היא ספורטאית ורקדנית מילדותה וכיום מורה לחינוך גופני, מדריכת אקרובטיקה ופילאטיס; אבל הפציעה שאשפזה אותה בשני בתי חולים, דרשה ניתוח מסובך ושיקום ממושך במרכז הרפואי לוינשטיין, והשביתה אותה מפעילות במשך חודשים רבים - לא הייתה ספורטיבית כלל וכלל. זה לא קרה לה תוך כדי קפיצת פליק-פלאק לאחור, אלא בתאונה ביתית מפתיעה.
קראו גם >>>>
יעלה דנציגר (26) מרעננה עוסקת בפעילות גופנית מגיל צעיר, היא בוגרת וינגייט וכיום מורה לחינוך גופני בבית הספר שקד, שבו למדה כילדה. אחר הצהריים היא מאמנת אקרובטיקה ואקרודאנס, מדריכה פילאטיס ולומדת לתואר שני בחינוך גופני.
כל הפעילויות הספורטיביות שלה נעצרו בדיוק לפני שנה וחודש. "הייתי בבית, הכנתי לעצמי משהו לנשנש, ועליתי לחדר שלי במדרגות כשאני נושאת בידיי קערת קורנפלקס וכוס תה", היא נזכרת. "פתאום פספסתי את אחת המדרגות, מעדתי, נפלתי קדימה והשתטחתי על המדרגה, תוך שאני ממשיכה לאחוז בקערה ובספל. הם התנפצו לשברים כשניסיתי לאסוף אותם, הבחנתי שהיד השמאלית שלי קופצת הצידה ואני לא מצליחה להרים אותה למעלה. ואז הבחנתי שכל החולצה שלי ספוגה בדם. השברים חדרו לצוואר שלי, במרחק סנטימטר מהעורק הראשי. מיד הבנתי שזו לא פציעה קלה. צעקתי, הוריי הגיעו מהקומה הראשונה, ראו מה קרה והזעיקו אמבולנס".
ניתוח מסובך
בבית החולים "מאיר" טיפלו בעצירת הדימום ובסגירת הפצע, ואחרי חמישה ימים כשהיא מחוברת לצינור ניקוז שוחרר לביתה. הבעיה ביד לא אובחנה ולא טופלה, והיא המשיכה לחוש בכאבים, זרמים חשמליים ועקצוצים. היא הופנתה לאיכילוב, ונוירולוג שבדק אותה אבחן פגיעה עצבית חמורה. התברר שהפציעה בצוואר גרמה לשיתוק של השריר העיקרי בזרוע וליקוי במספר שרירים נוספים. "מדובר בפגיעה שיכולה לגרום למגבלה קשה במיוחד כאשר מדובר במטופלת צעירה העוסקת בתחום החינוך הגופני", מסביר ד"ר אמיר חיים, רופא בכיר במחלקה לשיקום אורתופדי במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין ברעננה. במשך ארבעת החודשים הבאים היא טופלה שם במחלקת אשפוז יום - עם מומחים לפיזיותרפיה, הידרותרפיה, טיפול בצלקות, ריפוי בעיסוק וטיפול פסיכולוגי. "צוות המטפלים היה תומך וקשוב", היא מדגישה. בין טיפול לטיפול הצליחה להגיע גם לבית הספר. חלק מהזמן השיעורים התנהלו בזום. "עמדתי מול המצלמה, שמתי מוזיקה והדגמתי לתלמידים תרגילי התעמלות וכושר".
לאחר שלא ניכר שיפור בתפקוד היד, היא עברה באיכילוב ניתוח מורכב וממושך (8 שעות) לשחזור העצב הפגוע. לקחו עצב משוק הרגל והשתילו אותו בצוואר. ההחלמה נמשכה כחודש ואז חזרה למסגרת שיקומית בלוינשטיין למשך שלושה חודשים נוספים.
שנה וחודש אחרי הפציעה, תפקוד היד משתפר בהדרגה. "אחרי הפציעה התקשיתי לבצע פעולות בסיסיות כמו להתלבש או לחפוף את הראש. כיום היד התחזקה, אך עדיין לא חזרה לקדמותה".
השיקום הממושך
לדברי דנציגר, ההתקדמות איטית: "בכל יום אני מגלה יכולות חדשות, אבל עדיין מנועה מעמידת-ידיים או פליק פלאק לאחור. הרופאים בולמים אותי ואומרים לי שלא אעשה דברים מסוכנים, ואני הרי באה מאקרובטיקה. אני יודעת שלפניי עוד תקופה ממושכת של התמודדות עם שיקום העצב, שצריך להשקיע עבודה רבה. בכל יום אני חשה שיפור, יש עוד דרך ארוכה לעשות. עם זאת לא בטוח שהיא תחזור למצבה שלפני הפציעה".
ועדיין נותרו גם הצלקות בצוואר וברגל. "בכל פעם שאני מביטה בצלקות, הן מזכירות לי כמה תעצומות נפש צריך כדי להתמודד עם הפציעה. הפציעה והתהליך שעברתי נתנו לי להבין כמה כוחות יש לי. אמרתי לעצמי שאחזיר את היד לתפקוד מלא. לא משנה כמה זמן זה ייקח, שום דבר לא יעצור אותי".
"חלון זמן מוגבל"
ד"ר אמיר חיים, רופא בכיר במחלקה לשיקום אורתופדי, במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין, מספר: "יעלה התקבלה לטיפול ביחידה לאשפוז יום במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין וזכתה למעטפת טיפולית שכללה אבחנה קלינית וטיפול שיקומי רב-מקצועי מצוותי הפיזיותרפיה, הריפוי בעיסוק והפסיכולוגיה. במקביל נוצר קשר עם היחידה לשחזור עצב היקפי במרכז הרפואי תל אביב. במקרים כאלה יש חלון זמן מוגבל שבו ניתן לבצע שיחזור ניתוחי של העצב. שיתוף הפעולה בין הצוות המנתח לצוות השיקומי הוא מכפיל כוח וחיוני להצלחת הטיפול.
"כיום לאחר הניתוח והליך השיקום, נרשם שיפור משמעותי במצבה של יעלה. העצבוב המוטורי חזר לשריר בחלקו הגדול, ומבחינה תפקודית יעלה שבה לתפקוד כמעט מלא בגף.
חשוב לציין, כי גם למטופלת היה חלק חשוב בהצלחת הטיפול. לאורך התקופה היא עבדה בקפדנות וקידמה את ההליך הטיפולי".