"אנחנו לא נמלטים מארה"ב, אלא רצים לעבר ישראל", אומר יניב לאוטמן מניו יורק, שעלה החודש יחד עם משפחתו לישראל. יניב (34), העוסק בתחום התאורה וטליה (32) אשתו שעובדת כמרפאה בעיסוק, עלו לישראל עם שלושת ילדיהם, אודליה, בת 5 וחצי שתתחיל כיתה א', דביר, בן 3 ובריאל, בת שנה. עבור משפחת לאוטמן הקמת בית ברעננה היא לא פחות מהתגשמות חלום רב שנים של משפחה. אחת הסיבות היא שסבו, ניצול השואה קורט לאוטמן, רכש בעיר חלקת אדמה זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה.
המשפחה עלתה בטיסת הצ'רטר של ארגון "נפש בנפש", לצד 215 עולים ועולות חדשים מארה"ב ומקנדה. זו הטיסה ה-64 שמוציא הארגון בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קרן קימת לישראל ו-JNF ארה"ב, ובמהלך השנים העלו למעלה מ-75 אלף עולים חדשים.
"במשך כל כך הרבה שנים חלמנו על הרגע שבו נחזור לחלקת האדמה ברעננה שסבי רכש אחרי השואה", מספר יניב. "חשבנו על עלייה ואפילו התחלנו את התהליך לפני כשנתיים, אבל עצרנו אותו באמצע, כי הזמן אף פעם לא היה מתאים. עכשיו, סוף סוף הגיע הרגע וההתרגשות בשיאה".
מניו יורק לרעננה
סבו של יניב, קורט, עלה לישראל עם סיום מלחמת העולם השנייה, לאחר שהוא ואחיו הצליחו להימלט מאימת הנאצים. באחת הפעמים, כשהתחבאו ביערות הם נתפסו על ידי שוטרי סיור גרמנים ביער. האחים ניסו לשחד אותם, כמו שעשו במקרים אחרים, והשוטרים החליטו שבמקום לירות בהם, הם יתנו להם 10 שניות של חסד כדי לרוץ ולברוח. האחים פתחו בריצה ולאחר 10 שניות השוטרים הגרמנים החלו לירות עליהם ורק בנס השניים לא נפגעו. בתום המלחמה הם הגיעו לישראל והביאו איתם חלק מבני משפחתם ששרדו. בתור מקור פרנסה המשפחה החליטה ללכת לכיוון החקלאות וקנו חלקת אדמה היכן שלימים תוקם העיר רעננה, אולם, אחרי כמה שנים קשות מאוד כלכלית ונפשית בתקופת הרעב בארץ, קורט ועדה (סבתו של יניב), החליטו לעבור לניו יורק, הקימו סוכנות נסיעות מצליחה וגידלו 4 ילדים בקווינס. וכך, החלום המשפחתי לגור בישראל – נגדע.
במהלך השנים יניב ומשפחתו דיברו על עלייה לישראל, אך הדבר לא יצא לפועל. כשהכיר יניב את טליה (לימים אשתו), סיפר לה על חלומו לעלות לישראל. טליה מצידה, לא פסלה את הרעיון, אך גם אמרה שהיא לא מתחייבת. הרעיון של העלייה עלה מספר פעמים במרוצת השנים, אבל לא התקדם.
לפני כשנה בני הזוג לאוטמן התחילו לשוחח שוב על עלייה לישראל ובניית בית ברעננה ופתאום החלו לקבל "סימנים שונים" שגרמו להם להבין שהרגע המתאים הגיע. "בשנה האחרונה נתקלנו בסיטואציות לא שגרתיות והרגשנו שיש 'יד מכוונת'. למשל, ישבנו במסעדה בניו יורק וכשהמלצר ניגש אלינו זיהינו שיש לו מבטא ישראלי. שאלנו אותו מהיכן הוא והוא ענה ש'מעיר קטנה בישראל ששמה רעננה'. הסתבר שהוא הגיע לארה"ב לתקופה קצרה לעזור לאביו, ואף התברר שהוא גר קרוב מאוד לשטח של המשפחה שלנו". במקרה אחר, טליה טיפלה בילד עם צרכים מיוחדים בבית הספר בו היא עבדה. הילד היה נוצרי מהארלם הספרדית ותמיד היה מביא איתו חפץ מהבית. באחד הימים טליה אספה את הילד מכיתתו למפגש ולפתע הוא מסר לה כרטיס שהביא מהבית. היא הביטה בכרטיס וראתה צמד מילים בעברית – 'מסע ישראל'. היא הפכה אותו ובחלק האחורי היה כתוב 'העיר רעננה'".
"נרגשים לקראת הפרק הבא בחיינו"
לפני כשבועיים כאמור הגשימו בני הזוג את החלום האישי והמשפחתי ועלו לישראל. כשנשאלו על המתיחות בארץ והאם היו להם מחשבות שניות ענתה טליה: "מדובר בחלום שאנו מתכננים ב-10 השנים האחרונות, מאז שיניב הציע לי נישואים. ההיסוסים והמחשבות לא נבעו בשל המצב, אלא בשל העובדה שאנחנו עושים מעבר ושינוי כה גדול. אנחנו מעבירים את החיים שלנו למדינה אחרת, וייקח זמן עד שנסתגל לתרבות, לבתי ספר, למקומות העבודה ולקהילה. מחלוקות פוליטיות, הפגנות, יוקר מחיה וקשיים יש בכל מקום, אבל זה המקום שלנו. זו המדינה של כולנו, ובנושא הזה דווקא אין לי היסוסים ואנו נרגשים לקראת הפרק הבא בחיינו.
קראו גם:
"כפי שכולם יודעים, מעברים אינם קלים. אני מוכנה לקחת על עצמי את האתגרים, החוויות החדשות, האנשים החדשים, הזדמנויות עבודה וכל מה שמגיע עם התחלה חדשה אני לא מצפה שיהיה קל ויודעת שכנראה אתקל בקשיים, אבל דברים גדולים אף פעם לא באים בקלות".
ולסיכום אומרים בני הזוג כי הם מקווים שתהיה להם קליטה קלה ומבקשים, שאם תראו שהם קצת מתקשים עם העברית או עם ההוראות, שתעזרו להם ותחבקו אותם, כי בסופו של דבר תחושת השייכות, האהבה והאחווה, תנצח כל געגוע.
