בוקר יום ראשון, האחד בספטמבר, תפס את צפניה ורעיה, הוריו של עמרי אחרק ז"ל מאליכין עם הידיעה הקשה על כך שחברו הקרוב אלמוג סרוסי הוא בין ששת החטופים שגופותיהם הוחזרו ארצה לאחר שנרצחו על ידי שוביהם.
שלושה חברים שלא נפרדו לרגע מאז הצבא והיו עמוד התווך של יתרת החברים, היו ברכב שניסה להימלט מהתופת במסיבת הנובה: הנהג נעם שי ועמרי אחרק ז"ל שנרצחו במקום, ואלמוג סרוסי שהצליח בדרך נס להימלט מהרכב ונחטף לעזה. עם הידיעה על הירצחו, ביחד עם כרמל גת, הירש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו ואלכס לובנוב ז"ל, נגדעו אחרי אחד עשר חודשים של תקווה והמתנה שלפחות אלמוג, שליש מהחבורה, ישוב בשלום.
המארב והטבח
"אלמוג ישב מקדימה במכונית ואחרי שראינו איך נראה האוטו ומישהו יצא משם חי, הבנו שהיה שם נס וקיווינו שהנס יתמשך ואלמוג יחזור בחיים. היו ידיעות שהוא בחיים", אומר השבוע בכאב צפניה אחרק בקול שבור. "נעם שי, שהיה הצלע השלישית של שלושת החברים האלה שלא נפרדו לעולם בצבא ובאזרחות, היה הנהג וגם הוא נרצח. במשך כמעט שנה שלמה חיכינו וקיווינו לשובו של אלמוג. בהרצאות שאנחנו עושים על עמרי הקפדנו לא להזכיר את אלמוג שהיה ב'עורב גבעתי' יחד עם עמרי ונעם, כדי שלא יזיקו לו בעזה. שלושתם היו יחד בצוות, שלושתם אהבו את עולם המוסיקה והנגינה ושלושתם היו במרכז הצוות בצבא וכך היה גם כשהשתחררו. הם לא נפרדו גם כשנסעו לחו"ל, למסיבות, ואפילו נדבקו ביחד בקורונה".
רעיה, אמו של עמרי, סיפרה כי בנה היה אמור להיות בן 27 בתאריך 13.8: "עמרי יצא למסיבה בנובה והגיע אליה עם חבריו בשעה 3:30. בשעה 6:30 הם עדכנו שהחלה מתקפת טילים והם לא רוצים להישאר במסיבה. הם הרגיעו אותנו, אמרו שיש ליווי משטרתי והכול בסדר. הם יצאו מהמסיבה ובכביש 232 לכיוון דרום, נקלעו למארב של המחבלים שטבחו בהם. כשפתחנו את הטלפון של עמרי ראינו סרטון שצילם בשעה 7:25 ובו הוא מחייך ומרגיע את כולם שיהיה בסדר. כזה היה עומרי. האמין רק בטוב. בשעה 7:38 הם כבר לא ענו".
כמי שחי את השכול כבר שנה שלמה, כואב צפניה את מה שצפוי לעבור על משפחתו של אלמוג: "קשה למצוא מילים שמסבירות מה שעוברים הורים שכולים. המשפחה הזו קיוותה במשך שנה שלמה שבנם יחזור. היינו איתם וקיווינו יחד איתם עם הידיעות שהילד חי. לעבור את זה היום איתם ולדעת איזה סבל הם הולכים לעבור, משתק אותנו. אומרים שהזמן נותן מזור. הזמן לא נותן מזור, הוא רק משרטט באופן חד את הגבולות של הכאב. מתרגלים לחיות עם הכאב, אבל הוא לא מתרכך ולא הולך לשום מקום. כואב מאד לדעת לאיזה סרט הם נכנסים עכשיו".
מגרש החלומות
משפחת אחרק מתגוררת באליכין, יישוב שאיבד לא מעט מבניו מאז השבת השחורה. בני משפחתו של עמרי, דמות אהובה וברוכת כישרונות, מנציחים אותו מאז בשלל יוזמות ובתוכן ג'אם סשנים שמתכתבים עם היותו מוזיקאי כותב ומנגן, הרצאות אודותיו והפנינג פצ'יוולי שהתקיים לפני כשבועיים ביישוב בית חירות, מאחר ועמרי אהב כל כך את ענף הספורט הזה וחלם להקים מגרש ובית ספר לפצ'יוולי ביישוב.
כעת מנסים בני משפחתו, חבריו ואוהביו, לגייס 200 אלף שקלים בפלטפורמת 'גיב בק' להקמת המגרש, לאחר שבמועצת אליכין נעתרו לבקשת המשפחה, ותרמו שטח להקמתו.
אחרק גדל באליכין והוא אח גדול לגל (25) סטודנט להנדסה כימית ולמיטל (20) נגדת בקבע. הוא שירת כלוחם בעורב גבעתי ואחרי הצבא יצא לטיול במזרח לשבעה חודשים. כששב ארצה, החל לעבוד בחברת nso כמאבטח במשך שלוש שנים ולמרות שכבר שנים חלפו מאז סיים את עבודתו שם, בחברה נרתמים כעת לסייע למשפחה להגשים את חלום הפצ'יוולי שלו.
