"כל בוקר כשאני קמה' אני בוכה, אין משחה שיכולה לרפא לב של אמא, גם לא של אבא וגם לא של אחיות, אבל אני ממשיכה בחיים, ממשיכה באהבתי הגדולה לצמחים, ממשיכה לעסוק בפעילות אותה התחלתי לפני שנים, זה ממלא את עולמי. הכאב? הוא פרטי ויישאר איתי כל הזמן ולא יהיה מה שירפא אותו".
ד"ר ליאורה מאירי, 78, מרעננה, מומחית לבוטניקה, איבדה ביוני האחרון את בנה הבכור, גיא מאירי ז"ל שנפטר בגיל 54 בפתאומיות במהלך ריצה. השבוע לאחר שהפרויקט "עצים מספרים" עליו עמלה במהלך ה-30 שנה האחרונות יצא לדרך (ראו מסגרת) היא מספרת על התמכרותה לכל הצומח והסובב לו, וגם על הרגע ההוא בו קיבלה טלפון לפני שמונה חודשים שהודיעו לה, שבנה אהובה הבכור קרס במהלך ריצה וההחלטה לתרום את איבריו שהצילו חמישה אנשים.
המוות של גיא
היא לא אוהבת לדבר על השכול הטרי שרותח בקרבה. בין המילים, ובלי משים, היא מדברת על בנה הבכור גיא מאירי ז"ל כאילו הוא נוכח: "יש לי בן ושלוש בנות מקסימות", היא אומרת, ומתקנת בחלוף שניה הנדמית לה כנצח, "מממ, בן אחד נפטר ויש לי שלוש בנות מקסימות".
ביוני 2022, במהלך ריצת בוקר שגרתית, קרס גיא מאירי ז"ל לאחר פגיעה בגזע המוח, ככל הנראה מפגם מולד. כעשרה ימים הוא היה מורדם ומונשם עד שאפסו הסיכויים להצילו. עם פטירתו החליטו הוריו ליאורה ודן לתרום איבריו שהצילו חמישה אנשים: "גיא נולד בחג האהבה שהיה באותה שנה גם ט"ו בשבט. הוא שילב עבורי את שתי אהובתיי הגדולות. אותו כילד מקסים, גאון בצורה בלתי רגילה שעבד בחברות ההייטק הגדולות ביותר במשק, ויחד עם זה אנושי ואוהב בעלי חיים. הוא היה נשמת לבי. ליווה אותי ברגעים קשים וברגעים שמחים. הוא השאיר חלל עצום.
"גיא לא רצה להתחתן ולכן לא הביא ילדים, אבל הסתבר לנו שהייתה לא בת זוג שאותה הוא שמר בסודיות מפנינו בחודשים שלפני מותו. זה נודע לנו רק אחרי הקריסה שלו, בבית החולים, והבנו שהוא ביקש לפני שהורדם והונשם מחברו שהיה נוכח איתו שאנחנו נשמור עליה ונאהב אותה.
"כאב של אמא שכולה לא צריך להסביר במילים, הוא פרטי, והוא נשאר כל החיים, אין לזה מרפא. נכון, העיסוק בצומח ובחי ממלא במקצת את עולמי, אני לא מסתירה את זה. אבל אני חייבת ללומר שהפרויקט והעיסוק בצמחים הוא לא עבורי איזה סוג של תראפיה שהמצאתי עכשיו כדי למלא את החסר. ראשית, כי לא ניתן למלא אותו. שנית, הוא התחיל לפני 30 שנה.
"חשבנו להנציח אותו בכמה מישורים, אני אוהבת להנציח אותו ביום הולדתו, בט"ו בשבט בחג האהבה, להנציח את החיים לא את המוות. את הצמיחה ולא הקמילה. בט"ו בשבט האחרון, יום הולדתו, ערכנו פעילות להנצחתו בפארק. אחיותיו הנציחו אותו גם בוולנטיין האחרון, ואנחנו מתכננים בקרוב, בעזרתו של ראש העיר חיים ברוידא, לחנוך מתחם ייעודי לבעלי חיים ליד הר הזבל בפאתי העיר, כי גיא מאוד אוהב, סליחה, אהב, בעלי חיים. עבורי הנצחתו ביום הולדתו, ביום חיותו, דרך הערכים בהם דגל ואותם אהב היא הדרך הנכונה".
אהבה ראשונה
למרות כאבה "והשבר שלא מרפה", כמו שהיא אומרת, לוקח למאירי להתעשת די מהר. קשה לעצור את שטף דיבורה של ד"ר מאירי, היא רהוטה, מהירת תפיסה עם חוש הומור בריא, מלאה באנקדוטות היסטוריות שיכולות למלא ספריות של ארכיונים, ובעיקר היא אחת כזו שמבינה מה בן שיחה מעוניין לשאול אותה ועונה לפני שהוא מוציא מילה, שלוש תשובות לבחירה: "נולדתי ברחוב הנדיב בהרצליה, עוד כשמדינת ישראל הייתה פלסטינה", היא מספרת, "כבר בגיל 5 נולדה אהבתי לצמחים. סמוך אלינו גר ברוך צ'יזיק המפורסם (חוקר ומפתח מפעלי החקלאות בארץ ישראל, א.א) והייתה לו גינה מהסרטים, מה לא היה בה. לימים כשהתחלתי ללמוד בבית הספר העממי, היום בית ספר ויצמן, בתו הייתה המורה שלי, ואני התנדבתי לשמור לה על הילדה רק כדי להיות בגינה ההיא. הוקסמתי, ומאז ועד היום הקסם לא פג".
