האם אחת ההשלכות של המצב הכלכלי־פוליטי הזה תהיה סגירת התוכנית היל"ה (השכלת יסוד לימודי השלמה)? התוכנית הוקמה לפני 28 שנה במטרה להשלים את השכלתם של בני נוער שנשרו ממערכת החינוך הפורמלית ומופעלת על ידי החברה למתנ"סים במסגרת היחידות לקידום נוער ברשויות המקומיות.
כיום לומדים במסגרת התוכנית למעלה מ־7,000 בני נוער שעלולים להיפלט שוב ממערכת החינוך, ו־1,300 מורים ועובדי קידום נוער, שכבר הוזמנו לשימועים, עלולים להישאר ללא עבודה. השבוע הפגינו המורים מול בניין הכנסת ופנו לבית הדין לעבודה בדרישה להוציא צו מניעה נגד סגירת התוכנית. בית הדין הורה לצדדים להגיע לפתרון ועיכב את השימועים.
הנהגת ההורים הארצית קראה לשר החינוך למנוע את הסגירה. "זה מפלטם האחרון של תלמידות ותלמידים שמסגרת תיכון רגילה אינה מתאימה להם", טענו. במשרד החינוך אמרו כי "לתוכנית היל"ה חשיבות גדולה מאוד, אך בשל היעדר תקציב מדינה, יש קושי בהפעלתה".
האם תכבה ההילה? ברשויות המקומיות הרוחות סוערות.
ראש עיריית רעננה, חיים ברוידא: "התקציב שתידרש המדינה להשקיע בהם אם ייפלטו מהמסגרת יכפיל עצמו בעוד שנים פי עשרה ויותר. מי שיחתום על ביטול היל"ה, יישא אישית באחריות לגורלם ועתידם".
ראש עיריית הוד השרון, אמיר כוכבי: "ממשלה שלא מוצאת מקום בסדר העדיפויות שלה לטובת תקציב לתוכנית היל"ה, היא ממשלה נטולת מצפון עם סדר יום נטול מצפן ערכי".
תמר קנימח, מנהלת המחלקה לקידום נוער ברעננה ומובילת המאבק במחוז: "מדובר בילדים במגוון פרופילים - בעלי בעיות רגשיות, נפשיות, בעיות עם החוק, התמכרויות. אלמלא התוכנית הילדים היו שורצים ברחובות. אם ינסו להחזיר אותם לבתי הספר הרגילים הם יעדיפו להישאר ברחוב".
הבוגרים
"תסתכלו עלינו"
מוריה בן שטרית (18) מרעננה: "הצטרפתי לפרויקט היל"ה באמצע כיתה י"א, לאחר שבמשך כשנה וחצי עברתי שלושה בתי ספר ברעננה שלא התאימו לי, ולכן לא הגעתי ללימודים באופן סדיר. היו לי חיסורים ואיחורים רבים. בית הספר הראשון היה דתי ולא הסתדרתי עם המסגרת דתית המחמירה; כשעברתי לבית ספר חילוני התברר שצברתי פער לימודי מטורף. ואז הציעו לי לעבור לתוכנית היל"ה, עם מערכת שעות ומקצועות המותאמת לרצונות ולהעדפות שלי. השבוע נערך טקס הסיום והוענקה לי תעודת הצטיינות על ידי ראש העירייה. לכל אחד מאנשי הצוות שנכח בטקס הייתי מחוברת רגשית. היו לנו הרבה שיחות בכל מיני נושאים שאינם קשורים ללימודים. זכיתי שם ליחס אישי שלא זכיתי לקבל בשום מקום אחר. זו הסיבה שהצלחתי לסיים את כיתה י"ב ולעבור את מבחני הבגרות בהצלחה".
חיילת מהרצליה: "היל"ה בשבילי היא בית. סביבה מכילה שאינה שיפוטית. הסתכלו על התלמידים כעל בעלי סיכוי להצליח. יש צוות תומך בכל שעה שמעניק ביטחון ומפגין רגישות והתחשבות תמידית; מוכנות ויכולת לעזור לא רק בלימודים אלא גם בכל הקשור לכישורי חיים בכלל, כולל סיוע בגיוס לצבא. הכרתי ילדים שהגיעו מבתים הרוסים ובהיל"ה הם ספגו ערכים וכישורי חיים בסיסיים. לולא היל"ה אני וכל החברים שלי משם היינו מוותרים על הלימודים, כי שום מסגרת לא הביעה שום רצון להכיל אותנו".
הורים
"משפחות ניצלו"
דפנה לובל מרעננה, אמו של עמית (22.5): "עמית הגיע לפרויקט היל"ה בכיתה ט' עם רמת חינוך נמוכה. אפס ביטחון עצמי, חוסר אמון מוחלט במערכת וכעס רב. רוב אנשי החינוך שפגשו אותו לאורך הדרך ניבאו לו עתיד של פשע ואלימות (הוא היה תוקפני מילולית, משליך חפצים, אבל לא פיזית). תודות לפרויקט היל"ה המופלא הוא סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות. בזכות האהבה המדהימה, ההשקעה בחינוך, הטיפול הרגשי ובזכות יכולת ההכלה של כל אחד ואחת מאנשי הצוות שם, נערות ונערים רבים ומשפחות רבות ניצלו מעתיד נורא. לבן שלי ולרבים מהבוגרים היה מזל גדול, אבל אסור למנוע הזדמנות לעתיד טוב יותר מבני נוער רבים, שגם כך לא שפר עליהם גורלם".
