זו תקופה מרגשת במיוחד עבור רויטל וילנאי כלפון, תושבת בנימינה, מאמנת בשיטת NLP שנשואה לשחקן וליוצר ליאור כלפון.
במהלך הקריירה הארוכה של בעלה הוא התראיין פעמים רבות. אלא שעכשיו רויטל החליטה, בפעם הראשונה בחייהם המשותפים, לצעוד לעבר אור הזרקורים, ולחשוף את סיפורה האישי, את ההתמודדות עם הדיכאונות והקשיים, ואת השינוי שעברה.
רגעים טראומתיים
כלפון, 47, היא אם לארבעה: יסמין בת ה-16 וחצי, מיקה בת ה-14 והתאומים יאיר ונגה בני התשע וחצי. לפני שלוש שנים בעקבות אירוע בריאותי טראומתי שחוותה, נכנסה לדיכאון, ממנו הצליחה לצאת באמצעות טיפול בשיטת NLP.
אחרי שצלחה את הדיכאון, החליטה ללמוד את השיטה ולסייע באמצעותה לאנשים שזקוקים לשינוי. במקביל גם טיפלה בבעלה ליאור, כשיצא מתוכנית הריאליטי "האח הגדול" ונזקק להכוונה ולשינוי. לאחרונה פתחה קליניקה בבנימינה, ולראשונה מזה 15 שנים בהן הפיקה את המופעים של ליאור, היא מורידה הילוך מעולם הבמה ומתרכזת במה שתמיד רצתה לעשות: לטפל באנשים ולסייע להם.
קראו גם:
"בילדותי ובנערותי הייתי ספורטאית וגם אלופת ישראל בשחייה ב-100 מטר חתירה", היא מספרת. "במכביה של 1989 אפילו שברתי שיא ישראלי. היה לי ברור שאלמד משהו שקשור לספורט וישלב עזרה לאנשים.
"כשבגרתי למדתי בווינגייט חינוך גופני והתמחיתי בחינוך מיוחד. לאחר מכן התחלתי לעבוד עם אנשים עם מוגבלויות ובין היתר עם הלומי קרב. כבחורה צעירה היה לי קשה להפריד ביני ובין הכאב של המטופלים, אז כעבור שנתיים החלטתי לעזוב את התחום, מתוך כוונה לחזור אליו בשלב מאוחר יותר".
היא החלה לעבוד בעבודות שונות, עד שהכירה את מי שיהפוך לבעלה, ליאור כלפון, שבדיוק השיק את המופע הראשון שלו, בסדרת מופעי "התיאטרון השחור": "הרגשתי שאני יכולה לעשות את עבודת ההפקה בצורה טובה, ולאט לאט נכנסתי לעניינים והתחלתי להפיק לו מופעים. הוא היוצר ואני המוציאה לפועל למעלה מ-15 שנה.
"עשינו ארבע הפקות של התיאטרון השחור, את ה'ווקה פיפל' יצרנו ביחד, הוא חשב על זה והפקנו יחד. יש לו הרצאות וסדנאות של 'למצוא את ביצת הזהב' ו'הסודות המצחיקים של שפת הגוף' אותן עד היום אני מפיקה ומלווה. עכשיו ליאור הלך יותר לכיוון של אומנות, ופתח סטודיו לאמנות ופיסול במעיין צבי ושם אני פחות מעורבת".
איך מצאת עצמך חוזרת לטיפול באנשים אחרי שנים אינטנסיביות בעולם ההפקה?
"כבר לפני שנים התחלתי להרגיש שמשהו חסר לי. משמעות, סיפוק. אולי זה היה משבר גיל הארבעים. משהו בער בי לעשות איזה שינוי. לפני שלוש שנים עברתי ניתוח לב פתוח, מאוד לא צפוי ובעקבותיו השינוי הגיע מעצמו. יש לי רשרוש בלב שגילו כשהייתי בצבא.
"זה מאוד נפוץ באוכלוסייה ולא מצריך טיפול או משהו. בהריון האחרון בו נולדו התאומים שלי, הרגשתי שאני מתעייפת באופן קיצוני ולדעתי מאז החל המצב להתדרדר. כנראה שבהריון יחידני הגוף הסתדר איכשהו, אבל בהיריון של תאומים זה היה יותר מידי. התחלתי להיבדק כל חצי שנה וכשהתאומים היו בני 6 בערך התקשר אליי הרופא, והבהיר שאני זקוקה לניתוח לב פתוח. זה היה כמו לזרוק עליי פצצה. אני ספורטאית, שומרת על כושר ותזונה, איך יתכן?"
איך הייתה ההתאוששות מהניתוח?
