6 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: טניה חיימוב, אוריאל גריידי, נילי סבאג, יפית פז עמרם, מוחמד שלבי
(צילום: דוברות מרכז רפואי מאיר)
אוריאל גריידי: מלאך בלבן בשני עולמות רפואה
במסדרונות המחלקה לרפואה דחופה ובמרחבים הרגישים של המכון האונקולוגי במרכז הרפואי מאיר, תמצאו כבר 14 שנים מלאך בלבן ושמו אוריאל גריידי
סיפורו של אוריאל, בן 41, נשוי ואב לשישה ילדים, הוא עדות למסירות, חמלה ותחושת שליחות עמוקה. אוריאל, תושב הבקעה, עושה דרכו מדי יום למרכז הרפואי מאיר, ובארבע השנים האחרונות משלב עבודה אינטנסיבית בשני תחומים שונים: מיון ואונקולוגיה. לדבריו, השילוב הזה הוא אולי מאתגר אבל יותר מכל מעשיר ומשלים האחד את השני.
מפרוץ המלחמה, הוא הספיק לשרת תקופה ארוכה במילואים, וכבר מחכה לו סבב נוסף, אבל בין כל אלה הוא לא שוכח לרגע את המטופלים. "אני מאוד אוהב את העבודה. בא בשמחה. מרגיש שזה לא רק שאני עוזר לאנשים כל היום, עוד משלמים לי על זה!". הוא משתף בכנות. במיון, אוריאל מתמודד עם מגוון רחב של מצבים רפואיים ותפקידים מתחלפים, החל מקבלת מטופלים ועד טיפול במצבי החייאה וטראומה.
במכון האונקולוגי הוא מלווה את המטופלים מרגע קבלתם ועד לאחר הטיפולים, תוך שהוא משקיע מאמצים רבים בפתרון בעיותיהם ובהקלה על סבלם, כאשר הוא שם לעצמו למטרה: תמיד לאתר את המטופלים הזקוקים ביותר לתמיכה, למשל עולים חדשים או כאלה המגיעים לבדם. ההבדל בין שני התחומים ניכר גם בקשר עם המטופלים. בעוד שבמיון המפגש הוא לרוב חד פעמי, במכון האונקולוגי נוצרים קשרים ארוכי טווח. חלק משמעותי מתפקידו כאח הוא היכולת להרגיע, במיוחד במצבי לחץ וחרדה במיון.
"להרגיע זה מאוד חשוב כי אף אחד לא תכנן לבוא למיון, וגם אם זו בעיה קלה, מבחינתו הוא במשבר", מסביר אוריאל ומדגיש את חשיבות התקשורת המקצועית והסבלנית, מתן הסברים ברורים על התהליך הרפואי ויצירת תחושת ביטחון. אוריאל משתף במקרה מרגש במיוחד שחקוק בזיכרונו, בו מטופלת זיהתה אותו במסדרון לאחר שנים רבות, וזכרה את הטיפול המסור שהעניק בעבר לבעלה. עבורה, פגישה מקרית זו הייתה משמעותית ביותר, ואוריאל שזכר גם אותה מהעבר, רואה במקרים כאלה את מהות תפקידם של האחים והאחיות: "לראות כל מטופל כעולם ומלואו. כל אחד זה ה-אחד", הוא אומר. אוריאל מסכם בפשטות ומסביר שהוא רואה בסיעוד מעשה של נתינה בלתי מתפשרת: "אתה נותן למטופל 120 אחוז, וזו זכות אמתית. תחושה של סיפוק ושליחות".
