פרויקט "מנהיגות עולה" (Talentis) ברעננה הגיע לסיומו באחרונה, וחלק מבוגריו שהקימו במסגרתו מיזם עסקי-חברתי, מספרים השבוע ל"ידיעות השרון" על התהליך שעברו, על הביטחון העצמי שהתחזק ועל רצונם לסייע לעולים חדשים לצלוח את המעבר המאתגר.
במסגרת התוכנית, ששותפים בה מחלקת הקליטה בעירייה ומשרד הקליטה, יזמו וביצעו 20 עולים גילאי 40-18, פרויקטים הקשורים למעורבות חברתית בקהילה. הם הגיעו מעשר מדינות, וביניהן איראן, בלגיה, מקסיקו ואוקראינה. במהלך חצי השנה האחרונה הם עברו סדנאות מקצועיות, שהותירו בידיהם כלים חשובים להצלחה ולהשתלבות בעולם העסקים הישראלי, להעצמה אישית וליזמות. במהלך התוכנית התבקש כל משתתף לגבש יוזמה חברתית או עסקית, ולהביאה לידי מימוש. היוזמות ברובן המכריע נגעו בנקודות אישיות שלהם, ובחוויות שעברו במהלך תקופת העלייה והקליטה בארץ.
מימין, אודרי לוי רכזת התוכנית, מרינה, יואלה, ג'ולי, מאיה ודבורה מימין, אודרי לוי רכזת התוכנית, מרינה, יואלה, ג'ולי, מאיה ודבורה
מימין, אודרי לוי רכזת התוכנית, מרינה, יואלה, ג'ולי, מאיה ודבורה
(צילום: אלי דסה)
אודרי לוי, מרכזת התוכנית, שעלתה בעצמה מצרפת לפני כשלוש שנים, מספרת: "תוכנית 'טלנטיס' היא הזדמנות לגלות כישרונות, לפתח מנהיגות בקרב צעירים עולים המגיעים לארץ עם רצון לחוות הרפתקאות חדשות ולקחת יוזמה. התוכנית מסייעת להם לפתח ביטחון עצמי באווירה תומכת ובכך להקל את השתלבותם בחברה הישראלית". 

מרינה מוגילבסקי

גיל: 31
סיפור עלייה: "עליתי מאוקראינה בקיץ 2016 לבדי, במסגרת פרויקט 'תגלית'. המצב הכלכלי באוקראינה היה קשה, ובישראל הוא טוב יותר".
המיזם: עם יואלה יחד יוצרת מרינה ספרי ילדים דו-לשוניים הנמכרים כבר היום ב-amazon. מרינה אחראית לאיורם. 
למה דווקא זה? "לאייר ספרי ילדים היה החלום שלי, ודרך התוכנית עשיתי את החיבור עם יואלה. זה היה ניסיון חשוב בשבילנו, לדבר אחד עם השני. זה גם ממש מצחיק שאם יש לה רעיון איך לצייר משהו, והיא לא יודעת איך להגיד לי, היא מתחילה לרקוד כדי שאני אבין".  
מה הבעיה הכי גדולה שאיתה התמודדת במהלך תהליך הקליטה? "במקצוע שלי אני ציירת. שם הייתי מורה לאומנות, וכאן הבנתי שאין לאנשים צורך בזה. הייתי צריכה ללמוד משהו שקשור למחשבים, אז למדתי פוטושופ כדי להשתלב כאן בשוק העבודה. גם היה קושי של שפה, שנבע בעיקר ממבוכה. יש לי שפה טובה, אבל אני עדיין מתביישת להתחיל לדבר עם אנשים. כל השגיאות שלי מפריעות לי". 
למה את מתגעגעת בארץ מוצאך? "למשפחה שלי. אני פה עם בן-זוג שהכרתי בארץ, אבל כל המשפחה שלי נמצאת שם". 

ג'ולי כץ

גיל: 34
סיפור עלייה: "עליתי מצרפת לפני שלוש שנים וחצי, עם בעלי ושני ילדינו. זה היה ספונטני מאוד. בצרפת חוויתי משבר אישי, בעבודה, במשפחה. זה היה גם אחרי השנה של הפיגועים, ותמיד רצינו לבדוק מדינה אחרת. אמרנו שנגיע לשנה ואם ימצא חן בעינינו אז נישאר".
המיזם: "אימון עולות חדשות ואימהות טריות להעצמה אישית, ויצירת קהילת נשים שנפגשת מדי חודש ורוקדת יחד ריקוד קויה (Qoya)". 
ג'ולי כץג'ולי כץ
ג'ולי כץ
(צילום: אלי דסה)
למה דווקא זה? "בצרפת הייתי עורכת דין, וכשעליתי לארץ החלטתי לעשות הסבה, ולהפוך למאמנת אישית. הרגשתי שכאן אני יכולה להיות מי שאני רוצה. התחלתי לאמן אנשים מצרפת, ואני משלבת את זה עם קויה — ריקוד לנשים, שמשלב בין יוגה לריקוד חופשי. הפרויקט שלי זה למצוא דרך לשלב את כל הכלים שלי כדי לעזור לנשים לבנות את החיים שמתאימים להן. בעיקר לעולות חדשות, כי יש להן הרבה שאלות סביב הזהות שלהן". 
מה האתגר הכי גדול שהתמודדת איתו בתהליך הקליטה? "שפה ותרבות — להבין איך החברה הישראלית פועלת ומה הקודים ההתנהגותיים כאן. זה הפחיד אותנו מאוד בהתחלה". 
למה את מתגעגעת בארץ מוצאך? "המשפחה שלי בשטרסבורג. אני מתגעגעת מאוד לאזור הזה ולכל התרבויות סביב האוכל. אני אוהבת מאוד את המטבח הישראלי, אבל מתגעגעת למטבח הצרפתי. גם החגיגות סביב הכריסטמס חסרות לי". 

