"האמא של הפיזיותרפיה האורתופדית בישראל" - כך מכנים את חנה שניידר מרעננה, מנהלת מחלקת הפיזיותרפיה של השיקום האורתופדי במרכז הרפואי לשיקום "לוינשטיין" ומומחית בעלת שם עולמי בשיקום קטועים, שפורשת בסוף החודש לגמלאות בתום 44 שנה.
קראו גם >>>
היא בת 67, דור שישי בירושלים מצד אמה. אביה היה מלוחמי האצ"ל שהוגלו לקניה. היא גדלה במושב נורדיה ולמדה בתיכון האזורי בעמק חפר. שירתה בחיל האוויר, למדה פיזיותרפיה במכון "וינגייט" ובאוניברסיטת תל אביב. בגיל 23, מיד עם סיום לימודיה, החלה לעבוד ב"לוינשטיין", ומאז היא שם. תחילה עבדה במחלקה שטיפלה בחולים אחרי אירוע מוחי; אחרי שנה הוצע לה לעבור למחלקה לשיקום אורתופדי ואף לנהל אותה. "זו הייתה מחמאה וגם אתגר", היא אומרת. אחרי שנה נסעה לארה"ב, שם השתלמה במשך ארבעה חודשים בשיקום קטועים.
"היא מובילה בארץ את השיקום התותבתי. המקצוענות והניסיון שלה מאפשרים לה להעריך איזה סיכוי יש למטופל לקום וללכת ואיזו תותבת להתאים לו", אומר ד"ר חגי אמיר, מנהל המרכז הרפואי "לוינשטיין" והמחלקה לשיקום אורתופדיה. "הגיעו לכאן אנשים במצב קשה מאוד שנעמדו על הרגליים בזכות האנרגיה, האמונה והעבודה הקשה שלה. היא מלווה את הקטועים בכל שלב, עד שמגיעים לשיקום האופטימלי".
הקטיעות השכיחות (70-75 אחוז) הן קטיעות מתחת לברך של חולי סוכרת. עשרה עד 15 אחוז מהקטיעות נובעות ממחלות כלי דם, והשאר מגידולים סרטניים ובעקבות תאונות דרכים (שלושה עד חמישה אחוז). "רוב הקטועים נפגעו ברגל אחת, אבל היו לנו גם קטועים בשתי רגליים", אומרת חנה שניידר ומספרת על עבריין ידוע ששתי רגליו נקטעו מעל הברך בפיצוץ, במסגרת חיסול חשבונות בין עבריינים. "הרקע שלו לא עניין אותנו. מבחינתנו הוא היה מטופל רגיל, לא פושע. הוא דווקא היה נחמד ושיתף פעולה. כל הזמן נצמדו אליו שני שומרי ראש, כי הוא חשש שהמתנקשים יבואו לבית החולים כדי לסיים את העבודה. השיקום היה קשה וממושך, הוא עשה דרך ארוכה וכיום הוא הולך על שתי פרוטזות".
עוד היא נזכרת בזמר אופרה מרוסיה שהגיע אלינו לשיקום לאחר שנדרס על ידי רכבת שקטעה את שתי רגליו; בבן 100 עם קטיעה מתחת לברך, שלאחר התאמת תותבת המשיך ללכת בעזרת הליכון; על התאמת תותבת לאישה צעירה שרגלה נקטעה בתאונה כשרכבה על אופנוע מאחורי בעלה; וגם בקטוע שבשל משקלו (כ־200 ק"ג) נזקקו למנוף כדי להוציא אותו מהמיטה. "בסוף העמדנו אותו על הרגליים, והוא גם הוריד שלושים ק"ג ממשקלו".
איך את יודעת להעריך אם מטופל אכן יעמוד על הרגליים?
"על פי הניסיון שצברתי אני יודעת להעריך לאן הוא מסוגל להגיע, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה מנטלית", אומרת שניידר. "מלבד שאת אנחנו גם מבצעים בדיקה שפותחה בארה"ב, שמאפשרת להעריך לאיזו רמת תפקוד יגיע המטופל. הגיע אלינו טייס שמטוסו התרסק. הוא נפגע בחוליה הצווארית, ושבר אחד קטן הותיר אותו משותק בכיסא גלגלים. עשינו ככל יכולתנו כדי שיהיה עצמאי".
לדבריה, חולי סוכרת הם המטופלים הקשים ביותר. חלקם עברו אירועים מוחיים או לבביים, וגם אחרי הקטיעה והשיקום הם ממשיכים להיות חולים, כשתמיד מרחפת מעליהם הסכנה שיהיה צורך לקטוע רגל נוספת.
שם עולמי
במהלך השנים לימדה שניידר בחוגים לפיזיותרפיה באוניברסיטאות תל אביב וחיפה ובמכללת אריאל. רבים מהרופאים בארץ שאבו מהידע ומהניסיון שלה, וגדולי האורתופדים מתייעצים בה. כמומחית בעלת שם עולמי בשיקום קטועים העבירה קורסים בסין, באוקראינה ובאיי סיישל.
עד היום היא גם המטפלת הראשית במחלקה, ורבים מאנשי הצוות הרפואי ב"לוינשטיין" טופלו על ידה. אחת מהן היא איתנה טבקרו, מנהלת שירותי פיזיותרפיה במרכז לשיקום. "היא מומחית לשיקום אורתופדי, כולל בעיות גב, צוואר, כתף, ירך וברך. היא עשתה לי את השיקום בעקבות ניתוח להחלפת מפרק ירך והעמידה אותי על הרגליים כמו איילה", מספרת טבקרו. "היא אנציקלופדיה מהלכת של ידע בתחום השיקום אורתופדי ושיקום קטועים. אין בארץ עוד בעלי ידע תיאורטי ומעשי כמוה. היא סמל לחריצות, למסירות ולאהבת המקצוע והעבודה. לא ניכרים בה שחיקה או עייפות".
"לא היינו נותנים לה ללכת", מדגיש מנהל המרכז הרפואי ד"ר אמיר, "אבל החוק מחייב אותנו להוציא אותה לפנסיה. על אף שהיא כבר הכשירה את המחליף שלה יכול להיות שהיא תחזור במתכונת כלשהי, כי לא היינו רוצים לאבד את היכולות שלה".
"הצעתי לה שתמשיך איתנו לפחות פעם בשבוע כדי לתת לנו ייעוץ והכוונה", מוסיפה מנהלת שירותי הפיזיותרפיה, "היא קורה מרכזית בבניין הזה. אנחנו לא נתמוטט, אבל אי אפשר לוותר על הניסיון שלה".
חנה שניידר עצמה שלמה לגמרי עם הפרישה שלה. "לי זה הספיק. לכל גנרל יש מחליף וכבר הכנתי לי יורש, העברתי קורס לרופאים ולמתמחים, ויהיה בסדר. אשמח להגיע כיועצת".
לאחר פרישתה היא תמשיך לעבוד בקליניקה הפרטית שלה. היא מטפלת גם בבעיות חוט שדרה ועמוסה במטופלים. כספורטאית בנשמתה (בצעירותה שיחקה כדורסל, כולל בנבחרת חיל האוויר), עד היום היא מתאמנת בחדר כושר ורצה בחוף הים. היא תוכל להקדיש יותר זמן לבני משפחתה - בעלה, ד"ר אלכס שניידר, אל"מ בדימוס ודוקטור לחינוך, לשעבר מנהל בית הספר בכפר שמריהו, לארבעת בניה (שאף אחד לא הלך בדרכה) ולחמשת נכדיה.
