אריה איינהורן ז"ל, יליד צ'כוסלובקיה, היה בן 12 כשפרצה המלחמה. יומיים אחרי שאביו נפטר תלו ברחובות העיירה מודעת על איסוף היהודים. אמו תפרה במעילו כיס פנימי, הסתירה בתוכו כסף והורתה לו לברוח ולהציל את עצמו. זאת הייתה הפעם האחרונה שהוא ראה אותה. הוא נסע ברכבת לבודפשט, נלכד על ידי שוטרים והועבר למחנה עבודה. "מי שקצת התלונן, לא חש טוב, נחלש, עמד לשנייה מרוב עייפות וקושי - קיבל כדור בראש".
קראו גם >>>>
הוא הצליח לשרוד, היה שבר כלי, עלה לארץ, נלחם במלחמת העצמאות, איבד את ידו הימנית, כמעט איבד את חייו, וקיבל אות גבורה מראש הממשלה.
שנים חלפו ונכדתו, יהלי אוריה איינהורן, תלמידת בית הספר התיכון ירקון בדרום השרון, מספרת את סיפורו "בגאווה ובגעגוע עז", כדבריה, בסרטון שהפיקה יחד עם חבריה במסגרת פרויקט "זכרון מתחדש".
חיבור עכשווי
"זכרון מתחדש" הוא ארגון התנדבותי המפעיל תוכנית חינוכית לבני נוער וצעירים בארץ ובעולם שעוסקת בזכרון השואה ובפשעים נגד האנושות. התוכנית פועלת ב-11 מוסדות חינוך בישראל ובהם בתי הספר התיכונים עמיאסף וירקון במועצה האזורית דרום השרון, וכן בשתי אוניברסיטאות (בישראל וברואנדה). התלמידים חוקרים ולומדים על האירועים ומשמעותם, מקבלים הדרכה מקצועית על ידי אנשי חינוך ותקשורת (סטורי-טלינג, כתיבת תסריט, הפקה, צילום, בימוי ועריכה) ויוצרים סרטוני וידאו קצרים המבוססים על עדויות הניצולים ומבטאים את השפעת העדויות עליהם. הסרטונים, שצולמו באמצעות טלפון נייד, מופצים ברשתות החברתיות. התוכנית מאושרת על ידי משרד החינוך ובפיקוחו, ומזכה את התלמידים ב-30% מהציון בבחינת הבגרות באחד המקצועות הרלוונטיים (היסטוריה, תקשורת, אומנות, קולנוע, ספרות) וגם בשעות של מחויבות אישית.
יזם התוכנית, יו"ר עמותת "זכרון מתחדש", הוא פיני שניר (55) מכפר סבא, מהנדס תעשיה וניהול, בעל תואר שני במנהל עסקים וקריירה מגוונת בחברות הייטק, ונכד לניצולי שואה. "סבי וסבתי מצד אמי איבדו את בנם הבכור שנפטר מרעב במחנה ריכוז על גבול רומניה-רוסיה והוא רק בן 20 חודשים. אני הנכד הבכור ובכל יום שואה נהגתי לבקר אותם. סבתי הייתה מתחילה לבכות בערב יום שואה ולא חדלה עד מוצאי יום השואה".
את הרעיון לבניית תוכנית "זכרון מתחדש" הגה פיני שניר גם בהשראת המיזם "הסיפור של אווה", הסדרה שהצליחה לכבוש לבבות ברחבי העולם המספר את סיפורה של אווה היימן באמצעות משתמשת בשם "eva.stories" ברשת האינסטגרם. היומן מוצג כסדרת סרטונים קצרים, כשלושים דקות אורכם הכולל, שאותם כביכול צילמה אווה היימן בטלפון נייד.
להתחבר לעבר
"חשבתי על הילדים הפרטיים שלי ועד כמה הם מחוברים לזכרון השואה, וחשבתי גם איך לחבר את החברים שלהם יותר. הבנתי שהתוכנית ללימודי השואה מתוך ספרים וסרטים ישנים בשחור-לבן אינה מספיק אטרקטיבית לבני נוער שרגילים לצרוך את התוכן שלהם ממכשירי הטלפון הניידים שלהם, ואם נלמד אותם ליצור סרטונים על פי סיפוריהם של ניצולי שואה – נפצח את השיטה. ואכן, הילדים עברו תהליך, התחברו לנושא, חקרו, למדו, יצרו סרטונים, העלו באינסטגרם וקיבלו מחמאות".
אסיה אגרונוביץ', שנותרה לבדה בגטו מינסק בבלארוס לאחר שאיבדה את הוריה ושני ילדיה ובעלה גויס למלחמה, תכננה זמן רב לברוח מהגטו. באחד הבקרים ניצלה את ההזדמנות בעת שהגיע לגטו עגלון לחלוקת מצרכי מזון. היא התגנבה לעגלת האיש והסתתרה מתחת לקש. ואולם כלב של אחד החיילים הנאצים הבחין בה, החל לנבוח, ניגש לעגלה והחל לשרוט אותה בעודה שוכבת בשקט, חרדה ומתפללת לנס. נביחות הכלב משכו את תשומת לבו של החייל שהתקרב לעגלה, הרים את הקש וחשף את אסיה. במקום להוציא אותה - הוא חמל עליה כיסה אותה בקש והורה לעגלון לצאת מהגטו. כך הצליחה אסיה לברוח ולהציל את חייה. "למדנו על חייה של הניצולה ואיך המלחמה השפיע עליה", מספרים תלמידי תיכון עמיאסף, שיצרו את הסרטון "הבריחה" בעקבות עדותה של נכדת הניצולה. "עוד למדנו שלא כל מה שאנחנו רואים או שמספרים לנו הוא בהכרח נכון, שלפעמים אנחנו עלולים לשפוט אנשים לא נכון, ושצריך לשמוע את הצד השני בסיפור".
"כבוד לניצולים"
"הערך המוסף של הפרויקט", אומרים תלמידי תיכון ירקון, "לימוד ההיסטוריה, הנצחה, מתן כבוד לניצולים, בהתחשב בכך שאנו הדור האחרון שיזכה להכיר אותם, ובתקווה שהעם שלנו לא יצטרך לעולם לחוות שוב משהו כזה".
"לי באופן אישי", אומר פיני שניר, "הפרויקט הזה חשוב בגלל המחויבות שלי לסבים ולסבתות שלי משני הצדדים, למורשת השואה המשפחתית שלי, וגם בגלל הרצון שלי להניע תהליכים ולהשפיע באמצעות החינוך. הפרויקט הזה", הוא מדגיש, "יכול להימשך שנים רבות גם אחרי שכבר לא יוותרו שורדים לספר את סיפוריהם".
