שלושה תושבי רעננה הפעילו מערך של מתנדבים שתרמו אלפי שקלים לטובת נינו אדאדי, חסר בית שהתגורר במשך כחודשיים באוהל ליד "בית לוינשטיין". בהתחלה דאגו לכל צרכיו באוהל, וגם בכלב שלו טיפלו, אחר כך שיכנו אותו בדירה שכורה שאיתרו עבורו, וכיום הם מלווים אותו בתהליכים ביורוקרטיים מול הרשויות השונות, למיצוי זכויותיו הכלכליות והרפואיות.
לפני כחודשיים שוחרר נינו אדאדי (31) מאשפוז במרכז הרפואי לשיקום "בית לוינשטיין" ברעננה. לא היה לו בית לחזור אליו לאחר שנפרד מאשתו, אם שתי בנותיו. מאז ועד השבוע שעבר נאלץ נינו להתגורר באוהל סמוך לשער בית החולים. הוא יליד רעננה וחייו היו רצופי קשיים כבר מילדותו: בגיל 14 עזב את בית הוריו והתגורר בדירה נטושה. בגיל 16 עבר לאילת ואחרי כמה שנים חזר לרעננה. התפרנס מעבודות פיזיות, עיסוקים שפגעו בגבו, ובשנתיים וחצי האחרונות עבר שלושה ניתוחי גב. נבצר ממנו לעבוד והוא נאלץ להתפרנס מקצבת ביטוח לאומי.
לאחר שחרורו מ"בית לוינשטיין" העדיף אדאדי להישאר ללון מחוץ לבית החולים ודחה הצעות לעבור לדיור במוסדות לנפגעי נפש או למכורים לאלכוהול וסמים. "כל חיי הייתי ברחוב ולא הפכתי לנרקומן ולא לשתיין, ובטח שאין לי מגבלה שכלית", אמר ל'ידיעות השרון' לפני שבועיים. "אז עכשיו אני אכנס למקום שיתייג אותי כאחד כזה? ומה עם הילדים שלי, כשיבואו לבקר אותי? אני מעדיף למות פה באוהל".
אבל כמה תושבים שיצרו איתו קשר במהלך התקופה הזו לא הניחו לו למות, וגם לא להידרדר במצבו הרפואי. "לפני כחודשיים נתקלתי בפוסט על נינו בפייסבוק", מספר דין בלץ (22), חייל משוחרר ומתנדב בקהילה, "אחרי כשבוע התחלתי לנהל חנות לשייקים וקערות בריאות במתחם שליד 'בית לוינשטיין'. ערב אחד עשיתי שם סיבוב ונדהמתי לגלות שהאוהל עדיין שם. בבוקר למחרת באתי לבקר את נינו והבאתי לו שייק. ישבנו, דיברנו, ומאז ביקרתי אותו כמה פעמים בשבוע והתחברנו. נינו קישר ביני לבין דניאל ושרון, שעשו המון למענו ולמען הכלב שלו, וחיפשו עבורו דירה".
יוצא מהאוהל
הקשר בין דניאל גז (55), בעלת משרד נסיעות, לבין נינו נוצר לאחר שראתה פוסט בקבוצת "אוהבים חיות ברעננה וכפר סבא", שהיא פעילה בה. "קיבלנו הודעה שיש כלב פצוע שגר באוהל עם הבעלים שלו ליד 'בית לוינשטיין', ושצריך להזעיק וטרינר. החלטתי לראות בעצמי במה מדובר והלכתי לראות את הכלב. כשהגעתי לשם שאלתי את עצמי: במי אני אמורה לטפל? בכלב או בבחור? תוך כדי שיחה כבר התחלתי להתרים בקבוצה כסף עבור טיפול וטרינרי, צילומים ותרופות. החלטתי שצריך לטפל גם בנינו. לא יכולתי להסכים שימשיך לחיות באוהל בחום כזה. שלחתי הודעה בכל הקבוצות של עולי צרפת ברעננה שאני מנהלת, ושיתפתי אותם בסיפורו של נינו.
"התרשמתי שלא מדובר באדם שהידרדר בגלל אלכוהול או סמים. ארגנתי באמצעות הקבוצות שלי רשימת מתנדבים שיכינו ויביאו לו ארוחות שלוש פעמים ביום, שתייה, קרח לצידנית, מטענים לטלפון הסלולרי וגם מברשת שיניים ומשחת שיניים".
"בוקר אחד", מספר נינו, "היא הוציאה את המזרן וכל החפצים שלי מהאוהל, ניקתה אותו, אחר כך הכניסה מזרן אחר, עבה יותר, עם מצעים חדשים, וקיפלה את הבגדים שלי. היא כל הזמן דאגה לי, ביקרה אותי גם במוצאי שבת, וכשגילתה שאני סובל מכאבים לקחה אותי לבדיקת רופא".
