לא הרבה דברים מצליחים להוציא את שלמה בן בסה משלוותו. כיאה לאיש הרוח והמשורר שהוא, דיבורו מאוד רגוע, שקט ושלו, הוא בורר כל מילה ומנסה לשדר אופטימיות ותקווה בכל משפט.
דבר אחד הצליח להוציא אותו משלוותו ומקור הרוח שלו ולגרום לו לזעם רב שצבר כבר כמעט שנתיים - דוח המסקנות הסופי שהוגש לו לפני כשבוע וחצי ובו הפרטים המלאים שהביאו למותו של בנו רב"ט ליהוא בן בסה, שנהרג בטיסת אימונים במהלך קורס טיס שבו היה חניך. "מה שהיה בבית הספר לטיסה זו רשלנות אחת גדולה ובסופו של דבר היחיד ששילם על כך את המחיר היה הבן שלי. זה עלה בחייו. כל השאר פשוט המשיכו בחייהם ולא שילמו על זה בתפקיד שלהם".
כעת מנסה בן בסה למצוא חזרה את השלווה שלו דרך ספר שירים שכתב עבור בנו שנהרג ועתיד לראות אור בקרוב.
תהומות של כאב
בן בסה, 65, משורר ומאחוריו ספרי שירה שכתב, גרוש ואב לתאומים מאי וליהוא ז"ל יושב בסלון ביתו ועובר על הדוח שקיבל לאחרונה לידיו ובו נכתבו המסקנות הסופיות של התאונה בה מצא ליהוא את מותו. כזכור, ב-24.11.20, בשעות הבוקר, יצאו ליהוא, אז חניך קורס טיס מספר 186 ויחד איתו סא"ל איתי זיידן לטיסת אימונים. "אני זוכר היטב את אותו היום שבו קיבלתי את הבשורה הקשה. הייתי בעבודה ושמעתי בחדשות שהייתה תאונת טיסה ומטוס התרסק, אבל לא הודיעו שזה היה מטוס צבאי של חיל האוויר ולמרות זאת המחשבה שיכול להיות שקרה לליהוא משהו החלה לקנן בי. מעט אחרי השעה 11 כבר עדכנו בחדשות שמדובר בתאונה של מטוס צה"לי וזה השלב שניסיתי ליצור קשר עם ליהוא, אבל לא היה כל מענה.
"לקראת השעה שלוש התארגנתי ליציאה הביתה, אבל המנהל שלי אמר לי לחכות ושהוא רוצה לדבר איתי. ישבתי בחדר שלו ופתאום הופיעו שני נציגים של צה"ל וכבר הבנתי מה קרה. נכון יש את התחושה הזאת שכל הדם יורד למטה ולא נשאר בגוף? אז ככה בדיוק הרגשתי. צנחתי לתהומות של כאב וצרחתי שם צרחה מרה ואני חושב שכל האזור המסחרי שמע את זה. לא צריך להרחיב ולספר שזאת ההרגשה הכי קשה שהייתה לי בחיים", מספר בן בסה בכאב, "לא היינו קרובים במובן הקלאסי של יחסי אב ובן כי בגיל הבגרות הוא היה סגור בחדר עם המחשב שלו. הם גדלו לתוך מציאות של הורים גרושים, הוא היה בא אליי פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה. אני לא אב השנה אבל עשיתי כל מה שאני יכול למענו, טיפלתי בו בתור ילד והייתי שותף לגידול שלו, עשיתי כל מה שיכולתי.
"לא עודדתי אותו ללכת לקורס טיס ולא ששתי שהוא שם, אבל לא עצרתי אותו, ואמת שלא חשבתי לרגע שמשהו יכול לקרות לו במהלך הקורס. החשש היה רק שהוא ייפגע במלחמה או מבצע צבאי, כל עוד הוא היה בשלב האימונים הרגשתי שהוא בטוח ונמצא בידיים טובות.
"אני שואל את עצמי לפעמים מה הסיכוי שדבר כזה יקרה לו? כמה הגורל אכזר וכמה זה חוסר מזל משווע".
"מרחו אותנו"
בתגובה לדוח שפרסם צה"ל נכתב כי התחקיר שבו נהרגו השניים קובע שההתרסקות נבעה מתופעה שסיכונה לא היה מוכר לחיל האוויר וגם לא היה ידוע ליצרן, אך לטענתו של בן בסה מורחים אותו. "הם טסו בגובה נמוך מאוד ואז פנו בזווית מאוד חדה והמטוס הזדקר, אחר כך עשו סימולציה של מה שקרה והמטוס הזדקר שוב, רק שהפעם עשו את זה בגובה רב יותר והיה מספיק זמן לתקן", הוא מספר. "את הדוח הביאו לנו מי שעמד בראש הוועדה יחד עם מספר קציני צה"ל של חיל האוויר. בהתחלה ניסו למרוח אותנו עם הסברים, אבל אחר כך הם הרגישו לא נעים והתחילו לספר עוד ועוד פרטים. נאמר לנו שהשורה התחתונה היא שהמדריך וליהוא טסו בגובה מאוד נמוך וזה לא לפי הנהלים, זה גובה שמותר לטוס בו רק בתנאי מזג אוויר לא טובים או לקראת נחיתות אונס. לא נדע לעולם למה הם טסו בגובה כזה, הם לקחו זאת יחד איתם לקבר.