דבורה בלוך

גיל: 41
סיפור עלייה: "עליתי מאמסטרדם בשנת 2010, עם בעלי ושני ילדים קטנים. עלינו מטעמי ציונות ודת". 
המיזם: פלטפורמה אינטרנטית שמקשרת בין אנשי מקצוע בתחום השיפוצים לעולים חדשים.
למה דווקא זה? "אני עובדת בנדל"ן כמתווכת. ראיתי שהרבה אנשים זקוקים לשיפוצים. רציתי להקים אתר שיציע אנשי מקצוע בכל תחומי הבנייה והשיפוצים, שיעזור במיוחד לעולים חדשים, כי הם לא יודעים למי לפנות".
מה הבעיה הכי גדולה שאיתה את מתמודדת בתהליך הקליטה? "הגעגוע למשפחה ולחברים שנותרו באירופה, והעובדה שאין חופשה ביום ראשון ועובדים כאן הרבה יותר קשה". 
למה את הכי מתגעגעת בארץ מוצאך? "למשפחה ולחברים". 

יואלה בנטולילה

גיל: 38
סיפור עלייה: "עליתי מפרוור סמוך לפאריז לפני שנתיים וחצי, עם בעלי ושלושה ילדים. עלינו כי לא הרגשנו די ביטחון".
המיזם: ספרי ילדים דו-לשוניים, בשפות עברית/צרפתית, עברית/רוסית, עברית/אנגלית, עברית/ספרדית, הנמכרים היום באתר amazon.
למה דווקא זה? "בצרפת כל הזמן ניסיתי לכתוב ספרים, וחשבתי שזאת עבודה לא טובה אז זרקתי הכול לפח. כשהגעתי לארץ חשבתי שאם הילדים שלי ידברו רק עברית, הם לא יוכלו לשמור על הקשר עם הסבתא שנשארה בצרפת. רציתי לכתוב כמה סיפורים, כדי לעזור לעולים חדשים לשמור את שפת האם וגם ללמוד יחד, הורים עם ילדים, מילים בעברית ובצרפתית. מאחר שהילדים לומדים בבית ספר ישראלי, הם לא מדברים צרפתית כמוני. כשסיימתי לכתוב את הספרים בצרפתית, תירגמתי אותם לעברית עם מתרגמת מקצועית. המטרה היא ללמוד עברית בכיף עם ההורים, וגם ללמוד שפת אם. זה מאפשר לילד לשמור על הקשר עם המשפחה שנשארה בחו"ל". 
מה הבעיה הכי גדולה שאת מתמודדת איתה בתהליך הקליטה? "שאין חופשה ביום ראשון. יום שבת זה לא אותו הדבר, כי אני דתייה אז אני לא יכולה לעשות כלום. להיות בבית זה לא כמו ללכת לטייל וללכת לים. זה הקושי הכי גדול שלנו. בעלי עובד פה שעות רבות יותר מבצרפת, ואין לנו זמן משפחה כמו שהיה לנו פעם". 
למה את מתגעגעת בארץ מוצאך? "לתרבות. בצרפת התרבות היא לצאת, ללמוד משהו אחר, לראות בעיניים, ללכת למוזיאונים. כאן זה קורה פחות". 

מאיה כהן

גיל: 41
סיפור עלייה: עלתה בשנת 2013 מפאריז עם בעלה ועם שלושה ילדים. בארץ נולד להם ילד נוסף. 
מאיה כהןמאיה כהן
מאיה כהן
(צילום: אלי דסה)
המיזם: פרויקט "בשביל העולים", שנועד לסייע לעולים חדשים ללמוד עברית בשטחים ציבוריים. במסגרת המיזם, נתלו כ-50 מדבקות עם מילות מפתח בעברית, ברחבי מרכז הקליטה העירוני. בשלב הבא, יתרחב המיזם גם לבית הספר קולט עלייה ממ"ד אריאל. מאיה מקווה לקבל אישור מהעירייה, ולתלות את המדבקות בעוד מקומות ברחבי העיר.
למה דווקא זה? "הרעיון עלה בראשי כשהלכתי ברחוב. קשה ללמוד עברית, ובחיים כל יום הולכים ברחובות, אז זאת הזדמנות ללמוד בקלות". 
מה הבעיה הכי גדולה שאת מתמודדת איתה בתהליך הקליטה? "השפה. התחלתי ללמוד עברית כבר בצרפת, אבל זה לא מספיק, כי כשאנחנו פה צריך לדבר עם כולם, עם הרופאים ועם המורים, אז זה קצת בעייתי. לילדים היה קל מאוד". 
למה את מתגעגעת בארץ מוצאך? "לחברים. יש הרבה חברים שנשארו בפאריז. יש כמה שהיו רוצים לבוא לבקר, אבל זה לא פשוט עם העבודה. אני נוסעת פעם בשנה לבקר".