בשמת סלע גדלה בבית פוסט טראומטי כשחדרי המיון בבתי חולים ברחבי הארץ היו לה בית שני. עוד אז, כשהיא ילדה קטנה שמבקרת בין מחלקות שונות עם אביה ההלום קרב, גמלה בלבה ההחלטה לסייע לאנשים שעברו מקרים דומים. לקח לה הרבה שנים להגשים את חלומה. היא סיימה את לימודיה, התחתנה והביאה לעולם שבעה ילדים ואפילו נכד בן שנתיים, והייתה עקרת בית אוהבת ומטפחת, אך החלום שקינן תמיד ריחף באוויר. כעת, החליטה בשמת (50) שהגיע הזמן שלה, היא ביצעה שינוי קריירה והפכה לאחות סיעודית בבית חולים מאיר: "אני מודה על הזכות להיות במקום הזה שעוזר ומטפל בחיילים הפצועים ובשורדי ה-7 באוקטובר, גיבורים שעברו דברים מאוד קשים ועכשיו משקמים את חייהם".
"מודה על הזכות"
לפני שנתיים כשהיא בת 48 החלה בשמת סלע, אמא לשבעה ילדים וסבתא לנכד, ללמוד סיעוד וממש בקרוב תסיים את לימודיה ותתחיל לעבוד במקצוע עליו חלמה כל כך הרבה שנים – להיות אחות: "ההתנסות שלי כעת היא בשיקום אורתופדי וכל יום אני נמצאת עם החיילים הפצועים מהמלחמה, עם שורדי עוטף עזה ומסיבת הנובה ומבחינתי המפגש איתם לקראת סוף הלימודים הוא מאוד משמעותי, לזכור מדוע בחרתי ללמוד סיעוד ולהודות על הזכות להיות במקום הזה שעוזר ומטפל באנשים הגיבורים האלה, שעברו דברים מאוד מאוד קשים ועכשיו משקמים את החיים שלהם. בכל יום אני מודה על הזכות הזאת".
לפני כחמש שנים כשהבן הקטן היה בן שלוש, הבינה בשמת ש"אם אני לא אעשה זאת עכשיו, זה לא יקרה לעולם. לימודי סיעוד הם חלום מאוד ישן שלי. לאחר הצבא עשיתי מבחני קריירה והפסיכולוג התעסוקתי מצא שמקצוע הסיעוד מאוד מתאים לי. לא עשיתי עם זה דבר מכיוון שבמשך שנים הייתי מאוד טוטאלית לבית ולגידול הילדים, אך החלום תמיד נותר בראשי. מדי כמה זמן החלום הישן הרים את ראשו ואז הייתי מתחילה לברר על תכניות לימודים, אך בכל פעם מחדש הוא נדחק הצידה בגלל הבית וגידול הילדים שתמיד היו במקום הראשון", היא מספרת.
היא נרשמה ללימודי תואר ראשון במדעי החברה והרוח ומיד בתום הלימודים המשיכה להסבה לסיעוד באקדמיה לסיעוד במרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית. "היציאה מהבית ללימודים היתה משמעותית עבורי, על המשפחה וגם עליי היה להפנים שהמשימה ללמוד היא כעת לא פחות חשובה מהאימהות ומהבית, כך שהלימודים הפכו לפרויקט משפחתי וללא הגיבוי מהמשפחה זה לא היה קורה".
בשם האב
לא במקרה הגיעה בשמת לתחום הסיעוד, היא בת לאב הלום קרב כתוצאה ממלחמת יום כיפור ומאז ילדותה היא נחשפה למראות ולחוויות מאוד קשים: "במהלך הילדות ליוויתי את אבא שלי בנסיעות שלו לחדרי מיון בעקבות התלונות הפיזיות ולטיפולים הפסיכיאטרים. המפגשים עם האחים והאחיות השפיעו כמובן מאוד עליי בתור ילדה, וידעתי עוד אז שאני חייבת לסייע להם. שם למעשה נזרעו הזרעים. במהלך לימודי הסיעוד הבנתי עד כמה חשובה הנוכחות של הצוות הסיעודי בתוך הסיטואציה הלא פשוטה, בה אנשים מגיעים אל בית החולים מפוחדים, לחוצים, כואבים וסובלים. כאשר נמצא שם איש מקצוע שהוא מכיל, מרגיע ומקצועי, שיכול לכוון אותם ולהסביר להם וממש להיות שם עבורם, זה מאוד מאוד משמעותי".
אבל זה לא הכול, עוד קודם לימודי הסיעוד היא עשתה את הצעד המשמעותי הראשון בכיוון: "כשהקורונה החלה, בן הזוג שלי ואני לא יכולנו לנסוע ביום הזיכרון להיות עם משפחות שכולות, כפי שעשינו עד אז בכל שנה, בגלל הסגרים.