"בדוח נכתב שהנורמות בבית הספר לטיסה בחצרים לא היו נורמות של חיל האוויר, זאת הייתה בועה כזאת שבה עשו מה שרוצים וזה לא שיקף את המקצועיות של חיל האוויר, תרבות שבה המדריכים הרגישו ביטחון רב והסתובבו עם הרגשה שהם יודעים הכי טוב מה לעשות. צריך להבין שמדריכי הטיסה הם טייסים ותיקים והמפקדים מאוד צעירים ולכן הם כנראה לא מוכנים לקבל מהם מרות.
"מפקד בית הספר לטיסה אמר לנו שהם ניסו בעבר לשנות את הנהלים והנורמות, אבל הם לא הצליחו. הדברים האלו מאוד הכעיסו אותי. אז מה אם הם לוקחים אחריות על מה שקרה? מה זה עוזר לי שהם לוקחים אחריות כל עוד אנשים נשארו בתפקיד ולא שילמו על כך בעבודה שלהם?
"לאור מה שכתוב בדוח ברור לגמרי שהכתובת הייתה על הקיר וזה היה עניין של זמן שתאונה כזאת תקרה. אני רק מתאר לעצמי שאם אלו הדברים שהם מספרים לי אז מה הדברים החמורים שלא מגלים לי.
"בסופו של דבר מי ששילם את המחיר זה הבן שלי. לא הודח אף מפקד כי טוענים שלא הייתה רשלנות, אבל לדעתי מה שהיה שם זאת רשלנות אחת גדולה. בהודעה של דובר צה"ל לאחר מסקנות הדוח הסופיות הם לא הזכירו מילה על כל אי הסדרים שהיו שם אלא ציינו שהייתה תקלה לא ידועה במטוס, הציגו זאת כאילו זאת בכלל תקלה טכנית".
בן בסה עוצר את שטף דבריו, ניכר עליו שהדברים מצליחים להוציא אותו משלוותו. "זה מרגיז אותי, זה מקומם אותי שליהוא נהרג סתם. אני הפקדתי אותו בידיים טובות, ככה לפחות חשבתי אבל מתברר שאותן ידיים היו מאוד מבולבלות. אני מאוד מקווה שהסיקו את המסקנות. אומרים לי שהצליחו לתקן את הבעיות שהיו, אז למה דווקא עכשיו? למה חיכו לאסון כדי לתקן את התקלות? אני כואב שלמדו את הלקח על חשבון הבן שלי".
הביקורים בקבר
ליהוא ז"ל, בן 19 במותו הוא בנם של שלמה ושיבולת, אח למאי, גם הוא חייל בחיל האוויר. "בגיל שנה כבר נתקלנו במלאך המוות", אומר בן בסה, "הוא שיחק בחתיכת פלסטיק ובלע אותה. הוא לא הצליח לנשום וכבר היה כחול ואנחנו מאוד נלחצנו. הזמנו ניידת טיפול נמרץ שהתעכבה בדרך ולמרבה המזל הסבתא גילתה תושייה ודפקה חזק על גבו של ליהוא עד שהחפץ נפלט החוצה וכך למעשה הצילה את חייו".
ביסודי הוא למד בבית הספר ידלין ולאחר מכן עבר בתיכון לעמל עמית. בכיתה י"א כבר היה מועמד לקורס טיס ורצה ממש להיות טייס. כבר מגיל קטן הוא התעניין בזה, הוא ידע לזהות מטוס רק לפי הרעש באוויר. הוא בנה דגמים של מטוסים והיה משחק בכל מיני משחקי סימולציות במחשב. הוא הצליח להתקדם בכל השלבים של הקורס והיה לו טוב שם. גם בטיסות אימונים הלך לו טוב, כך הוא סיפר לי. למרבה הצער, בטיסת האימון התשיעית קרה האסון והוא נהרג יחד עם מדריך הטיסה שלו".