נילי סבאג: מנצחת על סימפוניית החיים בחדרי הניתוח
במרכז הרפואי מאיר פועמת ללא הפסקה סימפוניה מורכבת של הצלת חיים, ועל הבמה המרכזית מנצחת בכישרון רב נילי סבאג, מנהלת הסיעוד של חדרי הניתוח
תחת אחריותה נמצא עולם עצום של כ-22 אלף ניתוחים בשנה. סיפורה של נילי, החל לפני למעלה משני עשורים, בגיל 18 בלבד, כאחות אף אוזן גרון. לאחר עשור של צמיחה מקצועית, היא עברה הכשרה ייעודית לחדרי ניתוח, וכישורי ניהול בולטים הובילו אותה לתפקיד ראש צוות חדר ניתוח עיניים. עם תואר ראשון ושני בידה, המשיכה נילי להתפתח מקצועית וכיום, כמעט שמונה שנים היא מנהלת ביד רמה את מערך האַחֲיוּת של חדרי הניתוח כולם.
"אנחנו מבצעים כ-22 אלף ניתוחים בשנה". היא מציינת, ומאחורי המספרים הללו עומדת עבודה מאומצת סביב השעון. תפקידה רחב ומגוון: ניהול צוות רב-מקצועי הכולל אחיות, סניטרים וכוחות עזר, הבטחת זמינות מלאה של כוח אדם וציוד ותיאום מול גורמים וממשקים רבים במרכז הרפואי. היא אחראית על תפעול שוטף של חדרי הניתוח, ונדרשת לגמישות מחשבתית ויכולת תגובה מהירה במיוחד במצבי חירום וריבוי ניתוחי טראומה.
"חדרי הניתוח במרכז הרפואי שלנו צועדים כל העת אל עבר העתיד ומשלבים את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר" מספרת נילי. "שילוב של רובוטיקה חדשנית, מציאות רבודה וניווט מתקדם".
האתגרים לא פסחו על המציאות המורכבת של השנים האחרונות, החל ממגפת הקורונה ועד למלחמת "חרבות ברזל". בכל אתגר שכזה היא נדרשה להכין את הצוות ולחזק אותו ברמה הרגשית לנוכח המראות הקשים והטיפול בפצועים הרבים. גם קליטת צוות חדש של אחיות והכשרת דור העתיד הם משימה מתמשכת, ונילי מובילה תוכניות הכשרות מרוכזות כדי לשמור על רמה מקצועית גבוהה. גם שיתוף הפעולה ההדוק עם מחלקות אחרות בבית החולים הוא נדבך יסודי בעבודתה, ובטיחות המטופלים ניצבת בראש סדר העדיפויות.
ברמה האישית, נילי מעידה כי בתקופה מורכבת זו היא שמה דגש מיוחד על תמיכה בצוות שלה, במיוחד אלה שלהם בני זוג וילדים המשרתים בצבא. צוותה אף נרתם לסייע בבית החולים סורוקה בדרום. "אני אוהבת את העבודה", היא אומרת ומוסיפה כי אחד הדברים החשובים לה הוא להקנות לדור הצעיר את הערכים, המשמעות והייחודיות של מקצוע הסיעוד.
"לכל דקה יש משמעות"
מוחמד שלבי נותן את הנשמה במחלקת טיפול נמרץ לב
מוחמד שלבי, בן 33, מהווה דוגמה לאנושיות ומקצועיות בתחום האַחֲיוּת מזה שמונה שנים. הוא משמש כאח במחלקת טיפול נמרץ לב במרכז רפואי מאיר קרוב לשש שנים, שם הוא זוכה לאהדה רבה מצד צוות המחלקה והמטופלים כאחד.
"מדי יום מגיעים אנשים עם אירוע לבבי חריף (התקף לב)" מסביר שלבי. "על מנת לא לבזבז אף רגע יקר, מרגע שמד"א מדווח שהוא מפנה אלינו מטופל במצב כזה, המערכת כולה עוברת "למוד של חירום" ומכינה צוות שיחכה למטופל כבר בתוך חדר הצנתורים, ערוך ומוכן לצינתור דחוף. המטופל לא עובר את המסלולים הרגילים אלא מועבר ישירות לחדר הצנתורים שם מחכה לו הצוות. אנחנו מכינים אותם לצנתור ומלווים אותם לאורך כל תהליך הצנתור, והם חוזרים אלינו לטיפול נמרץ, למספר ימים בהתאם למצבם".
