"דן, אתה חכם, אבל אתה הבחור הכי טיפש שאני מכיר". המשפט הזה, מתוך המחזה "מיוחדים במינם", מהדהד באוזניו של אורי קורנגרין (25) מרעננה, בוגר בית הספר למשחק בית צבי. המחזה נכתב על ידי אנושקה פאריס קרטר ואנדי פאריס, בהשראת סיפוריהם האמיתיים של ארבעה אנשים על הספקטרום האוטיסטי תוך שהוא חושף את האתגר בהתמודדות עם ה"שונה" ואת רצונם להתחבר.
אוטיסט בן 30
בימים אלה עולה ההצגה בתיאטרון הספרייה ברמת גן, וקורנגרין מגלם את דמותו של דן, אוטיסט בתפקוד גבוה כבן 30 שמחפש אהבה, וגם את דמותו של גבריאל, אביו של מוס, נער אוטיסטי בתפקוד נמוך.
אורי כבר גילם את דמותו של גבריאל בהצגה שהעלו תלמידי שנה ב' בבית צבי. בגרסה הסטודנטיאלית כל שחקן גילם דמות אחת, בגרסה הנוכחית כל שחקן משחק שתיים או שלוש דמויות. "דן הוא בחור וורבלי מאוד, מצחיק, שנון, מוזר והבחור הכי חכם בחדר. זה ברור שנועדנו אחד לשני", מספר קורנגרין, "התפקיד של גבריאל היה מאתגר עבורי כיוון שדרש ממני להיות משהו שאני עדיין לא - הורה. אני אוהב את גבריאל מאוד, אבל התפקיד שרציתי לשחק כבר מהקריאה הראשונה של המחזה היה דן".
לדבריו, כבר כילד אהב סיפורים העוסקים באוטיסטים, כיוון שחש אליהם קרבה מסוימת. "מדובר בקבוצה של אנשים היכולים להיות מבריקים אבל לא יודעים ליצור קשרים חברתיים. כפי שאני הייתי, ילד שלא מבין למה הוא לא מתחבר לשאר הילדים, והוא לבד בהפסקות, ממציא סיפורים בזמן שהם משום מה רצים אחרי כדור ומרביצים אחד לשני. הסיפורים ריתקו אותי ואפילו גרמו לי לקנא בקבוצה שאולי קשה לה אבל יודעת מי היא.
"כמובן שאוטיזם יותר מורכב מהתפיסה שלי כילד בן עשר, ואני לא יודע אם אני, כאדם שלא נמצא על הרצף האוטיסטי, יכול להבין לגמרי את המורכבות שלה. יש משפט מאוד יפה במחזה שלנו – 'אנחנו כמו כוכבים, אין שניים דומים' - משמעו שכל אוטיסט הוא מקרה ייחודי. אם נבין מה עובר על אוטיסט אחד נבין רק מה עובר עליו ולא על זה שמימינו או משמאלו. ההצגה שלנו מדגישה זאת ומביאה סיפורים של אוטיסטים בתפקוד גבוה ונמוך, כדי שנוכל להראות את כל ההתמודדויות השונות שיש, אם זה מערכות יחסים, סקס, תקשורת בסיסית. בכל פעם שהעלינו את ההצגה קיבלנו מאנשים בקהל הקשורים לעולם האוטיזם תגובות מאוד חמות ומרגשות. הם שמחו לראות ייצוג שדומה לחוויה הפרטית שלהם, ושיתפו את התקווה שלהם שעוד אנשים יראו ויבינו כדי שלהם וליקיריהם יהיה מקום בחברה שלנו".
בשם הסבים
גם אביו של אורי, פרופסור אלון קורנגרין (55), ביו־פיזיקאי, חוקר מוח וראש המרכז הרב תחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן, התרגש כשראה את ההצגה בבית צבי. "כשההצגה עברה לתיאטרון הספרייה חשבתי שזה חשוב שכל החוקרים והסטודנטים במרכז לחקר המוח יצפו בה ורכשתי עבורם את כל הכרטיסים לאחת ההצגות, ועם סיומה נערך פאנל בהשתתפות המדענים והשחקנים", מספר פרופ' קורנגרין.
לדבריו, "ההצגה מבדרת אך מנגישה את נושא האוטיזם הן מבחינה חברתית והן מבחינה מדעית. באמצעותה ניתן להבין את החוויה האוטיסטית ואת ההתנהגויות של האוטיסטים, ועד כמה רחב המנעד של האוטיזם. בספקטרום האוטיסטי יש כל כך הרבה שונות בין אדם לאדם, מה שמקשה על המחקר, וההצגה מעבירה את השונות הזו בצורה יפה".
קראו גם >>>>
אורי נדבק בחיידק המשחק מגיל צעיר. "מגיל חודשיים עד גיל שלוש גרנו בגרמניה, לשם נסענו לצורך לימודיו של אבי, והגננת הגרמנייה אמרה לכולם שאהיה פרפורמר. מגיל שש עד כיתה ט' השתתפתי בחוג לתיאטרון". בכיתה י' הגיע לתיכון אוסטרובסקי (שסבא שלו, דוד קורנגרין, היה במשך שנים רבות מנהלו המיתולוגי) ולמד במגמת קולנוע (לא הייתה בתיכון מגמת תיאטרון). אחרי שהשתחרר משירותו הצבאי כמפקד בכלא 6 התקבל לבית צבי שם למד שלוש שנים.
בטח כולם שואלים, איך ממדען חוקר מוח ומורה לביולוגיה יצא שחקן.
"אוי לבושה! אבל המשפחה שלי מאוד תומכת וחושבת שהצלחה היא לא רק בתחומים הריאליים. הם עודדו אותי לעשות מה שבא לי. אומנם הוריי בתחום הריאלי (אמי מורה לביולוגיה בתיכון עמיאסף), אבל .סבא שלי, דוד קורנגרין, היה מורה לספרות, והסבא־רבא שלי, פיליפ קורנגרין, שהיה פעיל ציבור ושופט מחוזי, עסק בין היתר בחקר המשפט עברי, וכיהן כנשיא כבוד של החברה הישראלית לחקר המקרא".