"בראש שלי דמיינתי שאחרי שבוע אני כבר אחזור לשגרה רגילה, זה לא קרה. בניתוח היו כמה רגעים טראומתיים. נפרדתי מליאור כאילו לא ניפגש עוד. חיברו אותי לאקמו ובכיתי ממש כשנפרדתי ממנו. כשהתעוררתי מהניתוח שמעתי את האחות אומרת 'זה לא טוב שהיא לא מתעוררת. וואו, כמה זמן היא ישנה'. הניתוח הצליח, ליאור המהמם היה לידי, לא עזב אותי לדקה ולא הצלחתי להתעורר. אני לא יודעת כמה זמן הייתי במאבק הזה להתעורר, אבל כששמעתי את הרופא קצת נרגעתי".
לחזור הביתה
אחרי הניתוח סבלה מ"כאבים פסיכיים בחזה" ואף איבדה את קולה לשלושה שבועות. "אמרו לי ללכת לשיקום לב וסירבתי", היא אומרת. "אמרתי 'אני בת 44, זה לא בשבילי. אני רוצה לחזור הביתה לליאור ולילדים'. ליאור היה איתי בכל רגע, אין על הרגישות של האדם המדהים הזה. ואז למדתי על בשרי מה זה התקפי חרדה. עד לניתוח חייתי במן תמימות, החיים חייכו אליי.
"ערב אחד, הרגשתי לחץ אדיר באזור הלב, קושי בנשימה ותחושה שאני עומדת למות, התקשרנו לרופא משפחה שהפנה אותנו למיון. ליאור התעקש לדבר עם המנתח, והמנתח התעקש לדבר איתי והסביר שהניתוח הצליח והכול בסדר. הוא שלח אותי לנוח ולבוא אליו לבדיקה למחרת בבוקר.
"באותו לילה הלכתי לישון בלי להגיד לליאור ולילדים לילה טוב אפילו, הרגשתי שאם אגיד זו הפעם האחרונה שאראה אותם. לימים הבנתי שזה היה התקף חרדה וגם למדתי להתגבר על התקפי החרדה. הלכתי בסוף גם לשיקום לב במרכז רפואי פרטי".
כששבה לביתה משיקום הלב, החלה לשקוע בדיכאון, השילה קילוגרמים רבים ממשקלה, ואיבדה את תשוקתה לחיים: "לא אכלתי ואיבדתי את שמחת החיים. אני חיה עם קומיקאי ואנחנו בדרך כלל צוחקים המון בבית ולא צחקתי יותר.
"הרגשתי שאני בבור שחור וניסיתי לצאת ממנו בעזרת טיפולים רבים: פסיכולוגית, דיקור, מטפלים אלטרנטיביים. כלום לא עזר והרגשתי שאני שוקעת עוד ועוד. לכאורה היו לי פחות כאבים והקול שלי חזר, ליאור המהמם ניסה לעודד ולהרים, אבל הנפש שלי שקעה עוד ועוד".
בעוד ניסיון למצוא מזור לנפשה, פנתה למאמנת NLP שרית למפרט שושן ואז השתנו חייה: "היא לא יכלה לקבל אותי בכלל. חיכיתי כמה חודשים וכשסוף סוף היא קיבלה אותי מיד היה קליק. הרגשתי שהיא מכניסה את היד שלה ומוציאה אותי מהבור.
"לא הצלחתי להבין מה בדיוק היא עושה ואיך זה עזר לי כל כך שתוך חודשיים-שלושה כבר הייתי במקום אחר. ואז, היא פתחה קורס NLP וגיליתי עולם מרתק שיכול לעזור לאנשים כמו קסם, זה העולם שתמיד רציתי. משם המשכתי ללמוד וכיום אני מאמנת עם קליניקה משלי. אני נהנית מזה בטירוף, וגם משמשת אסיסטנטית שלה".
מי קהל היעד?
"כל מי שרוצה לעשות שינוי בכל נושא הרגלים בריאים, שיפור יכולות התקשורת, מי שעושה שינוי משמעותי בקריירה או אפילו לא יודע מה השינוי שהוא זקוק לו ומחפש הכוונה. האימון מסייע להתחבר למשאבים של עצמך ולאהוב את עצמך. הוא עוזר לספורטאים שרוצים להשתפר בתחרויות ולהתמודד עם האימונים ועם החיים הספורטיביים התובעניים. יש לי גם מתאמנים מתוכניות ריאליטי. כל מי שמתחיל או רוצה שינוי כלשהו. זה לא רוחניקי בכלל".
גם ליאור התאמן אצלך.
"וגם יוצאי ריאליטי אחרים. ליאור יצא מהאח הגדול עם קושי גדול. כשהיה בבית האח ניסיתי להוציא אותו משם ללא הצלחה. ממש עשיתי קמפיין לא להצביע לו, כי הרגשתי שמיצינו כמשפחה וגם הוא מיצה. לא הייתה לנו אפשרות לתקשר והוא בטח חשב שאנחנו רוצים שיישאר עוד. היינו בטוחים שיישאר שם שבועיים-שלושה יעביר את האג'נדה שלו וייצא אבל בפועל הוא נשאר 100 ימים".
