הנס של יונה: יונה כהן (82, רעננה) עמדה לפני חמש שנים בבית החולים ושמעה את הבשורה הקשה ביותר בחייה – הרופאים יאלצו לכרות את רגלה.
יונה, הסובלת מכאבים עזים ברגלה ודלקות פרקים חוזרות ונשנות בעקבות תאונת דרכים שעברה בילדותה, עברה אינספור ניתוחים וטיפולים במאמץ לשקם את רגלה. במהלך השנים היא סבלה מסיבוכים שונים שנגרמו עקב מצבה. לפני חמש שנים, הרופאים בבית החולים בשרו לה כי המוצא האחרון שנותר הוא כריתת הרגל. יונה סירבה לקבל את הכרעת הרופאים "בגיל שלי, לעבור כריתת רגל זה גזר דין מוות. אני אישה עצמאית ואחרי כריתה הייתי צריכה להתנייד על כיסא גלגלים. זאת הייתה הבשורה הכי קשה שקבלתי בחיים ולכן החלטתי לסרב לקבל אותה".
ד"ר יעל בר- און עיני, מומחית ברפואת משפחה במכבי שירותי בריאות ברעננה, לא יכלה להתעלם מהמקרה הייחודי של יונה "אני רופאת המשפחה של יונה כבר מעל עשור ומכירה את המצב המורכב של רגלה. כשיונה הגיעה אליי לאחר שקבלה את המלצת הרופאים והצהירה כי היא מסרבת לקבל את הכרעתם, החלטתי שאנחנו הולכים יחד איתה יד ביד, במלחמה למען הרגל" מספרת בר-און עיני.
וכך היה, במשך חמש שנים מאז ועד היום, צוות מכבי ברעננה נלחם למען הרגל של יונה. צוות האחיות והמזכירות הרפואיות בראשותה של ד"ר יעל התגייס ונרתם כדי לבצע את כל מה שניתן, כדי למנוע את הכריתה. החל מטיפולי פיזיותרפיה, התעמלות מיוחדת, טיפול במרפאת פצע, טיפול בדלקת הפרקים ומיצוי כל הטיפולים האפשריים בקהילה ובבתי החולים, כדי לשפר את מצב הרגל של יונה. ההתגייסות של הצוות באה לידי ביטוי בכל הנדרש עבור יונה, גם מעבר לטיפול הרפואי - הם התקשרו לשאול לשלומה אחרי הטיפולים שעשתה בתא לחץ, התייעצו כדי למצוא דרכים נוספות לטיפול, דאגו שתגיע בבטחה לביתה אחרי טיפולים במרפאה והפכו לחלק בלתי נפרד מחייה.
יונה לא נשארת לאדישה להירתמות המיוחדת של הצוות "ד"ר בר-און היא כמו מלאך, המלאך שהציל את חיי. הטיפול, המסירות, האכפתיות זה ממש לא מובן מאליו ורק בזכותה ובזכות הצוות של האחיות, אני עדיין עומדת על שתי רגליים, עד היום. היא הקשיבה לבקשה שלי ונלחמת כל יום מחדש להציל את הרגל שלי, על אף שאמרו לי שאני צריכה לכרות אותה. אני חייבת לה את חיי" מסכמת כהן.
הסיפור של יונה נכנס עמוק לליבן של כל אחת ואחת בצוות הרפואי והמנהלי במרפאה והן שמחות ומתרגשות בכל פעם מחדש לראות את יונה עומדת על שתי רגליה "על אף שכריתה היא האופציה הרלוונטית ביותר עבור יונה, הדרישה שלה להימנע ממנה, היא זאת שדרבנה אותנו להפוך עולמות ולאפשר לה להמשיך להיות עצמאית וניידת. אין אושר וסיפוק גדול מזה כשאנחנו רואים אותה מגיעה למרפאה בכל פעם מחדש עם חיוך" מסכמת ד"ר בר-און עיני.
