לואיס מחט מרעננה, שחגג 80 במאי האחרון, הוא הרוקח המבוגר ביותר בישראל. כבר 52 שנים שהוא במקצוע, ולא מוצא סיבה דווקא לפרוש דווקא עכשיו - על אף שהוא כבר נמצא עמוק בתוך קבוצת הסיכון הרשמית.
קראו גם >>
"אין לי חשש משום דבר", אמר השבוע רגע לפני שיצא למשמרת נוספת ב"סופרפארם" המקומי, "אני עובד עם מסכה ועם אחת נוספת מפלסטיק, וכששואלים אותי למה אני לא בפנסיה, אני מסביר שאני עובד כי חסרים רוקחים. אני רוצה לתרום למדינה, אוהב את המקצוע וגאה להיות רוקח".
לישראל הוא הגיע מדרום אפריקה בשנת 1976, יחד עם אשתו שנפטרה לפני עשרים שנה ושלושת ילדיהם - אז בני ארבע, שמונה ועשר. היום הוא מתגורר עם בת זוג. ההחלטה להגיע לישראל התקבלה מתוך ציונות משולבת בנסיבות חיים, כך הוא מספר. לפני שהגיעו לכאן גרה המשפחה בעיר סמוכה ליוהנסבורג בדרום אפריקה, ואילו הילדים נשלחו לבית ספר יהודי בעיר. אלא שהריחוק מבית הספר הקשה עליהם ליצור חברויות, מה שהטריד מאוד את האב. "אמרתי לאשתי 'בואי נעשה הסכם: נשים את הבית שלנו למכירה, אם מישהו בא ורוצה לקנות את הבית מיד, אנחנו נוסעים לישראל. אם לא – נעבור ליוהנסבורג'. מיד אחרי ששמנו את הבית למכירה הגיעה אישה, הסתכלה על הבית וכתבה לי צ'ק. אמרתי לאשתי 'זהו, אלוהים שלח אותה, אנחנו נוסעים לישראל'. כשסיפרתי לקולגה שלי שאני עובר לישראל הוא לא הבין. אמר, 'מה? אבל יש לך כאן הכל, מה תעשה שם?' אמרתי 'אני רוצה להיות בישראל. זהו'".
אחרי תשעה חודשים במרכז קליטה בנתניה עברה המשפחה לרעננה, ומאז הוא כאן. לאורך שנים ארוכות עבד בבית מרקחת משלו, אותו סגר לפני כעשור, "אחרי שהבנתי שהילדים לא רוצים להיות רוקחים". אחר כך עבד בבית המרקחת בתל השומר ועכשיו ברעננה.
לאורך השנים אמנם נתקל בלקוחות מפורסמים, "אבל כולם אצלי מקבלים את אותו הטיפול. גם אנשים חשובים וגם אנשים שאין להם כסף. מרגש אותי לראות אנשים שמבריאים, זאת השורה התחתונה", הוא פוסק.
בשנה האחרונה, למעט בתקופת הסגר, הוא המשיך לעבוד בין ארבע לחמש משמרות בשבוע. "אני עובד היום ואמשיך לעבוד עד שלא יהיה לי כוח יותר", הוא אומר. "העבודה נותנת לי סיפוק ורצון להמשיך ולחיות. אני אוהב לחיות ואוהב לאהוב".
העבודה השתנתה בתקופת הקורונה?
"כן, אנשים באים עם קצת פחד. חלק מהם רוכשים תרופות שלושה חודשים מראש. התפקיד שלי הוא להרגיע אותם. אני מדבר איתם יפה ומתייחס לכל אחד שמגיע כאילו הוא בן משפחה שלי. אני לא רוצה כבוד, רק שאנשים יהיו רגועים, ישימו מסכה ולא יעמדו אחד ליד השני. כשאני רואה מישהו בלי מסכה אני אומר לו 'יש שוטר בפינה, מחכה לך'. אני דואג לאנשים, אני אוהב אותם ורוצה שכולם יבואו לגור בארץ שלנו בשקט ובשלווה".
ד"ר אלינה אמיתי, יו"ר ארגון הרוקחות בישראל, אומרת על לואיס: "הוא מייצג בעיניי את ענף הרוקחות כולו, שכולל אנשים מסורים ומוכשרים. לואיס מזכיר לנו שגם בגיל 80 יש עוד הרבה מה לתרום לקהילה. אני מאחלת לו עוד שנים רבות של עשייה למען בריאות הציבור".