איך עברו עלייך הימים האלה?
"בקושי רב. ליאור חלה בקורונה קשה ובעקבות זאת קיבל המון שנאה. קראו לו קונספירטור שמקדם את ביבי, הפיצו שקרים שביבי בא אליו הביתה, אמרו שהוא שחקן גרוע שמשחק כאילו הוא חולה קשה, אני עצמי קיבלתי לווטסאפ הודעה שהוא נפטר.
"כשהיה מאושפז הוא קרא בקבוצת ווטסאפ של התיכון שלו הודעה שהוא נפטר וקרא את התגובות של חבריו למותו כביכול. כל זה גרם לנו לחשוב 'מה קרה לנו כחברה?'. ואז הציעו לו בפעם ה-200 להשתתף באח הגדול ובעקבות השנאה והשיח האלים הוא החליט להסכים, כדי להוכיח שאפשר אחרת, לתקשר בנועם בלי שנאת חינם.
"הוא חשב שהוא יוכיח את זה שבועיים-שלושה וייצא כי ממילא הוא לא יעורר עניין עם פרובוקציות וריבים. התקופה היתה קשה. אישה אחת התקשרה אליי להגיד לי שהיא מתביישת בו, הילדות קראו ביקורות והיה להן מאוד קשה עם זה. להערכתי הוא קיבל 95 אחוז של אהבה אבל גם החמישה אחוזים האחרים היו קשים לבנות".
זיכרונות מהאח
רויטל מספרת כי כשליאור יצא מבית האח, הוא לא ראה אפילו פריים אחד של התוכנית: "היה לו מאוד קשה עם התוצאה. בערוץ הראו בעיקר ריבים ולא רגעי חסד. בטיפול שלו שילבתי כל מיני אלמנטים נוספים מפסיכולוגיה, ושיטות שפיתחתי. עברנו תהליך מאוד קשה בבית, אבל בעזרת התמיכה, הביחד והחשיבה החיובית התמקדנו בטוב ומה כן טוב יצא לנו מזה בכל זאת.
"דייקנו אחד השני ולפני שבוע הוא פתח את הסטודיו שלו במעיין צבי. כשחלה בקורונה ונעדר מהבית במשך שישה שבועות הוא החל לצייר באייפד. החלום שלו הוא להפוך את הציורים לפסלים. כשהיה באח הגדול, בעזרת בחור מהתחום הפכתי חלק מציוריו לפסלים. ניסיתי להכניס לבית דרך ההפקה אבל לצערי לא שיתפו איתי פעולה. כשהוא יצא הוא ראה והתרגש. ליאור כבר הציג שלוש תערוכות ויש לו גם גלריית הצצה שנוסעת ברחבי הארץ".
מה זאת גלריית הצצה?
"הוא חשב איך מנגישים אומנות לאנשים שלא הולכים לגלריה, אז קנינו מכולה באורך 12 מטר, חרצנו בו 70 חורי הצצה, שמנו ציורים שלו וזה מתפקד כגלריית הצצה ראשונה בעולם. אנשים באים ומציצים. זה כבר הספיק להיות בגבעת שמואל, ואז נסגר בעקבות הקורונה. עכשיו אנחנו מעירים את זה מחדש".
למרות השינויים המקצועיים בחיים שלכם אתם עדיין משתפים פעולה מקצועית.
"אנחנו מאוד מחוברים. יש לנו עשייה נפרדת ומשותפת. אנחנו מאפשרים המון חופש בזוגיות שלנו. ליאור הוא מתנה שקיבלתי בחיים האלה והוא לא שילם כדי שאגיד את זה".
עדיין קוראים לו ברחוב "איצקו"?
"האח הגדול גרם לכך שיזהו אותו אחרת. איצקו היה 15 קילו יותר ועם שיער, היום הוא בלי שיער ופחות 15 קילו. האח הגדול גרם לכך שיזהו אותו כליאור כלפון ברחוב. הוא מקבל המון אהבה ופירגון. אלה שמבקרים בדרך כלל מתחבאים היטב מאחורי מקלדת. אנחנו באופן כללי כמעט לא פוקדים השקות וכל נושא הסלביות לא כל כך קשור אלינו. אנחנו מאוד שומרים על פרטיותנו. האח הגדול היה התמודדות מאד קשה, שמצאתי עצמי בחזית שלה בעל כורחי".
מה התוכניות לעתיד?
"עבורי להמשיך לסייע לכמה שיותר אנשים להגיע למקום טוב יותר בחיים שלהם, דרך הקליניקה וה-NLP. הכיוון של ליאור כרגע זה האמנות שלו, והוא גם יזם סדרתי שכל בוקר קם עם רעיון חדש. להמשיך לעשות מה שאנחנו עושים, זו בהחלט מתנה".
