בעיטה לביט // סילבי כהן (24) מגבעתיים
שם במה: סילבי כהן
שנים בתחום: "התחלתי לא מזמן, רק לפני שנה. לפני כן תקלטתי במסיבות ומועדונים תל אביביים כמו 'כולי עלמא', מועדון הדרמה והרדיו. בקרוב אני גם מוציאה קליפ ראשון".
למה ראפ: "הראפ נותן לי להוציא את האגרסיות שלי לא בצרחות ולא באלימות, אלא דרך המוזיקה וזה מקסים. ראפ זורם לי בכתיבה כמו שאף ז'אנר אחר לא מצליח".
למה אין הרבה נשים בראפ: "לי מרגיש שדווקא בזמן האחרון יש יותר נשים. הן פשוט מתחת לרדאר, מופיעות בטיקטוק ובמדיה. אולי פשוט קשה להן יותר לפרוץ".
המחאה שלי: "אני מדברת על בעיות שאני מנסה לפתור עם עצמי, דברים שמכאיבים לי. אני מוציאה החוצה כל מה שקשור ללב שבור או חרדת נטישה. בשבילי מוזיקה היא בריחה. לא מעניין אותי אם זה נעים או פחות נעים להאזנה, אני פונה לאנשים שלא מצליחים להביע את הרגשות שלהם".
איזה שיר שלך יצר הכי הרבה באז: "השיר 'להיות איתך לבד לאט'. זה שיר רק עם ביטים. אין מלודיה או כלי נגינה. זה שיר שהוצאתי בצורה אימפולסיבית למדיה והתגובות היו ברובן קשות. אנשים אמרו שחסרים בשיר אקורדים, אבל אותי זה לא מעניין. אני אוהבת את הסגנון שלי. אנשים לא תמיד מבינים אותי. כתבתי פעם שיר אהבה לנקבה. זה לא בגלל הזהות המינית, אלא דימיתי את המוזיקה לאישה".
השורה החזקה שלי: "'אני עושה את מה שאני רוצה לעשות, חיה איך שאני רוצה לחיות, אבל את יודעת איך זה הלב, לא נותן לי מנוח, יש דברים שאי־אפשר לחכות, כמו להיות איתך לאט". מתוך השיר 'להיות איתך לבד לאט'".
קוואמי סוגר מעגל // דורית ליליאן (38) מתל אביב
שם במה: דורית ליליאן
שנים בתחום: “התחלתי ללמוד מוזיקה באופן פרטי בגיל 19 ואחר כך ברימון. למדתי משחק ביורם לוינשטיין והתקבלתי למחזמר הראפ הבלשי 'העיר הזאת'. בהמשך מצאתי בפלורנטין מועדון אנדרגראונד שאני מעדיפה לשמור את השם שלו בסוד, ובארבע בבוקר הייתי בודקת בו חומרים. את השירים אני כותבת ומלחינה, ואורי שלזינגר, המפיק שלי, עושה את ההרמוניה".
למה דווקא ראפ: "תמיד הייתי מחוברת לראפ. בגיל 16 הייתי מאזינה לתוכנית הרדיו של הראפר קוואמי. לאחרונה הוא השמיע אותי וזאת היתה סגירת מעגל מטורפת עבורי. ראפ זו הדרך שלי לספר סיפור. אני אדם של מילים ובגלל זה כותבת כעת מחזמר ראפ".
למה אין הרבה נשים בראפ: "זה ז'אנר שנחשב למאוד גברי ולכן היו בו מאוד מעט נשים. אגב, זה כמו בסטנדאפ, גם שם זה קשוח".
המחאה שלי: "בגלל שאני לא הטייפקאסט הקלאסי לראפרית ואין לי לוק מחוספס, המסרים שלי הם שכל אחת יכולה, לא משנה איך היא נראית. כל אחת שתעשה מה שהיא מתחברת אליו בלי שאנשים ינסו לשנות אותה. גיליתי שהעולם רואה אותי כאישה וזה מוריד לי נקודות. זה מטריד אותי ואני רוצה להילחם בזה, לתת לנשים כוח שיאהבו את עצמן ושלא ייתנו לאנשים לגרום להן להרגיש לא בסדר".