את חלקת הקבר שבחלקה הצבאית בבית העלמין בראשון לציון מעטרים פרחים סגנוניים המוסיפים צבע למצבה האפרורית. בן בסה עצמו מקפיד לעלות לקבר בנו לעיתים קרובות. "אני מגיע לקבר לפחות פעם בשבועיים. בהתחלה הייתי עולה גם פעם בשבוע, אני מאוד אוהב להגיע לקבר, שקט שם וזה מרגיע אותי, אני מדבר איתו על מה שקורה לי, מספר לו שאני חושב עליו. אני עושה מדיטציה על הקבר שלו ומתקשר איתו באופן מיסטי, מתחבר אל הרוח שלו. זה מצליח לי, אני חי אותו בקבר שם, אני חייב לומר שהוא חי עבורי יותר מאי פעם. אני חושב עליו יותר מתמיד והוא נוכח מאוד בחיים שלי. אני מגיע לשם ויושב מול הקבר, נושם את האוויר ולוקח מהקבר ומחזיר את האוויר חזרה אליו וככה אני מתקשר איתו. ממש מנהל שיחות ומרגיש שהוא עונה לי וחי איתי. אם קורה לי דבר טוב בחיים אז מבחינתי ליהוא שלח את המתנה הזאת אליי".
מתי הוא הכי חסר לך?
"כואב לי נורא שהוא לא חי חיים מלאים. כואב לי שחייו נגדעו כל כך מוקדם. אומרים ששום דבר לא מקרי בעולם, אבל כשנופל עליך אסון כזה, מאוד קשה להאמין בזה. אין בי תסכול על מה שקרה לו, אלא הרבה מאוד רחמים כי לא הגיע לו למות בגיל כל כך צעיר, הרי הוא לא חטא ולא עשה רע לאיש. אני לא מסוגל לקלוט שהבן שלי מת. אני לא מעכל שהוא לא יחזור ולא אראה אותו יותר.
"מבחינתי בחיים כל דבר הוא בר שינוי, אבל במקרה שלו אין דרך חזרה ולא השלמתי עם זה. באחד השירים כתבתי: 'תביאו לי אותו הרוג, ללא עצמות או מעולף ואני כבר אדע להחיות אותו', זאת ההרגשה שלי שאיתה אני מתהלך. האינסופיות של הסופיות קשה לי".
ספר שירים
בשנה האחרונה עבד בן בסה על ספר שירים שנושא את השם "ליהוא" ונכתב כולו בהשראתו ומנציח נקודות זיכרון. בקרוב עתיד הספר לראות אור והקוראים יוכלו ליהנות מ-25 שירים פרי עטו של שלמה לזכרו של בנו.
"הספר נולד כשרציתי לעשות משהו למענו. מדובר ספר קטן יחסית ובו אני כותב את ההקדשות שלי למענו. יש כאלו שמקימים אנדרטה או כאלו שסוללים שביל הליכה ולי היה חשוב לכתוב ספר שירים למענו. אני מאוד רוצה שזה יצליח, לא כדי להרוויח כסף אלא כדי שהוא ימשיך לחיות בלבבות של אנשים, שילמדו ויעריכו את קדושת החיים.
הספר צפוי לצאת תוך חודשיים. הוא עוזר לי להתגבר וקצת מרפא אותי. הכתיבה הרגיעה ועודדה אותי. הרגשתי שהוא נמצא לצידי בזמן שכתבתי את הספר למענו. הוא תמיד איתי בלב, נדרתי נדר לא לזנוח ולא לשכוח אותו. הוא עושה אותי אדם טוב יותר. אני מרגיש שהלב שלי פתוח יותר בזכותו. אני יודע היום כמה החיים נזילים וכמה הם שבריריים ולכן צריך לקדש את החיים, לשים את האגו בצד ולהיות אנשים טובים כי החיים זמניים וחבל לבזבז את הזמן בשטויות. אני קורא לאנשים להתקדם, לא להיתקע על שטויות, לסלוח ולהבין שכל רגע יכול להיות הסוף".
תגובת דובר צה"ל: "הלקחים הוטמעו"
מסקנות הדו"ח הסופי לתאונת ה'סנונית' אשר התרחשה בנובמבר 2020 בה נהרגו סא"ל במיל' איתי זיידן ז"ל ופרח טיס רב"ט ליהוא בן-בסה ז"ל הוצגה לפני כשנה למשפחות השכולות. לפני מספר ימים הועבר גם הדו"ח הכתוב לידי המשפחות.
בדו"ח הסופי של התאונה פורטו הנסיבות בגינן נגרמה התאונה והצעדים שננקטו בחיל האוויר לאחר תחקיר צוות המומחים.
"הממצאים העולים מצביעים על כך שהסיבה הישירה לתאונה הייתה תופעה אווירודינמית שלא היתה מוכרת בארץ ובעולם, לא על ידי מתפעלים אחרים של מטוס הסנונית ואף לא על ידי היצרן, וכי העברת נוהל טיסה בגובה נמוך למדריכים והטמעתו לא בוצעה כנדרש. מדובר בתאונה טרגית ולאחריה התקיימו תהליכים להטמעת הלקחים בחיל האוויר. צה"ל ימשיך ללוות ולסייע למשפחה בכל שיידרש".
