"איזה מודל עסקי? לא באתי עם שום תוכניות, בסך הכול רציתי שאבא שלי לא יעבוד קשה ויהיו לו כמה שעות להתעסק במשהו. היום זה הפך לסוג של אימפריה, אבל מי חשב על זה אז כשפתחתי את הבוטקה הקטן הזה בהוד השרון ללא חנייה ובמקום שומם מאדם?".
דבר לא הכין את חיים רופא מנתניה והבעלים של "הפריקסה של חיימיקו" להצלחה האדירה לה הוא זוכה היום. גם אז, בשנה הראשונה לפתיחה הוא לא העלה בדעתו שהוא עתיד לחלוש על חצי מדינה, עם קהל מעריצים אדוק, ביניהם מיטב ידועני ארצנו. לא הקורונה ולא המלחמה עצרו את ההצלחה. להיפך, הגבירו אותה: "בפעם הראשונה שהתחלנו להתרחב הגיעה הקורונה", נזכר רופא (48) תושב נתניה, "כשפחתנו את הסניף במחנה יהודה בירושלים ובקינג ג'ורג' בתל אביב, פרצה המלחמה. באופן לא מוסבר זה הביא להצלחה חסרת תקדים. אז ירד לי האסימון: אנשים רואים באוכל שלנו סוג של נחמה".
"בשביל אבא"
העובדות מדברות בעד עצמן: בוטקה קטן שהפך בימים אלו, אחרי 12 שנה בדיוק, לאימפריה קולינרית של אוכל רחוב, שמנפיקה אלפי מנות ביום. רק לפני כשבועיים מנת הדגל של הפריקסה הגיעה לגמר תחרות אוכל הרחוב של ישראל, וזכתה כבר לשם "הפריקסה של המדינה", וזו אותה מנה שנמכרת בסניפים משגשגים בתל אביב, פתח תקווה ומחנה יהודה בירושלים ובעוד חמישה סניפים ברחבי הארץ, כאשר בחודש הקרוב אמור להיפתח סניף נוסף ("במקום מפתיע לגמרי").
אז איך הכול התחיל?
"הכי במקרה, והכי לא מתוכנן", מסביר חיים בריאיון שתזילו ממנו ריר. "אבא שלי, היום כבר בן 74, עבד כל החיים שלו בהובלות. זו עבודה קשה וסיזיפית, גם אני הייתי בתחום, והקמתי חברת הובלות עם חמש משאיות, והחיים התנהלו הכי טוב. לא יכולתי לראות את אבא שלי עובד כל כך קשה, אמרתי לו 'אבא תעזוב את העבודה'. הוא אמר לי אני לא יכול שלא לעבוד. אבא שלי הוא מצרי, אלו אנשי עמל ועבודה, לא מכירים משהו אחר. אמרתי לו בסדר, בוא אפתח לך מקום, תעשה שם חביתות, נקניקיות פלאפל או משהו, אתה גם ככה מבשל לנו כל שישי וזה טעים, אמא תעזור לך, תהיו קצת ביחד, ובצהריים תסגור ותהיה לך תעסוקה וגם כמה לירות.
"יצאתי מהם, ודי נדלקתי על הרעיון. בלי תוכנית עסקית, בלי כלום, רק חשבתי שתהיה לו איזו תעסוקה. לא רחוק מבית הוריי בהוד השרון ראיתי שלט 'למסירה' על עסק מזון. לא הייתה שם חנייה, זה גם היה מקום שומם לגמרי, משא ומתן קצר, ויאללה סגרתי חוזה. חזרתי להורים, אמרתי 'זהו יש מקום, הנה החוזה'. הם לא האמינו, חשבו שאני צוחק. ואז התחלנו לחשוב מה לעשות שם. החלטנו ללכת על פריקסה, התחלנו בניסוי וטעיה בבית על הבצק והרטבים, כל מיני, אבא שלי מבין באוכל ביתי שנעשה מהלב, הוא לא רצה שהבצק יספוג שמן, גם כל דבר היה צריך להיות מתכון ייחודי. פריקסה מורכב מכמה מרכיבים, זו לא לחמניה מוטוגנת ויאללה, כל דבר עם הסוויץ' שלו, אפילו הלימון הכבוש שהוא מכניס שם, שהפך טרנד (ראו מתכון) זה משהו ייחודי שלו, כל דבר אצלו היה צריך להיות מוקפד ובעיקר, כמו שהוא אמר: שיהיה הרבה ומכל הלב, אנשים רוצים לאכול, פחות חשוב הכסף, יותר חשובה הנתינה".