בטיפול נמרץ לב מטפלים בחולים קרדיאליים במצבים קריטיים, המחייבים ידע מקצועי נרחב ויכולת תפקוד תחת לחץ. "משמרת יכולה להתחיל בצורה רגועה ולהפוך לאתגר מאוד מורכב", מסביר שלבי. אתגר נוסף הוא המשפחה הדואגת מסביב למטופלים שראו את יקירם במצב של סכנת חיים. מדובר באתגר שדורש הרבה רגישות", מעיד שלבי. אחד המקרים המרגשים ביותר שזכורים לו, היה "כשמטופל שהגיע מונשם, במצב מאוד קריטי ונזקק ליותר מ-10 מכות חשמל. לאחר הטיפול מצבו השתפר, והוא השתחרר כשהוא עומד על הרגליים מחייך, ואפילו התעקש להצטלם איתנו למזכרת".
שלבי מביע דאגה לנוכח העלייה במספר המטופלים הצעירים. "כאשר מגיע חולה בן 50 פלוס, זה לא חריג, אבל לצערי אנו רואים יותר ויותר מטופלים צעירים וזה מדאיג".
לסיכום, מוחמד מסביר כי "מניעה היא דבר מאוד חשוב. חייבים לשמור על אורח חיים בריא, פעילות גופנית ותזונה בריאה." בנוסף, הוא מדגיש את חשיבות הזיהוי המוקדם של תסמיני מחלות לב. "בתחום שלנו, כל דקה חשובה ויכולה להיות הבדל של חיים ומוות. לכן, חשוב מאוד זיהוי מוקדם , מודעות לתסמינים של התקף לב אצל בני המשפחה והסביבה והימצאות דפיברילטורים בשטחים ציבוריים – זה מציל חיים".
יפית פז עמרם: דור שלישי של מסירות
במחלקה כירורגית ב' במרכז הרפואי מאיר, יפית פז עמרם מובילה צוות מסור כאחות אחראית
יפית היא דור שלישי למשפחת אחיות מפוארת. סבתה הייתה מיילדת, ואימה הלכה בדרכה כאחות. למרות שבצעירותה לא ייעדה את עצמה למקצוע האַחֲיוּת, לאחר פטירת אימה ממחלה, הבינה את המשמעות העמוקה של להיות שם עבור רווחת המטופל ברגעים הקשים ביותר.
יפית, נשואה ואם לשלושה ילדים, עובדת 18 שנים כאחות. "לא חלמתי על זה, אבל ככה יצא", היא משתפת בכנות. פטירת אימה כשהייתה בת 19 הייתה נקודת מפנה שהובילה אותה להבין כי ייעודה הוא לטפל באנשים, לתמוך בהם ברגעי חולי וקושי, ולשפר את הרגשתם. הבחירה במקצוע האַחֲיוּת אף סייעה לה להתמודד עם אובדנה האישי. בתיכון אמנם פנתה לכיוון המחשבים והתכנות, אך הבינה במהרה כי מקומה הוא בעבודה עם אנשים.
תחילת דרכה כאחות הניבה עבור יפית סיפוק עצום בעזרה למטופלים. "תמיד כשאני מגיעה לטפל באנשים, חשוב לי שהם ייצאו עם תחושה של 'איזה מזל שהאחות הזו טיפלה בי'," היא אומרת בגאווה. תחושת השליחות הזו הובילה אותה להתמקצע ולהתפתח מקצועית. היא החלה להדריך סטודנטים, ומצאה בכך משמעות נוספת – להעביר הלאה את הידע והכלים לדור הבא של האחיות. בהמשך, התקדמה לתפקיד אחות אחראית, תפקיד שהמשמעות שלו השתנתה עם השנים: "בעידן הנוכחי, האתגר המרכזי הוא לקחת צוות מיומן ומסור- אחיות ורופאים כאחד- ולכוון את כל הכוחות המצוינים הללו למטרה משותפת: טובת המטופל". מעבר ליכולות המקצועיות, הניהוליות והאתגרים הרפואיים והאנושיים, האתגר האמיתי הוא "לגרום לכל חברי הצוות לעבוד יחד בהרמוניה. אנחנו נצליח כמחלקה בטיפול במטופל רק כשנעבוד יחד במטרה משותפת", מדגישה יפית. היא מודעת לכך שבצוות גדול ומקצועי עשויות להיות דעות שונות והרגלים שונים, אך המפתח להצלחה הוא עבודה משותפת ומכוונת מטרה.