את בעלה האדריכל המפורסם דן מאירי היא הכירה כשהייתה בת 16 במקהלת בית הספר ("הסתכלתי עליו בהערצה") ומאז הם לא נפרדו ("סוגרים 60 שנה מאז נישואינו"), בעקבותיו התגייסה לחיל הקשר ("אפילו עשיתי מילואים במלחמת ששת הימים") ואחר ניסתה ללמוד אדריכלות בטכניון כמוהו ("תמיד רדפתי אחריו, היום הוא רודף אחריי"), אך זנחה מהר מאוד את התחום והחלה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שם עשתה גם את הדוקטורט שלה במדעי הצמח (תחום ההתמחות שלי הוא רבייה בצמחים ואקולוגיה של ההאבקה, בקיצור, סקסולוגית של צמחים").
היא התחתנה בגיל 23, והביאה לעולם את גיא, מיכל, נילי ותמי מהן יש לה שש נכדים ("שהם הדברים הכי חושבים בעולם"). כיובל שנים עבדה מאירי באוניברסיטת תל- אביב, בגנים הבוטניים, בגבעת הרצל ואחר כך בקמפוס ברמת אביב במחיצתו של פרופ׳ גליל וממשיכי דרכו. בשנים האחרונות עד הפרישה היא ריכזה מעבדות הוראה במדעי הצמח. משמשת כיועצת הבלתי רשמית של ראש העיר רעננה לענייני בוטניקה ואקולוגיה, וכן של מגוון הצומח בפארק רעננה, כמו גם, יועצת במוזיאון הראשונים בהרצליה, שם היא מתנדבת לעיתים במתן הרצאות ("אני לעולם לא שוכחת מאיפה באתי"). אבל עיקר גאוותה כמובן נסוב על הפרויקט אותו התחילה ברעננה לפני כ-30 שנה שעיקרו שימור וסיפור עצים ותיקים ועתיקים ברחבי העיר .
כשהכדור כועס
ד"ר מאירי לא חוסכת במילים גם על הצד הלא נעים של הקשר שלנו עם הסביבה: "הכדור כועס עלינו", היא מרצינה, "רעידות האדמה התכופות, הרי הגעש, ודומה, אלו איתותים שכדור הארץ רוצה לעשות ריטסארט. כי אנחנו לא ושמרים עליו מספיק, הסביבה האקולוגית שלנו חשובה, לא רק ברמת היופי והחקלאות, אלא בכל הקשור לאיכות חיינו ולהישרדותנו. אנשים יודעים לשמור על משפחתם וסביבתם הקרובה, ואינם יודעים שהחברים שלנו, עצי השדה, הם חלק מהקרובים אליהם".
למאירי חשוב להוסיף כי "נקודת ההתחלה בפרויקט שלה הייתה עוד בתקופתו של עוזי כהן המנוח שהיה אז מנהל אגף חזות העיר. הוא היה מאוד קשוב, היינו בין הראשונים לשלב פרחי בר ברעננה, וכמובן הצלחנו לסמן ולשמר, ומאוחר יותר בתקופה הנוכחית אפילו לקודד עצים ותיקים ועתיקים. אלון התבור היפהפה והעתיק שיש ברחבת יד לבנים זה היה עוד בתקופת עוזי כהן, צריך לומר.
"אין ספק שראש העירייה הנוכחי, חיים ברוידא, שבלי קשר ללב הענק שיש לו, הוא אחד האנשים הכי קשובים לסביבה, לחי ולצומח. צריך להבין שיש ברעננה עצים בגילאי מאות שנים ואפילו אלפי שנים ויותר. אז זה בעיקר תחום עיסוקי ואהבתי הגדולה, אבל אני תמיד אומרת שהמשפחה היא יותר חשובה, קודם המשפחה אחר כך הצומח".
קראו גם >>>>>
________
עצים בני 2000
עיריית רעננה, בשיתוף פעולה עם ד"ר ליאורה מאירי החלה להפעיל פרויקט ייחודי בשם "עצים מספרים", במסגרתו מוצבים ברחבי העיר שלטים לצד עצים ותיקים כבני מאה שנים, אשר מספרים את סיפורם של העצים, בשילוב סיפורים היסטוריים מהעיר. ברעננה, מעידה ד"ר מאירי, יש עצים שגילם הוא כ-2000 שנה. אחד השלטים מתעד את עצי הברוש והתות בני 100 שנה, שנטעו בחצר משפחת שוגרמן ברחוב תל חי. העץ הייחודי הוא למעשה שילוב של שני עצים – ברוש ותות, המכונים "העצים המחובקים", שגדלו על שטחה של משפחת שוגרמן, מוותיקי העיר, בסמוך לבית מוזה ברחוב תל חי.
ד"ר מאירי: "נטיעה ושימור עצים הם בין הדרכים העיקריות למתן את אפקט החממה האחראי להתחממות כדור הארץ. עץ אחד סופח במהלך חייו בממוצע כמעט שני טונות פחמן דו-חמצני המזהם את האטמוספרה". ¿
