לאחר שחוג היידיש שבו השתתפו לא זכה להצלחה גדולה, החליטו איציק לפידות, אריה בר-זאב, שרה ניסטור ופועה פרי, רביעיית גמלאים מרעננה, להפיח חיים חדשים בשפה הישנה. זה כמה חודשים הם מפעילים במרכז גיל הזהב בעיר את מועדון "מאמע לשון". מדי שבוע, ביום חמישי בשעה חמש, נפגשים החברים וחוזרים יחד לנעימות, לשיחות ולתרבות היידיש שעליה גדלו בבתיהם.
1 צפייה בגלריה
חברי המועדון. לא שפה מתה
חברי המועדון. לא שפה מתה
חברי המועדון. לא שפה מתה
(צילום: פרטי)
"המטרה היא ללמוד ולשמר את השפה ואת תרבות היידיש. התחלנו עם קומץ אנשים, ובזכות הכמיהה והביקוש אנחנו היום כמעט 40 אנשים".
חברי המועדון, כולם גמלאים מגיל 70 ועד גיל 90, כמהים לדבר ולשמוע את שפת אמם: "הם מתרגשים מאוד לחזור לשפה ששמעו בילדותם. זה מעלה אצלם זיכרונות מהעבר, מהשיחות עם הוריהם ומילדותם בתפוצות". 
הפעילות נעשית בצורה יצירתית ויוצאת דופן. שני הגברים שבצוות המקימים אחראים לפן הלוגיסטי, ושתי הנשים ממונות על העברת החומר. שביעות הרצון ניכרת על פניהם של הגמלאים בסוף כל מפגש. בין הפעילויות הייחודיות, נמנות הרצאות ביידיש, סיפורים בשפת היידיש ושלל מופעי זמר, תרבות ודרמה.
בשבוע שעבר, לרגל ט"ו בשבט, ערכו חברי המועדון סדר ט"ו בשבט חגיגי, שבמהלכו קראו יחד סיפורים ביידיש ובעברית, ופירשו אותם בשפתם הישנה-חדשה.
הדו-שיח בכיתה ער, ודרכו לומדים חברי המועדון את השפה ומעשירים את אוצר המילים: "יש לנו אנשים ששמעו בבית את השפה, ושכחו. עכשיו לאט לאט הזיכרון חוזר אליהם, והם מקבלים את הביטחון ומדברים, ואפילו כותבים ביידיש. אנחנו לא בית ספר ללימוד השפה, אבל אנחנו רוצים לתת לאנשים את התחושה של חזרה ללשון אמם". 
אילנה כהן פאנר, חברת המועדון, מספרת על החוויה: "סבא שלי, יצחק פאנר, היה סופר ביידיש, הקים את תיאטרון היידיש בקפריסין וכתב למרים זוהר את המחזה הראשון. הוא גם כתב את ההמנון של המעפילים בקפריסין. בזכות זה שאני עכשיו לומדת יידיש, אני מתחילה לקרוא קצת את הכתבים שלו. זה מעלה אצלי זיכרונות מבית סבא וסבתא, ומחבר אותי אליהם".