מפה לאוזן
העסק של חיים, או חיימיקו, כמו שאמא שלו התעקשה לכנות את העסק שלו על שם כינוי החיבה שהעניקו לו בילדותו, נפתח. האבא והאמא התחילו לעבוד, ואז הטעם התחיל לכבוש אט אט את החיך של אלו שהגיעו למקום. "כבר בחודשים הראשונים נדהמנו כולנו. אנשים התחילו להצביע ברגליים, זה עבר מפה לאוזן, ופתאום יש הרבה לקוחות, ומצאתי את עצמי עובד בשתי עבודות במקביל: גם בחברה שלי וגם מסייע לאבא שלי. "בסופו של דבר זה הפך להיות ממש טרנד, האנשים נהרו לבוטקה. החלטתי שאני סוגר את החברה ומתמקד במקום, זה היה אחרי שנה. במשך שנתיים לא משכתי משכורת, עבדתי כמו מטורף כי ראיתי שיש לי משהו לוהט ביד, ושמתי לב שנהיה עוגן של לקוחות שכל הזמן חוזרים, זה הגיע למצב שקטע הרחוב שהיה שומם הפך להיות שוקק. כל זה היה רק ההתחלה לפני הפיצוץ הגדול שקרה אחרי ארבע שנים בערך מאז הפתיחה. זה משהו שלא חלמתי עליו, ושוב זה היה במקרה לגמרי".
מה זה היה?
"היה לי לקוח קבוע שהיה לוקח פריקסה, ותמיד היה מבקש לא לשים טונה בפנים, שאלתי אותו למה, הרי זה נותן את הטעם, הוא אמר שהוא לא אוהב דגים אבל מאוד אוהב את הפריקסה. אבא שלי עושה במקום גם בריק, או בוריק (עלי סיגר ממולאים במחית תפוחי אדמה או ביצה שעוברים טיגון מהיר א.א) בהחלטה של רגע, החלטתי לשים לו במקום הטונה, בוריק, בתוך הפריקסה, הוא די היסס, אבל אמר יאללה, הוא נתן ביס, ואז הוא אמר 'וואו'. בחיים שלי ללא שמעתי כזה וואו. הבנתי שנולדה מנה מנצחת. ובעצם כך נולדה מנת 'הבוריקסה' שהפכה ללהיט. "אמרו לי אתה משוגע, זה עוד שמן פלוס שמן, אבל הם לא הבינו שבגלל הסודות של אבא אין שמן, לא בפריקסה ולא בבוריק, ואין מי שאכל את זה ולא לקח עוד אחד באותו רגע. המדינה כולה, כולל כל הסלבס, הפכו למטורפים אחרי זה".
נקודת מפנה
מאז הבוריקסה הבין חיים שהעסק גדל באופן ענק: "אנשים התחילו להשתרך בתור של 40-50 דקות לאורך המדרכות וכל האזור. בהתחלה סירבתי לקבל זכיינים וחששנו שזה יהפוך למסחרי מדיי".
לפני חמש שנים הדברים השתנו: "אחד העובדים אמר לי בוא נפתח בפתח תקוה, אבא שלי אמר חייבים לשמור על הדי. אנ. איי. של המקום, אם הזכיין עובד בקריטריונים ובדרישות שלנו, אנחנו נפתח. וזה קרה. שלושה מהאחים שלי הצטרפו, וככה זה נשמר. החלטנו לראיין עוד זכיינים, מתוך כל מאה שמגיעים אלינו, אנחנו יכולים אולי להתמקד באחד, העיקר שהוא מתאים לקריטריון".
מה הקריטריון?
"אחד מרכזי וכל היתר פחות חשובים: בשנה הראשונה אתה רק נותן, ולא מנסה להרוויח, נותן את הלב, משקיע בלקוחות. אם אתה חושב שאתה בא להרוויח, אתה לא תהיה אצלנו זכיין, בהתחלה תבוא בשביל הנתינה, בשביל האהבה, בשביל לתת אוכל מכל הלב, אם זו המטרה שלך, ההצלחה תגיע, אם המטרה היא להרוויח, זה לא יגיע, כי אתה תתפשר על הרבה דברים ותפגע לנו במותג".