איזה שיר שלך יצר הכי הרבה באז: "'לא אשתוק'. זה שיר על גבר שחשב שאני לא בסדר. חשוב לי להגיד שגם אם כל העולם חושב שאת טועה אז העיקר שלך יש את היכולת להבין לבד שאת צודקת ולהצליח להחזיק את ההרגשה הזו. השיר, שמדבר על אלימות נגד נשים, נתן כוח לנשים שאמרו להן כל החיים שהן לא בסדר".
השורה החזקה שלי: "'בלב אני גנגסטר בחוץ אני חננה' וגם 'חנה סנש זורמת לי בדם' מהשיר 'לא אשתוק'. זה הכי אני".
אלטר אגו עצבני // הדר גולן (33) מבת ים
שם במה: Pappab0y ("נכנסתי למחשבון שמות של ראפ באינטרנט, ואז קפץ השם ופשוט התחברתי אליו")
שנים בתחום: "התחלתי לעשות ראפ לפני שלוש שנים. זה התחיל בתור בדיחה כי רציתי לעשות משהו הומוריסטי, אבל וואלה, יצא לי טוב".
למה דווקא ראפ: "בילדות כבר התחלתי לשמוע הרבה סגנונות, אבל ראפ במיוחד. בתקופה שבה שודר 'הבורר' יצאתי עם שיר ראפ ציני שהתחיל בתור 'גאג', שקוראים לו 'מה הטחול היה אומר', כמחאה על התרבות הגברית האלימה. רשף לוי, יוצר הסדרה, שמע את השיר ואהב. זה נתן לי כוח ומוטיבציה להמשיך עם הראפ והנה אני ממשיכה. הראפרית שבי היא האלטר אגו שנותן לי להיות עצבנית, ככה שבמהלך היום־יום הדר גולן יכולה להישאר רגועה".
למה אין הרבה נשים בראפ: "זה תחום קשה לנשים. בכלל במדינה בכל עמדות המפתח יש גברים".
המחאה שלי: "אני רוצה להראות שאני עובדת קשה בשביל להגשים את עצמי למרות שבאתי ממעט מאוד אמצעים. הפרודיה של השירים שלי היא שאני כותבת כאילו אני גבר סטנדרטי. זה בעצם קונטרה, הפוך על הפוך על היחס של גברים לנשים".
איזה שיר שלך יצר הכי הרבה באז: "'תכין קפה'. הוא פשוט מתאר את כל הדברים שגברים מצפים שנשים יעשו. אז כתבתי את הדברים וזה עשה אפקט אדיר. קיבלתי מלא תגובות. האמת שחלקן תגובות טובות ומפרגנות וחלקן מלאות שנאה וחושך".
השורה החזקה שלי: "'שתי סוכר כפרה, לא הרבה חלב', ככה גם אנשים יידעו איך אני אוהבת את הקפה שלי".
השתקה מלמעלה // אלמוג דרור (25) מחיפה
שם במה: DMDL
שנים בתחום: "מגיל שש אני שרה, בקטע מקצועי מגיל 16. את ההיפ־הופ התחלתי לאהוב מגיל 18. לפני זה כתבתי ושרתי יותר בלדות".
למה דווקא ראפ: בהתחלה היו לי יחסי אהבה־שנאה עם הסגנון. ואז פשוט התחלתי לאהוב ולהקשיב לאמינם, חיפשתי ביוטיוב אנשים לא מוכרים ונחשפתי לאמנים אדירים שעד היום אף אחד לא שמע עליהם".
למה אין הרבה נשים בראפ: “חד־משמעית יכולות להיות יותר. יש כוח כלשהו שלא ידוע לי מהו, ששומר על כך שיהיו רק שתי נשים מוכרות בצמרת התעשייה לעומת 20 גברים. לא ברור למה, אבל יש פה איזושהי השתקה מלמעלה".