גל פורן שהיה המנהל של עמרי בחברה סיפר: "עמרי היה אדם מאד מיוחד, חברותי ומחובר לספורט. היתה תקופה שהיה פצוע בשל משחק כדורגל והוא ממש התאכזב מכך. הוא היה מסוג האנשים שאפשר לסמוך עליהם ותמיד עשה את העבודה מהלב והיה אחד הבולטים בצוות. הכי טבעי בעולם שיהיה מגרש פצ'יוולי על שמו במטרה לקרב בין אנשים. זו באמת המורשת שלו".
"עמרי אהב ספורט והתאמן בחדר כושר. אהב את הכדור, הים, החוף, חברים ואנשים, והשילוב בין כל אלה חיבר אותו לפצ'יוולי. הוא חלם להקים מגרש פצ'יוולי ובית ספר לפצ'יוולי לטובת הקהילה. הוא לא זכה ואנחנו החלטנו להגשים את חלומו", הוסיפה אמו רעיה, "פנינו לראש המועצה עזורי שרוני שנענה ונתן לנו שטח לבניית המגרש וביולי 2024 התחלנו גיוס המונים לטובת הקמת המגרש. אנו מנסים לגייס 200 אלף שקלים למגרש שמידותיו כ־18 מטרים ורוחבו תשעה מטרים ונשמח לכל עזרה להגשמת החלום של עמרי".
כשצפניה מדבר על בנו בכורו, הוא נחנק מדמעות: "היה לו לב רחב, נפש יתרה ויד פתוחה לתת לאחר. הוא תמיד ראה את האחר בלי לשפוט. מצאנו בפלאפון שלו המון שירים ומשפטים שכתב על החיים והשירים תמיד היו ברוח הזו של ראיית האחר. משפטים כמו 'לא ביקשתי לשבור חומה רק לפתוח דלת..' למשל על המצבה שלו כתבנו את אחד המשפטים 'נשב נשתה קפה ונדבר על החיים'. את אחד השירים הלחינו ושרו בכמה כנסים. אנחנו לא רוצים אנדרטאות אלא רק יוזמות שתורמות לקהילה כי זה מה שעמרי היה. אז עשינו ג'אם שסנים כי הוא ניגן ורצינו לתת במה ליכולות של ילדים. הוא גם גלש ופצ'יוולי היתה אהבת חייו. הוא היה גם מוכשר בכדורגל ברמות. אפילו כששיחק פיפא באקסבוקס הצטיין. הייתי מסתכל ואומר לעצמי 'לא להאמין איזה רמת שליטה'".
לפני כשלושה שבועות, בהפנינג פוצ'יוולי שהתקיים לזכר עמרי בבית חירות, זכתה המשפחה להצצה אל העתיד כשמגרש על שמו יוקם באליכין: "זה קרה במתחם דשא גדול עם עצים ושהיה עמוס בחבר'ה שמקפיצים ומתאמנים מול רשת, חברים של עמרי על מחצלות, אחרים מנגנים בגיטרה. הגיע גם זמר בשם חן דנינו שכתב שיר על חבר שלו עמרי שנרצח וחסר לכל החבורה וזה התאים גם לעמרי שלנו. הוא בא וניגן את השיר וגם הכניס תמונה של עמרי מנגן לתוך הקליפ של השיר. היה וואו אחד גדול", סיכם צפניה.
צפניה מספר בגעגוע כי עמרי ז"ל כבש לבבות בכל מקום אליו הלך: "לפני שנרצח הספיק לעבוד כמה שבועות בחברת 'אנגלנדר' בתפקיד רכש. טרם לכן עשה קורס של כשנה במחשבים ואני זוכר את השיחה כשהתקשר להתייעץ איתי האם ללכת על תחום לא מוכר אחרי שהשקיע במחשבים שנה. אמרתי לו שאם הלב שלו התחבר לאנשים שם, שיילך על זה והאהבה למקצוע תגיע כבר. הם היו מדהימים ונתנו לו יחס מדהים. למרות שלא היה לו שום רקע ברכש קלטו שהוא מבריק וקיבלו אותו בחום ואהבה. הם ליוו אותנו בשבעה ובכלל והגיעו להרצאות. עמרי נכנס ללבבות של כל מי שבא איתו במגע".
"הלוואי והיה רואה"
"בפעם הבאה שאבכה את בני ואכתוב הספד אזכיר את החברים מסביב ואת האהבה הרבה שעמרי מקבל והלוואי והיה רואה את זה. אם היתה לי בקשה מאלוהים, הייתי מבקש שעמרי יבוא לסגור מעגל, לראות את האהבה הרבה שמורעפת עליו. שיראה את החברים שלו שלא עוזבים אותנו".
ראש מועצת אליכין, עזורי שרוני: "עמרי אחרק הי"ד היה אדם מיוחד. אהב מוזיקה, אהב ליצור, חיבק את החיים והחיים חיבקו אותו. יחד עם רעיה וצפניה, גל ומיטל, בחרנו ביישוב להנציח את זכרו באמצעות הקמת מגרש פוצ'יוולי. מגרש בו ילדים ובני נוער ישחקו ויחלמו ויהנו – בזמן שעמרי יביט עלינו מלמעלה".
עד כה נאסף רק חצי מהסכום המבוקש למען המגרש של עמרי. לתרומה חפשו ב'גיב בק' את הפרויקט של צפניה ורעיה אחרק 'מגרש לזכרו של עמרי'.