מחנה יהודה נכבש
ההתרחבות המשמעותית הראשונה היתה בדיוק לפני שנת הקורונה: "פתחנו שני סניפים ובום קורונה, היינו עסק מזון אז נשארנו פתוחים והלקוחות נהרו, זו הייתה תקופה של משלוחי אוכל".
כשהקורונה הסתיימה חיים החליט לפתוח במחנה יהודה בירושלים ובקינג גורג' בתל אביב. הפתיחות של שני המקומות לא אכזבו, ובדיוק כשהעסקים האלו התחילו להתרומם, פרצה המלחמה: "היינו בטוחים שזו תהיה מכת מוות. המורל היה על הפנים, למי יש חשק לאכול. התבדינו. האנשים המשיכו לבוא ולהצביע ברגליים, נפל לי האסימון שהאוכל שלנו כנראה מזכיר להם משפחתיות מהי, סוג של נחמה".
כמו שהבנתם, חיים שקוע כל כולו בקריירה ופיתוח והרחבת העסק, אך הוא גם מנהל חיי משפחה מאושרים עם אשתו גילת, אותה הכיר עם פתיחת העסק: "גילת היא הברכה שלי. היא הייתה מנהלת משאבי אנוש עם תואר במשפטים, הכי רחוקה מבוטקה, אבל בגלל שעבדתי 14 שעות ביממה, כל הדייטים שלנו היו בפריקסה, אז מדי פעם היא הייתה נכנסת ומתחילה לעבוד על הפס, גם בחודש תשיעי עם בטן עד הדוכן היא הייתה עובדת ומשרתת. היום היא כבר מנהלת אותי".
מבול הסלבס
כשידועני ישראל פוקדים אותו מדי יום ("יש לנו קיר בסניף הראשון בהוד השרון, שבו תליתי את כל הסלבס קראתי לו 'קיר התהילה'"), וכשהוא קיבל ביקורות מהוללות משפים מפורסמים ומבקרי אוכל, חיים לא יושב על זרי הדפנה וממשיך להיות יצירתי ולחדש כל הזמן: "מעבר לפריקסה הטוניסאי המקורי, הבוריקסה, הבגט פריקסה, ואפילו שקשוקה עם בוריק שהכנסנו לא מזמן, המצאנו בננה לוטי פריקסה, זה מאכל מושחת, עם המון שוקולד ובננה לוטי בפנים, שאנשים נטרפים עליו כבר עכשיו.
"הכנסו לא מזמן פריקסה סביח, ונכניס פריקסה קציצות דגים,. כל הזמן אנחנו מנסים לחדש. וכמובן גולת הכותרת שכולם ייהנו, יש לנו פריקסה ללא גלוטן שמטוגן בנפרד, אני מרגיש זכות גדולה לשרת את כל מי שרוצה לטעום מהמנה שלי, ככה חונכתי".
וכאן מגיעים לנושא שהוא לא אוהב לדבר עליו: חיים הוא אחד הנדבנים הגדולים ביותר לנזקקים באזור השרון על בסיס יומיומי: "אני לא עושה טובה לאף אחד", הוא הסכים להתייחס לנושא במשפט אחד, "זו הזכות שהם נותנים לי לשרת את אלו שנזקקים לו".
גם על הכמויות האדירות שהוא נידב לחיילי צה"ל בזמן המלחמה, ולמפונים, הוא לא מוכן להרחיב את הדיבור: "תגיד לי, לשלוח לחיילים פריקסה זה משהו בכלל שצריך לדבר עליו? זה ברור שצריך לעשות זו החובה שלנו. אז עשיתי את זה, ואני גאה לומר שהרבה, כולנו משפחה אחת".
קראו גם:
הלימון הכבוש של חיימיקו:
‰ בוחרים לימונים בעלי קליפה דקה.
‰ פורסים אותו לעיגולים דקים.
‰ מפזרים עליהם מעט מלח גס, פפריקה מתוקה ומעט חריפה לפיקנטיות.
‰ מכניסים אותם לצנצנת ומכסים את הלימון בנוזלים שמכילים לימון סחוט עם מים מלח ומעט פלפל צומה מתוקה.
‰ שומרים את הצנצנת כשבוע ואז טוחנים את הכל במג'ימיקס ומקבלים לימון כבוש שהוא כמו ממרח.כל אחד יכול לדלל אותו כרצונו עם עוד לימון ומים.