"מדד החופש" של תנועת ישראל חופשית, הבודק מדי שנה את השירותים שמעניקות ערים בישראל לתושביהן החילוניים, ראה אור אתמול (ראשון) עם תוצאות מפתיעות באזור השרון, כפר סבא מטפסת למקום השלישי בישראל, הרצליה אחריה במקום החמישי, הוד השרון התברגה לראשונה בעשירייה הראשונה והיא ניצבת במקום התשיעי ואילו רעננה מתייצבת בפער משמעותי מאחור במקום ה-14.
קראו גם >>>
רעננה יורדת השנה במיקום אחד, העירייה מפעילה קבורה אזרחית לתושבי העיר ותומכת בקהילת הלהט"ב. רעננה אינה מפעילה תחבורה ציבורית בסופי השבוע ובתקופה בה העיריות סביבה משתפות פעולה ומקדמות יחד תחבורה ציבורית יעילה בשבת, חוסר הפעילות של עיריית רעננה בתחום מהווה הצהרה בפני עצמה. בנוסף, העירייה הצהירה שהיא אכן מקיימת אירועים בהפרדה.
מדד החופש העירוני התרחב השנה ובודק את מידת החופש ממנה נהנים תושביהן של 31 ערים בישראל (שבע ערים הגדולות מבחינת גודל אוכלוסייתן הצטרפו) – עשרים ותשע הערים הגדולות בארץ בתוספת שתי הגדולות בצפונה ובדרומה. סעיף חדש נוסף למדד שכולל השנה 11 קטגוריות, שאלת הנישואים האזרחיים - כרישום זוגיות בעירייה מבלי לעבור ברבנות - מופיעה לראשונה עם 10 נקודות אפשריות, לאחר שבשנה שעברה הופיעה באופן מילולי בלבד וללא ציון.
הפערים בציונים חדים במיוחד בשנה הנוכחית, עם שתי ערים שחוצות את ה-70 (גבעתיים ותל אביב) לעומת חמש שלא מגיעות אפילו ל-10 (בני ברק, מודיעין עילית, בית"ר עילית, בית שמש ורמלה). הפערים מתחדדים לא רק בין ראשית הטבלה לסופה, אלא גם ביחס לערים שכנות: רעננה במקום ה-14 בפער משמעותי מהשכנה כפר סבא במקום ה-3 וחולון עוקפת את בת ים ב-13 מקומות.
חמש ערים לא מעניקות מענה לתושבים החילוניים בעיר: פתח תקווה, רחובות, רעננה, ראש העין, בת ים.
מנכ"ל תנועת ישראל חופשית אורי קידר: "מדד החופש העירוני של ישראל חופשית מוכיח זו השנה הרביעית ברציפות שראשי ערים אמיצים ונחושים יכולים לקדם מדיניות ליברלית בעיר שלהם, ומחלק שוב את נבחרי הציבור לכאלו שעושים וכאלו שמתרצים. בשנים האחרונות שבהן פרסמנו את המדד, ראינו כיצד העיריות נכנסו לוואקום שהשאירה מאחוריה ממשלה שמרנית שנשלטה על ידי גורמים דתיים קיצוניים, ודווקא אל מול ממשלת השינוי, ניתן לצפות מהעיריות להיות אמיצות יותר, אך גם מהממשלה לא להתמכר לקידום נושאים רק על ידי העיריות, ולקיחת אחריות נרחבת בעצמה
"את מה שעשו הרשויות המקומיות בתחבורה הציבורית צריכה היום לעשות הממשלה. כך גם הקיצוץ הנדרש בתקציבי המועצות הדתיות, הפיקוח על כניסת עמותות דתיות לבתי ספר והיעדר מובהק של תמיכה בקהילות דתיות ליברליות, נוגע לרמה המקומית אך לא יכול להיעצר רק שם.
"הגיע הזמן שהממשלה תלמד מהרשויות שלפני שלוש שנים לקחו על עצמן לעשות תחבורה ציבורית בשבת ושינויים נוספים, ולא תותיר אותן לבדן על המגרש. הגיע הזמן לשינויים מאסיביים במיסוד הזוגיות של כל הזוגות בישראל, לא רק ברישום בעירייה אלא גם בממשלה, לתחבורה ציבורית שאינה מוגבלת לאוטובוסים אלא גם לרכבת ולרכבת הקלה, למניעה מוחלטת של ההפרדה המגדרית במרחב הציבורי ולתמיכה תקציבית וציבורית בקהילת הלהט"ב בכל עיר וישוב. מי שרוצה להוביל את הציבור צריך גם לדעת להקשיב לו, לראות את הדרישה הציבורית הענקית לשינויים האלו, ולא לפחד מצעקות האופוזיציה, העירונית או הלאומית".
