הרבה לפני "צרכנות בגדים" אנחנו צריכות לחשוב על "צרכנות תכנים".
דמיינו את הסיטואציה: אני בבית, קורונה טיים, מג'נגלת בין אינספור כובעים, בין לבין שולחת את היד לנייד ומתחילה לגולל.
אינסטגרם, פייסבוק, טיקטוק – המחשבה הראשונה שעולה לי היא: איך לעזאזל כולן חטובות, מבלות ועם חיוך של מיליון דולר? מתי הן הספיקו לטוס לאיי יוון? איפה הכביסות והכלים? איפה הילדים?
קראו גם:
המוח אומר להפסיק אבל היד ממשיכה לשוטט. לגלול עוד ועוד בחייהם הנוצצים של אחרים. הרי ידוע שהאלגוריתם של הרשתות החברתית גורם לנו להשקיע בפעולת הגלילה הפשוטה הרבה יותר זמן מכפי שתכננו.
רובו המוחץ של התוכן שמופיע מולנו הוא חיובי בלשון המעטה. אנשים נוטים להעלות ולשתף בעיקר את רגעי ההצלחה והשיא. ההיא עם הבעל המושלם, ההוא עם היאכטה האקסקלוסיבית, ההן בחופשת בנות בניו-יורק. והכי הכי: כמה בגדים! כמה סטייל! איזה שפע! מתי כולן מספיקות להתחדש בטרנדים המדויקים? בגזרות הכל כך מחמיאות? בבגדי המעצבים היוקרתיים?
השפע הזה גורם לי לתהות: האם יש לי מספיק? האם לא כדאי להתחדש בעוד בגדים ולו רק בשביל התחושה שאני חלק ממארג חברתי מסוים?
לא פעם כשראיתי את השפע המסוגנן ניבט אליי מהמסך באופן כמעט אוטומטי דמיינתי את הבגדים האלה על עצמי. ממש ראיתי את הבבואה שלי בתוך ההופעה. הדמיון והרצון הובילו ברוב המקרים לרכישה מיותרת. במבחן המציאות, הבגד נראה עליי שונה בתכלית מאשר על הפאשניסטה הגבעולית באינסטגרם. מה לי ולמבנה הגוף שלה? מה לי ולסגנון החיים שלה?
ובכן, לא הרבה מן המשותף.
כך נראית קנייה אמוציונלית. בגד שאנחנו לא באמת צריכות, שלא באמת מחמיא, שלא באמת ימלא את החוסר.
וזו הנקודה. ההשוואה הבלתי פוסקת לסגנון חייו של האחר. השוואה שבהרבה מקרים מסתיימת בתסכול ואפילו בייאוש.
אז איך בכל זאת? הלא אנחנו חיות חברתיות והפתרון להתנתק לחלוטין אינו עומד על הפרק.
ובכן, כמו בחיים, כמו בבגדים, כמו בכל תחום אחר – הסוד הוא באיזון.
ההבנה שהבחירה בידי הביאה אותי למערך מחשבה שונה לחלוטין. לא מדובר פה על משחק סכום אפס. יש המון אפור בין חיי הגלאם והנצנצים לבין חיי הכביסות והכלים!
לימדתי את עצמי (ואחרות) לצרוך תכנים מאוזנים. "בנות תמותה מנרמלות" – מה מנרמלות?
מנרמלות שפיות בזמן קורונה, מנרמלות קשיים אחרי לידה, וצלולטיס והתבגרות וגם את ארון הבגדים שעומד בכלל הברזל: לביש, חריש, נגיש.
בתור התחלה, לא לצרוך באופן בלעדי פרופילים וחשבונות של פאשניסטיות מן השורה. יש עוד כל כך הרבה נשים שנראות ונשמעות כמונו ועדיין יכולות להוות השראה בכל הנוגע לסגנונות לבוש שונים.
שנית, תגוונו גם מבחינות מידות וגוונים. זו ממש לא חוכמה שבגד יישב מעולה על 1.80 ששוקלת 55 ק"ג. היופי הוא לקחת השראה גם מנשים עם מידות גוף שונות.
בתור אחת שמתנשאת לגובה 1.52 ס"מ, התחלתי לעקוב אחרי נשים שדומות לי. שמצליחות לייצר סטייל ואמירה אישית למרות ובזכות גובהן.
כנ"ל לגבי משקל גוף. בעיניי לסטייל טוב אין מידה. כל אישה יכולה להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמה . דרך כייפית להגיע לשם היא לצרוך תכנים של נשים במשקל הגוף שלי שמרגישות ונראות לא פחות ממדהים.
הרשת החברתית היא לא מפלצת דו ראשית שכופה עליי לצרוך תכנים כאלה או אחרים. יש כל כך הרבה מעבר.
מחובתינו לחקור, לגלוש ולחפש תכנים מגוונים. בחיי שלא חסר. מצאתי עשרות. נשים וגברים שמציגים את חייהם כפי שהם, על יתרונותיהם וחסרונותיהם. פרופילים מלאי סטייל ואמירה אישית. ונחשו מה? סוף סוף אני מזהה את עצמי .
וכך, לאט ובעקביות אומנתי להתרגל לתכנים מהסוג הזה. התחושה משחררת לא פחות.
ההשפעה החיובית על צריכת תכנים מאוזנים מגבשת "עצמי" חזק. מהר מאוד אני מסננת תחושות תסכול שהייתה מאוד נוכחת קודם לכן.
לצורך העניין , היום, כאשר אני רואה פאשניסטה מן המניין עם (עוד) בגד מדהים מטיילת לה ברחובות מילאנו, אני באופן אוטומטי אומרת לעצמי שעליי הבגד המסוים הזה לא ייראה וירגיש כמו שעליה ולכן אין שום סיבה בעולם לקנות או לדמיין את עצמי בו.
תהליך סינון המחשבות האלה נשמע פשוט אך הוא רחוק מכך. כשמו כן הוא, מדובר בתהליך. אני כן יכולה לומר שצריכת תכנים מאוזנים מאוד מחזקת ומאיצה את התוצר הסופי: עמוד שדרה צרכני.
האם זה אומר שאני צורכת אך ורק פרופילים מסוג מסוים? ודאי שלא. גיוון הוא חלק אינטגרלי מאיזון. חשוב להפנים: השליטה אצלנו. הכוח אצלנו. היכולת לנרמל את חיינו – אצלנו.
אם כך, בפעם הבאה שפעולת הגילול בפיד מותירה אתכם מתוסכלים אני מציעה בחום לעשות הפסקונת ולחשב מסלול מחדש.
חפשו אותי בעמוד האינסטגרם שלי