת שדווקא המורכבות של הזהות שלה היא מה שמייחד אותה. "בניו יורק, אתה צריך להיות ייחודי כדי להתבלט. המורשת שלי, הסיפור שלי, הם היתרון שלי."
המבט קדימה: העתיד בברודווי
החלום של שני להגיע לברודווי אינו בגדר תקווה רחוקה – הוא מטרה ברורה שהיא עובדת קשה כדי להגשים. עם השילוב הייחודי של כישרון, רקע רב-תרבותי ונחישות בלתי מתפשרת, אין ספק שהיא תעשה את דרכה לעבר ההצלחה בניו יורק.
שני מכוונת לבמות הגדולות, אך גם מחפשת לגעת בלבבות דרך המוזיקה שלה. כיום היא עובדת על מופע אישי בצרפתית שמיועד לקהל האמריקאי, ומשלבת את המורשת המוזיקלית שלה עם היכולת לספר סיפור.
״עידן ליפר, המנהל של המסלול תמיד אומר שצריך לכוון לירח ומקסימום נגיע לכוכבים, ואני מסכימה איתו.״ היא מסכמת. "אני רוצה להמשיך לחלום, לשאוף להכי גבוה– ולעשות את זה בצורה הכי אותנטית ומחוברת שיש."
עם סיפור חיים מלא השראה ואמונה חסרת גבולות בכוחה של האמנות, שני בן טבו היא עדות חיה לכך שחלומות, אפילו הגדולים ביותר, יכולים להפוך למציאות.
מוגש מטעם: שני בן טבו