המחאה שלי: "אני מוחה על החרדה הקיומית והדיכאון שנובע מקיטלוג של החברה. דוחפים לנו מחשבות שהן לא שלנו ויש תחושה שאי־אפשר באמת להיות חופשי, דבר שיוצר אצלי כעס ותסכול בטקסטים. הכעס הוא בעיקר על עצמי".
איזה שיר שלך יצר הכי הרבה באז: "'Laundry day' שהושמע בתוכנית 'המפקדת' בכאן 11. אבל הוא שיר ישן, עוד כשהוצאתי אותו פנתה אלי ילדה בכיתה י' שעשתה עליו עבודה בספרות, מבחינתי זה הבאז האמיתי. בארץ אני לא מוכרת, אבל דווקא ברשת אני מושכת תשומת לב. גם פנה אלי איזה אדם מאיזור מרוחק ברוסיה וכתב לי שהוא מקשיב למוזיקה שלי".
השורה החזקה שלי: "'They bring us up as sinners and they want us all to preach I didn’t have an out at all'.
השורה הזו מדברת על כך שמגדלים אותנו לשרוד וגם לחטוא ומצד שני אומרים לנו איך להתנהג, זה פשוט לא צריך להיות ככה".
יאללה מלחמה // יסמין לסלרוט (25) מתל אביב
שם במה: ג׳אזז
שנים בתחום: תשע
למה דווקא ראפ: "כי אין משהו אחר מלבדו מבחינתי. ראפ זו דרך ביטוי. אני זוכרת שפעם הייתי במעגל פריסטייל בתחנה המרכזית, ושם היו אנשים ממוצאים שונים, רוסים, אתיופים, ערבים ודתיים וכולם עצרו לרגע את חילוקי הדעות והצליחו לנהל דיאלוג אמיתי דרך ראפ.
"אם לא היה את הראפ יש סיכוי שהם היו הולכים מכות. ראפ זו הפלטפורמה האחרונה במיינסטרים שמכילה בתוכה כל כך הרבה מלל ואני חושבת שדרך ראפ אפשר לעשות שינוי אמיתי בעולם. משום מה חריזה גורמת לאנשים להקשיב לך".
למה אין הרבה נשים בראפ: "יש יותר נשים מיום ליום ורואים את זה בכל החלקים של הסצנה: דיג׳איות, מפיקות וראפריות. אני חושבת שהייתה איזושהי הסכמה שצריך אישה אחת בשביל להגיד שיש נשים בראפ ולכן אנחנו רואים אין סוף ליינאפים עם עשרה בחורים ובחורה אחת. אני מקווה שהדבר הזה ישתנה. בנוסף, חובת ההוכחה היא גדולה יותר אצל האישה, יחפשו אותה יותר ויבקרו אותה יותר".
המחאה שלי: "נגד אנשים רעים. אבל מעדיפה להגיד שאני מוחה בעד. אני מוחה בעד שוויון לכולן ולכולם בלי הבדלי דת גזע ומין".
איזה שיר שלך יצר הכי הרבה באז: "השיר 'זאת מלחמה'. הוא נכתב כתגובה לדברים שעברתי ודברים ששמעתי שעוד בנות עברו בסצנה, ונגד תביעות השתקה באשר הן. לכן השיר הזה יצר באז, כי הוא היה תגובה ישירה. בנוסף היו הרבה בחורות שחלקו איתי שבזכות השיר הזה הן התעמתו עם דברים שקרו להן בעבר".
השורה החזקה שלי: "השורה היא 'אל תשים לי יד על המותן'".
האלפא שבי // הדר פרג'ון (30) משוהם
שם במה: הדר פרג'ון
שנים בתחום: "מאז שאני זוכרת את עצמי אני באמנויות הבמה: רוקדת, משחקת, שרה. למדתי במגמת תיאטרון בתיכון ועשיתי תואר בתיאטרון מחו"ל. לראפ נכנסתי לפני כארבע שנים. בעבר עשיתי ספוקן וורד והשתתפתי בתוכנית 'אקס פקטור' בעונה של עדן אלנה".
