מיכל כהן-שמחה יודעת שפעם יהיה פה שלום. היא משוכנעת שהעולם יהיה אז בריא, שלם ושמח.
רק שקודם נשים חייבות להרפות. כל הנשים.
זה גם מה שהיא כתבה בספר חדש הנושא את את השם "להרפות את הפות", ובו היא מסבירה איך להרפות ובעיקר למה זה טוב.
רמז: זה לא רק עבור שלום עולמי. זה הרבה הרבה מעבר לכך.
לכהן-שמחה (47), נשואה ואם לשלושה מבית קשת יש הרבה כובעים. היא מורה ליוגה, מלווה גברים ונשים בתהליכי עומק של העצמה אישית וגם מנהלת שיווק ואבטחת איכות בחברת CMI המדפיסה בתלת ממד מוצרים וחלקי חילוף למטוסים. וכדי למלא עד הסוף את כל היממה, היא גם פעילה בהנהגת מושב בית קשת.
איך הגעת לעניין?
"לפני שבע שנים, במהלך טיפול שגרתי רגשי להעצמה אישית, הייתה לי הארה. שמעתי קול שאמר לי שהייעוד שלי בעולם זה ללמד מיניות בריאה. התעלמתי אבל הקול לא הרפה.
"התחלתי לבדוק קודם כל בעצמי את נושא המיניות. עשיתי תהליך פנימי והבנתי שיש לי אנרגיה תקועה, המון פחדים, כעסים, רגשות אשמה וחוסר מסוגלות לגעת לעומק בנושא הזה. גיליתי שבכלל קשה לי לדבר על זה. הייתי ממש מזועזעת מרמות הכאב, הבושה והאשמה שיש בתוכי סביב זה.
קראו גם:
"אני רואה בעצמי מורה לשינוי תודעה באמצעות המיניות. אז בספר 'להרפות את הפות' אני נותנת לנשים כלים מעשיים המאפשרים לאישה לשחרר ולהרפות את איבר המין שלה ולשחרר את כל הבושה שיש סביבו.
"אגב, לא רק לי היה קשה לדבר על הנושא הזה. כשאני אומרת במפגשים את המילה 'פות' נשים מיד מתחילות לצחוק ולהיות נבוכות. חלק גדול מהן לא מסוגל בכלל להגיד את המילה הזו. הבושה מכסה על הכל למרות שאנחנו יצורים מיניים. כולנו נוצרנו מתוך מפגש מיני.
"כשאנחנו שמים את הבושה, האשמה והפחד על האנרגיה המינית שלנו, אנחנו בעצם לא חיים בכוח המלא שלנו. כשאנחנו מסכימים להתחבר לאנרגיה המינית שלנו, מעבר למפגש המיני בין גבר ואשה, אנחנו לומדים לעבוד עם כוח החיים שזורם דרכנו ומגלים את העוצמה להיות מי שאנחנו".
השם של הספר מאוד קליט.
שמחה-כהן מחייכת: "זה סיפור מעניין. לפני 17 שנה הנחיתי מפגש בפסטיבל נשים בסגולה. שנייה לפני שעליתי לבמה תפסה אותי מורה לטנטרה, אישה מבוגרת שאני מאוד מעריכה, ואמרה לי: 'תגידי להן להרפות את הפות'.
"לא הבנתי ולא היה לי מושג מה היא אומרת, אבל החזקתי ממנה והחלטתי להגיד להן את זה. פשוט אמרתי את זה באומץ רב והמשפט הזה הלך איתי מאז. האמת היא שהייתי צריכה לעבור דרך ארוכה כדי שמתחת לשם שלי יהיה כתוב 'להרפות את הפות'".
אז איך מרפים? שאלה טובה.
כהן-שמחה: "קודם כל מחייכים. שמתי לב לזה שכשמחייכים, אז הפות גם מחייכת. זה בגלל שבשני האיברים מדובר בשרירים טבעתיים הקשורים אחד בשני. מספיק להזיז טיפה את השפתיים לחיוך. באופן פרקטי אני מלמדת נשים בהיריון שבלידה יותר קל אם הפות רפויה. גם בחוויה האישית שלי כשחייכתי אפילו הצירים היו יותר קלים".
וחוץ מלידה קלה?
"כשאני משוחררת מהמתח שיש לי סביב המיניות יותר קל לי להביא את עצמי בעולם, להיראות באור שלי ולהיות מי שאני. לאנשים שמסכימים לנוע עם הכוח המלא שלהם יש יותר כוח להיות מי שהם.
"חוץ מזה, כבר אמרתי לך שיש לי ידיעה בהירה וחד משמעית שכשיהיה שלום בין הזכרי והנקבי שבתוכנו ובין גברים ונשים, העולם יהיה מקום טוב יותר. האנרגיה המינית היא האנרגיה הכי חזקה שיש ביקום. היא פועלת ברמות עמוקות בכל מקום.
"כשאנשים מדוכאים מינית אז הבעיה הופכת להיות גם בעיה של החברה, כי זה אומר שאנשים מבטלים וחוסמים את הכוח השלם. הם לא מתענגים על החיים והרבה מהם פשוט סובלים. זאת המוטיבציה הכי עמוקה שלי לעסוק במיניות בכלל ובכלים להרפות את הפות בפרט. יש בי משהו פנימי שרוצה להביא עוד טוב לעולם הזה".
איך נשים מגיבות אחרי שהן קוראות את הספר?
"אחת התגובות שתמיד חוזרת על עצמה נוגעת להקדשה שכתבתי בתחילת הספר: 'לריפוי השושלת הנשית ולבריאת מציאות של כבוד, אמון ושלום בין זכר ונקבה'. המון אימהות כותבות לי הודעות, מתקשרות אליי ומספרות שמרגע שהספר נכנס הביתה הוא כבר יצר שיח בריא יותר עם הבנות הצעירות שלהן על יחסי מין. רק על זה אני אומרת תודה".
ומה אומרים גברים?
"כתבתי בסוף הספר על חבר טוב שלי שנהרג בתאונת דרכים. לפני כמה שנים שכשסיפרתי לו על הספר שאני כותבת הוא ממש הפציר בי להוציא אותו לאור. הוא אמר שזה מאוד חשוב ושאני צריכה להעז.
"גברים שקראו את הספר כתבו לי ממקום של הודיה. הם אמרו שבסופו של דבר זה לא משנה אם זה גבר או אישה, מיניות זו מיניות".
ובעלך?
"הוא ממש שמח ותומך בי. מאמין בדרך שלי".