תושבת רמת השרון, אם לשלושה, הבכור, חייל בן 21, בוגר היל"ה והשני, בן 17, עדיין לומד בתוכנית: "הבן הבכור נפלט ממערכת החינוך, הוא פשוט לא רצה ללמוד. היה בבית שנה וחצי ונכנס לדיכאונות. כשעברנו לרמת השרון שילבו אותו בהיל"ה. מגע הקסם של המערכת השפיע עליו. עטפו אותו, נתנו לו מוטיבציה, התאימו לו תוכנית ספציפית מבחינת שעות הלימוד, מסגרת פרטנית של אחד על אחד. הוא סיים עם בגרות מלאה בציון ממוצע 95.5 ומתכוון ללמוד באוניברסיטה. אני לא יודעת איפה הוא היה היום לולא היל"ה. הבן השני לא מסוגל לקום בבוקר, אין לו עצבים ללמוד, עזב את תיכון 'אלון' באמצע י"א. בהיל"ה התאימו לו תוכנית מיוחדת והוא כבר עשה בהצלחה מבחנים בלשון ובאנגלית. אוי ואבוי אם התוכנית תיסגר".
מיטל אשכנזי מהוד השרון: "בתי ליאור התמודדה עם בעיות רגשיות ולא התאימה למסגרת הרגילה בכיתות גדולות. היא עברה כמה בתי ספר ולא מצאה את עצמה. היא חוותה רק כישלונות וכך התייחסו אליה – ככישלון, והיא ספגה את זה. לא היה שם צוות מחבק, לא היה מי שיתמוך בה. בתוכנית היל"ה, העובדת לקידום נוער אפילו הגיעה אליה הביתה כדי להעיר אותה וללוות אותה ללימודים. אפשרו לה להתחיל ללמוד רק בצהריים. היא זכתה גם בשיעורי פיתוח קול ואפילו שיעורי נהיגה במחיר מסובסד. אחרי שחוותה הצלחה אחת בלימודים, היא החלה להאמין בעצמה ויכלה להמשיך להתמודד. אם התוכנית תיסגר, ברור לנו שהיא לא תחזור למסגרת הרגילה".
התלמידים
"הבית השני שלנו"
ליאור אשכנזי מהוד השרון: "בבית הספר רצו עם החומר ולא התפנו לבדוק אם כולם מבינים. זה לא התאים לקצב שלי וגרם לי להישאר מאחור, להרגיש לא מוערכת, ולהיעדר מהלימודים. היל"ה מתאימה לי בול. יש לי מערכת אישית, פעמיים בשבוע, אני לומדת בקצב שלי, ומצליחה להוציא ציונים גבוהים - 93 באזרחות, למשל. הצמידו לי עובד קידום נוער שמלווה אותי, עוזר לי להתקדם וגם עוזר לי בחיים האישיים. אני מרגישה שכאן לא מוותרים עליי. אם יסגרו את היל"ה, אשאר תקועה, בלי 12 שנות לימוד ובלי בגרות".
אדן שחר בורשטיין מהוד השרון: "סיימתי חטיבת ביניים והייתי אמור להירשם לתיכון, אבל לא רציתי להתמודד עם הלחץ, לעמוד בקצב של שיעורי בית ומבחנים, בכיתה עם ארבעים תלמידים ויחס לא מכבד של מורים. בהתחלה יצאתי לעבודה בשיפוצים, במכולת, בחוות סוסים. אחרי שנפצעתי התחלתי בהמלצת חבר ללמוד בהיל"ה. מאז המחלקה לקידום נוער הפכה לבית השני שלי, עשו שם הכל כדי לתמוך בי. העניקו לי עוצמות, והיום ברור לי שאוכל לסיים את הבגרות עם חיוך על הפנים. אם יסגרו את היל"ה - אמשיך ללמוד לבד בבית, בעזרת הוריי. לא אוכל לחזור למסגרת הרגילה".
סברינה קלנדרוב (17) מפנימיית "הכפר הירוק": "אני טניסאית, מתאמנת בתוכנית המיוחדת לטניסאים מצטיינים באקדמיה לטניס שבמרכז הטניס ברמת השרון. לפני שנה הייתי אלופת ישראל עד גיל 16, וכיום מדורגת במקום ה־230 בעולם לטניסאיות עד גיל 18 (מקום שני בארץ). בכל בוקר אני מתחילה להתאמן בשעה שש, ובשעה עשר הולכת למרכז לקידום נוער ברמת השרון שם אני לומדת במסגרת התוכנית היל"ה, שהותאמה במיוחד בשבילי. רוב השיעורים במסגרת פרטנית, לפעמים עם עוד שניים-שלושה תלמידים. אני מאמינה שהשנה אסיים את כל בחינות הבגרות בהצלחה, גם בזכות היל"ה, כמובן".