"רציתי לעשות משהו משמעותי והקמתי קבוצת פייסבוק לילדים להורים הלומי קרב. כך הכרתי את שירז גרינבאום ואת ענת סול להב והקמנו את פורום 'דור שני'. במסגרת זאת אנחנו פועלות להעלאת המודעות ולקידום זכויות וטיפול בילדים של הורים הלומי קרב, בדיונים בכנסת, בתקשורת וביצירת קהילה משלנו. במסגרת הזאת אנחנו גם מפעילות קבוצות טיפוליות בהנחיית אנשי מקצוע שההתמחות שלהן הן טראומה ופוסט טראומה משנית.
"הייתי אומרת לכל מי שיש לו את החיידק הזה, שחולם להיות אח או אחות, לעזור ולטפל באנשים, ללכת ולהגשים את החלום, כי זה לא עוזב אותך, זה ממש כרוני", היא אומרת בחיוך. "אני חושבת שזאת זכות ענקית לעסוק בסיעוד, ושהדרך היא לא פחות מהנה מהתוצאה. ברור שאני מחכה להיות ביום שאחרי ולהתחיל לעבוד לא רק כסטודנטית לסיעוד אלא כאחות ממש אך אני נהנית מאוד מהלימודים, מהידע העמוק והרב תחומי של סיעוד. זה מקצוע שמבחינתי הוא מימוש עצמי הכי גדול שאפשר".
מהייטק לסיעוד
מי שגם מגשים חלום דומה ועבר הסבת קריירה, הוא אילן רוזנברג. רוזנברג, בן 47 נשוי ואב לשלושה ילדים התחיל את לימודיו בבית הספר לסיעוד במאיר אמנם רק לפני כשלושה חודשים, אך לאחר שנים רבות בהן חלם לעשות את המהלך הזה ולעבור מקריירה בת 25 שנה כהייטקיסט במייקרוסופט לעיסוק בתחום אחר לגמרי.
"הלב שלי היה במקום אחר, השינוי בער בי. אשתי מזכירה לי שכבר בגיל 30 חשבתי ללכת לעבוד בתחום הבריאות, אך איכשהו עם הקמת הבית והילדים המחשבה לא באה לידי מימוש. לפני כ-7.5 שנים אמא שלי נהרגה בתאונת דרכים בטיול בחו"ל והדבר הביא אותי להחלטה שאני רוצה לעשות קורס חובשים ואכן הוכשרתי כחובש ומאז טיפלתי במאות מטופלים בשטח כחובש מתנדב באיחוד הצלה וכחובש במיון של מאיר. במיון נחשפתי לעולם הסיעוד–הבנתי שהמקצוע קוסם לי ושיש יכולת לעשות הסבה שהיא יחסית מקוצרת. התבשלתי עם זה כמה שנים טובות שבמהלכן כמעט פעמיים נרשמתי וברגע האחרון קיבלתי רגליים קרות והתחרטתי. לאחרונה הרגשתי שהגעתי לידי מיצוי, שהלב שלי במקום אחר ומשהו בוער בי מבפנים".
מה החלום שלך?
"החלום שלי הוא להמשיך להתעורר בכל בוקר עם ברק בעיניים ותחושת סיפוק גדולה בנוגע לבחירה שעשיתי. אני מגיע למקום העבודה בידיעה שאני משמעותי עבור מי שזקוק לכך".
קראו גם:
ללמוד סיעוד באמצע החיים
מה לומדים, מי מתקבל וכמה זה עולה ‰ כל הפרטים
האקדמיה לסיעוד במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא מציעה מסלול הסבת אקדמאים לסיעוד, שבסופו יוצאים עם תעודת אחים ואחיות מוסמכים. הלימודים אורכים שנתיים וחצי ברצף, מתנהלים לפי תוכנית שמנהל הסיעוד השייך למשרד הבריאות קובע וכוללים לימודים קליניים בהם: מיילדות, ילדים, פסיכיאטריה ורפואה דחופה; לימודי ליבה כגון: אנטומיה, פתולוגיה וכימיה; ולימודי יסודות הסיעוד כמו אומדן פיזיקלי וקבלת החלטות. בנוסף, ישנן התנסויות בתוך המרכז הרפואי מאיר ומחוצה לו. הלימודים מתנהלים 3 ימים בשבוע מיום א'-ג' בשעות 8-16 בצורה רציפה ללא חופשות סמסטר. מבחנים מתבצעים תוך כדי ימי לימוד, מה שמאפשר שילוב משרה חלקית בשאר ימי השבוע.
מרבית ההתנסויות הקליניות בלימודים נערכות בבית החולים מאיר. בנוסף, פסיכיאטריה בבית החולים שלוותה, ומרפאות כללית בקהילה. תנאי הקבלה הם, תואר ראשון בכל תחום, ראיון אישי ומבחני קבלה.ומבחנת הגילאים: "אין גיל להגשמת חלום. ניתן להתקבל בכל גיל.
עלות תוכנית ההסבה היא 23,900 שקל. וישנה אפשרות לזכות במלגות. ישנה מלגה של משרד הבריאות המקנה 50% מתשלום שכר הלימוד ומלגה של מפעל הפיס שמקנה 25% משכר הלימוד. ניתן לשלב את שתיהן ולקבל הנחה בסה"כ 75% משכר הלימוד.