המציאות כיום מאתגרת במיוחד, אך יפית נחושה להוביל את הצוות בבטחה. יפית ממשיכה בגאווה את דרכן של סבתה ואימה, ומהווה עמוד תווך עבור הצוות והמטופלים במחלקה.
טניה חיימוב: הלב הפועם של מרפאת הראומטולוגיה
במרכז הרפואי, בין כתלי המרפאה הראומטולוגית, פועלת בשנתיים האחרונות אחות אחראית מיוחדת– טניה חיימוב
עבורה, המטופלים הם משפחה של ממש. לאחר 12 שנים בהן טיפלה במסירות במחלקה פנימית ב', מצאה את ייעודה בליווי חולים כרוניים במסעם המאתגר, והפכה לדמות משמעותית ומוערכת עבורם
טניה, בת 41 נשואה ואם לארבעה, היא אחות ראשית במרפאה שהיא הרבה מעבר למקום טיפולים. כאן מתקבלים מטופלים הסובלים ממגוון דלקות כרוניות, המגיעים לאשפוז
יום כדי לקבל טיפול ביולוגי מתקדם. בין אם מדובר בטיפול אחת לשבוע או אחת לחודש, המרפאה הקטנה והאינטימית יוצרת אווירה ייחודית. המטופלים מכירים זה את זה, קושרים קשרים, משוחחים בחופשיות בזמן הטיפול –דינמיקה חמה ואישית במיוחד.
"אני מרגישה דרך הפידבקים, שהמטופלים באים וממש מודים על הטיפול ויוצאים מרוצים, הם יודעים שקיבלו חוויה טובה וטיפול טוב", משתפת טניה בחיוך. ההערכה הרבה לה היא זוכה, באה לידי ביטוי במכתבי תודה מרגשים, כאשר אחד המקרים שנגעו לליבה במיוחד היה של מטופלת שהגיעה בתדירות גבוהה בשל החמרה במצבה. בתחילה היא חששה מאוד מהדקירות ומאי הנוחות, אך לאט לאט נוצר ביניהן קשר חם ואמון. כשהגיעה תקופת ההטבה במצב, המטופלת כתבה לטניה מכתב תודה מלא הערכה, "זה ריגש אותי מאוד", היא מספרת.
טניה חושפת עולם רפואי מרתק שרבים פחות מכירים – תחום הראומטולוגיה. לאחר שנים במחלקה פנימית, היא גילתה עולם שלם של מחלות רקע מורכבות המשפיעות עמוקות על
חייהם של אנשים, חלקם צעירים, הסובלים ממחלות "שקופות" שאינן נראות כלפי חוץ אך משפיעות באופן משמעותי על איכות חייהם.
"אני נהנית ביומיום מהעשייה," היא אומרת בחום. "אנחנו מקצוע של שליחות ואנחנו באמת פה בשביל ללוות את המטופלים". אפילו החלק הפחות נעים של הטיפול – הדקירה – מתקבל על ידי המטופלים בהבנה ובאהבה, בזכות היחס האישי והמסור שלה, טניה חיימוב היא דוגמה מעוררת השראה לאחות אחראית שהפכה את המרפאה לבית חם ותומך עבור מטופליה.
בשיתוף מרכז רפואי מאיר
פורסם לראשונה: 09:01, 15.05.25