למה דווקא ראפ: "היתה תקופה שהופעתי עם הזמר גיל ויין כזמרת ליווי ושרתי שירים שלא אני כתבתי, זה הציק לי. היה לי חשוב לשיר טקסטים שאני כותבת והטקסטים שלי נוטים לראפ. חשוב לי להביא את האג'נדה האותנטית מהלב".
למה אין הרבה נשים בראפ: "לא רק בראפ, בכללי אין הרבה זמרות לצערי. זה דורש המון אומץ, תעוזה וכוחות נפשיים. החברה גרמה לנו לדכא את עצמנו".
המחאה שלי: "קוראים לאלבום שלי 'אלפא' כי זו דרך החיים שסיגלתי לעצמי: להיות אלפא. הייתי בקשר זוגי שבו הרגשתי שעל כל דבר אני צריכה לקבל אישור. רק כשנפרדנו ירד ממני העול והרגשתי שאני הולכת אחרי הלב וה'אלפא' שבי. אני מוחה למען כל האנשים שלא הולכים אחרי הלב ועדיין מחפשים אישורים. אני דוגלת בשוויון מיני ובכלל בין גברים לנשים. ככל שהזמן עבר הבנתי שאני ישות בפני עצמי ושיש דברים יותר חשובים מאשר לרצות את ההורים".
איזה שיר שלך יצר הכי הרבה באז: "הוצאתי את השיר 'סופרפאקיןפרשבליסטיתאלפאליידיבוסית'. אנשים התלהבו כי הוא מייצג אהבה עצמית ופרגון. הקליפ מורכב מנשים ממגוון גילאים שמרגישות בטוחות בעצמן, רוקדות בכבישים וברחובות וזה גרם לאנשים להתלהב".
השורה החזקה שלי: "'אני לא עוצרת במחסום, הוא מדרבן אותי במקום'. אני תמיד אעשה כל מה שצריך והמכשולים מרימים אותי".
ראפ עם מורשת // אורית טשומה (31) מרחובות
שם במה: אורית
שנים בתחום: "התחלתי בתחום הספוקן וורד ולפני חמש שנים הגיע הראפ".
למה ראפ: "גדלתי על ראפ. מגיל קטן האחים הגדולים שלי השמיעו לי את המוזיקה הזו וצללתי באופן עצמאי. בנעורים הייתי שומעת היפ־הופ. מגיל קטן כתבתי שירים ותמיד היה לי ברור שברגע שאקליט את השירים יהיה שם ראפ".
למה אין הרבה נשים בראפ: "זה עניין של זמן, יבוא היום שזה יהיה במיינסטרים ושנשים יהיו בתחום ובשפע".
המחאה שלי: "אני כותבת על המציאות שאני חיה בה, על העלייה של המשפחה מאתיופיה. כל האלבום הראשון שלי, 'השפע בדלות', התמקד במשבר זהות שמלווה אותי מהילדות והתהליך אותו עברתי. בנוסף אני מדברת על איך שהתקשורת מציגה את העדה האתיופית, ואיך אני תופסת את עצמי בכלל. גם אלימות משטרתית וחוסר קבלת הזדמנויות שוות בחברה מופיעים בשירים שלי".
איזה שיר שלך יצר הכי הרבה באז: "'סליחה אמא אתיופיה'. זה טקסט שמציג את נקודת המבט שלי אחרי שעברתי את משבר הזהות. הרבה אנשים מהעדה הזדהו עם השיר. לא הייתי מחוברת לשורשים שלי, פספסתי המון דברים וזה השתנה, חשוב לי החיבור לשורשים. מעבר לתסכול היה לי חשוב לבקש סליחה מההורים ומהמורשת שלי שהזנחתי אותה. השיר הזה הוא מכתב פיוס איתם".
השורה החזקה שלי: "'בכפפות ממשי, לא עושה לי רצח אופי, יש מספיק שוטרים שפלים שמחפשים אתיופים'. זו שורה מתוך השיר 'השפע בדלות'. מבחינתי החיים בחוץ מספיק קשים. אנחנו צריכים להתנהג עם עצמנו בעדינות יותר".