בשלב הזה החליטה דניאל שהגיע הזמן לחלץ את נינו מהאוהל. בסיוע חברה שלה, מתווכת דירות, התחילה לחפש עבורו דירה. "ראיתי חמישים דירות. היו בעלי דירות שלא רצו להכניס דייר עם כלב, וכאלה שלא רצו להכניס דייר על כיסא גלגלים. בסוף איתרנו יחידת דיור - סלון, חדר שינה, מטבחון ושירותים. נינו היה מרוצה והסכים לעבור. באותו יום הבאנו כמה מכוניות והעמסנו את כל החפצים שלו, רכשנו לו מיטה אורתופדית, מזנון וספה, מצעים, מגבות, מוצרים לבית ומילאנו לו את המקרר".
למימון שכר הדירה, הרהיטים, החפצים והמזון ניהלו המתנדבים מסע התרמה. "כשנמצאה דירה פרסמתי פוסט ותוך יממה גייסנו את הסכום המבוקש", אומר דין. "רבים תרמו באמצעות אפליקציה, צ'ק או במזומן", מוסיפה דניאל, "גייסנו מספיק כסף כדי לממן שכר דירה במשך שלושה חודשים".
עם חוזה השכירות החתום הלכה דניאל למחלקת הרווחה ברעננה, שלא יכלה לטפל בנינו כל עוד לא היה רשום כתושב העיר. "עכשיו, עם חוזה שכירות ברעננה, הוא יוכל לקבל עזרה", אומרת דניאל, שרתמה את אחד הרופאים חבריי הקהילה הצרפתית בעיר וזה סידר לנינו טיפול הידרותרפי ב"בית איזי שפירא". בקרוב הם מקווים להחזיר אותו לטיפול יום ב"בית לוינשטיין".
"כמו בן משפחה"
גם שרון סספורטה (49), מהנדס תוכנה, נחשף לסיפורו של נינו בקבוצת אוהבי החיות. "עם כל הכאב על הכלב, הבנתי שיש גם בנאדם בסיפור הזה. שצריך לעזור לו", הוא אומר. שרון היה בין המתרימים עבור הטיפול בכלב, חתם כערב על חוזה השכירות וסידר לנינו פגישה במוסד לביטוח לאומי כדי להאריך את הזכאות שלו לקצבת נכות ולמצות את כל הזכויות האחרות שלו. "מילאתי עבורו את כל הטפסים, כדי שיקבל גם קצבת ניידות וקצבת שירותים מיוחדים (כולל עזרה בבית), וזאת כדי להביא אותו לקו הזינוק, ממנו יוכל להמשיך הלאה.
"להבדיל מהגישה של דניאל, שעוטפת את נינו ממש כמו אמא, לוקחת עליו אחריות מלאה וממש מנהלת אותו, אני חושב שצריך להביא אותו למקום מסוים, לתת לו את הכלים כדי שימשיך משם באופן עצמאי".
"שרון ישב ודיבר איתי", מספר נינו, "ונתן לי תחושה שהכול יהיה בסדר. הוא ממש כמו בן משפחה".
דניאל המשיכה לקחת אחריות על חייו של נינו. "הצעתי לו שיתחיל לעבוד מהבית באמצעות מחשב שאנחנו נארגן לו".
נינו היה אמור לעבוד לדירה ביום שלישי שעבר. בבוקר הוא התקשר לדניאל ודיווח לה שהכלב שלו לא חש בטוב. "הגעתי לשם ומצאתי את הכלב מסתתר בין השיחים", מספרת דניאל, "ראיתי שהוא לא יכול ללכת. הרמתי אותו לתוך המכונית שלי, השכבתי אותו על הכיסא האחורי ושם הוא מת בידיים שלי. כשנינו ראה את הכלב שלו מת הוא התמוטט ונשכב על הקרקע. מהמחלקה הווטרינרית העירונית שלחו מכונית לפנות את הכלב למזבלה. לא הסכמתי לכך וקראתי לווטרינר פרטי שדאג לקבור אותו בבית קברות לכלבים. דחינו את המעבר לדירה ביום אחד. נינו לא היה במצב נפשי מתאים כדי לעבור. בינתיים מצאתי לו גור חתולים שיוכל להתנחם בו".
"דניאל היא כמו האמא הביולוגית שלי, אומר נינו, "והיא גם האלגוריתם שמתפעל את מערך המתנדבים. תותחית! כיום אני מרגיש הרבה יותר טוב, וגם המצב הנפשי שלי כמעט מאה אחוז בסדר".