מאות חברים ומשפחה ליוו השבוע את סמל אור ישראלוב ז"ל בדרכו האחרונה. הלב נקרע כאשר קרוביו של אור ז"ל הגיעו למסע לווייתו כשהם לבושים בחולצות שהכינו לכבוד טקס סיום מסע הכומתה שלו, שהיה אמור להשתתף בו בשבוע הבא. "אור אתה אלוף העולם" נכתב על החולצה מלפנים, ומאחור: "גאים בך מכל הלב". דודתו, מירי אברהמי: "קנינו 40 חולצות לכבוד הטקס שלו, עכשיו הוא לא יראה את זה לעולם".
סמל אור ישראלוב, נהרג מירי דו-צדדי במהלך תרגיל בבסיס אימוני הצנחנים שפיפון שבדרום הארץ. כחלק מתרגיל לילי בשטח האש של הבסיס, בעיצומו של שבוע המלחמה, ובמהלך יומו השני, ביצעה המחלקה תרגיל יבש ורטוב ביום ואז תרגיל יבש בלילה, ולאחר מכן תרגיל נוסף בלילה - באש חיה.
מבירור המקרה מסתמן כי כוח הרתק, שמחפה מאחור עם מקלעים, קלעים ולעיתים גם צלפים על הלוחמים שמסתערים, פגע בישראלוב שהוצב כדגלן של הכוח המאגף. הדגלן הוא החייל בקצה הכוח המסתער, ותפקידו להיות הסמן עבור הכוח המחפה לחדול מירי ברגע שהוא מזוהה.
קראו גם:
הדגלן נושא תמיד דגל אדום גדול באור יום ופנס או סטיק לייט על קסדתו בלילה. ברגע שהוא מזוהה על ידי קצין בטיחות שעומד ליד כיתת הרתק, הקצין מיד חודל את הירי של כוח הרתק ואף לוקח מקדם בטיחות של "שתי מחסניות בטיחות" ממרחק הזיהוי של הדגלן.
עוד עלה מהבירור כי ישראלוב עמד בגדה של ואדי, דרכו חצתה אחת משתי הכיתות שהסתערה במסגרת התרגיל לעבר יעדים בשטח פתוח. הכוח המרתק זיהה יעדים וירה לפי פקודות. ישראלוב נע בחשיכה עם פנס וקונוס לבן לפי כל אמות המידה הצה"ליות, אך למרות זאת אחד הקליעים שנורו על ידי כיתת הרתק, שחיפתה באש מקלעים לפני ההסתערות, פגעה בו מטווח של כ-250 מטרים. אור פונה לבית החולים "סורוקה", אך שם נאלצו לקבוע את מותו.
ישראלוב גדל בשכונת רמת הנשיא בבת ים, הוא למד בבית הספר היסודי "הרצל", והמשיך לחטיבה ולתיכון בבית ספר שז"ר. שמרית שי, מנהלת תיכון שז"ר בבת ים, ספדה לו השבוע בכאב וסיפרה: "אור היה ילד מלא בכריזמה, חייכן, רציני, רצה להצליח מאוד. לפני חודשיים הגיע לבקר בבית הספר עם מדים של צנחנים. הוא היה גאה בעצמו, מורעל, ורצה להיות קצין ומפקד.
"הוא היה בכיתה מדעית – ובדרך כלל מי שבוגר שם נחשב למצטיין והולך לתקשוב או למודיעין. אבל אור רצה לקרבי, והכי קרבי שיש. היה לו לב ענקי, תמיד ראה את האחר, אכפתי, מסתכל על המורים במקום של כבוד. זו אבידה ענקית של ילד כל כך מלא קסם".
בבית הספר שז"ר הוקמה פינת זיכרון, והיום (שישי) יפתח בית הספר לחברים ולקרובים של אור, יתקיימו מעגלי שיח, ומשם יצעדו החברים לאוהל האבלים המשפחתי. בעתיד, יקיים בית הספר אירוע הנצחה לאור בפינת הזיכרון לזכרו.
חבריו של אור ובני משפחתו מספרים שהיה אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל בני יהודה תל אביב. "מגיל קטן אור היה מגיע למשחקים, מצטלם קבוע עם כל השחקנים. הכרנו אותו אישית, ואור עצמו תמיד היה דואג לעודד, לתמוך ולתת את אהבתו. אנחנו נתגעגע אליו וכל כך משתתפים בצער המשפחה", נמסר ממועדון הכדורגל.
משה זהבי, בן דודו של אור: "אור היה מלח הארץ, בחור משכמו ומעלה. מה שנקרא, 'הדובדבן שבקצפת' - הילד האידיאלי לכל הורה ושל כל המשפחה. היינו אמורים להגיע לטקס סיום מסלול צנחנים ביום שני, וללוות אותו בגבעת התחמושת, עכשיו זה כבר לא יקרה".
חבריו של אור ליחידה הגיעו ללוויתו, ולא יכלו לעצור את הדמעות כאשר במהלך הלוויה עברה ביניהם, רחל, אמו של אור, חיבקה אותם ואמרה להם: "אני מזהה אתכם מהתמונות. אתם מלח הארץ, צה"ל לקח לי את הבן, וכולכם הילדים שלי עכשיו". בהמשך, ספדה אמו ואמרה: "שתדע שכולם גאים בך, אין אחד שלא גאה בך - הדף קצר מלהכיל. כמה אפשר להגיד עליך דברים טובים? רק להלל ולשבח אותך".
מרים, דודתו של אור, הוסיפה בלב שבור: "איך מספידים ילד כזה? יפה תואר, ילד שעוד לא ידע אהבה, ילד שאוהב את החיים. אני מבטיחה שלא נשכח לשנייה, המקום שלו שמור בשולחן. תנוח בשלום ילד שלנו, אני אוהבת אותך, סליחה אורי, אם לא הייתי מספיק בשבילך".
הזמרת והשחקנית עדי אברהמי בת דודתו של אור, סיפרה עליו גם כן ואמרה: "זו טרגדיה לאנושות לאבד את אור. אנחנו נמשיך להזכיר בכל הזדמנות שאת האור שלו אף אחד לא יוכל לכבות. תאיר עלינו מלמעלה", ובניו דודו, כפיר צור ורותם קולקה, הוסיפו: "לכתוב הספד לבן דוד קטן ממך זה דבר שאף אחד לא הכין אותנו אליו. נשבר הלב ונגמרו המילים. תמיד לכל מקום שהגעת הבאת אווירה של תום ודאגה, אף פעם לא התלוננת. בחלומות הכי גרועים שלנו לא חלמנו שזה יקרה".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "מפקד זרוע היבשה, אלוף תמיר ידעי ומפקד פיקוד המרכז, אלוף יהודה פוקס, הנחו על הקמת צוות מומחים בראשות מפקד חטיבה 12, אלוף-משנה עברי אלבז. הצוות יבחן את נסיבות האירוע וימליץ על מוקדים לתחקור לבחינה רוחבית של האירוע ולמניעת הישנות מקרים דומים בעתיד".