שלושה תלמידי חטיבת "מיתרים" ברעננה התגברו על המוגבלויות שלהם והשתלבו בטיול השנתי בעזרת מתנדבים שהובילו, דחפו, הרימו ונשאו את כיסאות הגלגלים שלהם. על רקע האירוע המרגש הזה, מטיח מיכה גרונברג, אביה של אחת התלמידות עם המוגבלות, ביקורת חריפה במשרד החינוך על כך שאינו מתקצב כראוי את סייעות השילוב, שאמורות לסייע לתלמידים עם המוגבלויות יום-יום וגם במהלך הטיול השנתי. "כל הורה שמעוניין בסייעת טובה צריך להכניס את היד לכיסו ולשלם באופן פרטי", הוא טוען.
החלום להיות רגיל
"אחד החלומות של הורה לילדה עם מוגבלות, ובמיוחד אם היא משולבת בחינוך הרגיל, הוא שהיא תצליח לחוות את כל החוויות שהילדים ה'רגילים' יחוו", כתב השבוע האב בפוסט. "כשצוות חטיבת הביניים ותיכון 'מיתרים' ע"ש פרנקל ברנקו וייס התחיל לתכנן את הטיול השנתי, עמד בפניהם אתגר גדול, בשל מספר משמעותי של ילדים עם מוגבלות ובהם שלושה ילדים עם מוגבלות פיזית. לבית הספר היה חשוב שכל התלמידים ישתתפו וייהנו. כששאלו את בתי אביטל מה היא רוצה, היא אמרה שהיא רוצה לצאת לטיול וליהנות כמו כולם ולא הייתה מוכנה לשמוע על שום פשרה לגבי המסלול".
אביטל (12), תלמידת כיתה ז', מתמודדת עם מוגבלות מוטורית לאחר שלקתה בשיתוק מוחין בעת הלידה. היא אובחנה בגיל שנה וחודשיים, למדה במעון ובגן של בית איזי שפירא עד גיל 4 ואז עברה תהליך של שילוב חלקי בגן פרטי ובגן עירוני, ובהמשך שולבה בגן רגיל באופן מלא בגן חובה, בבית ספר תל"י וכיום בחטיבת הביניים ב"מיתרים". היא מוגבלת בהליכה ובתפקודי ידיים ונזקקת להליכון או לכיסא גלגלים.
"שילוב ילדים עם מוגבלויות הוא נושא בעייתי מאוד במדינת ישראל", אומר השבוע גרונברג, "התיקון לחוק החינוך המיוחד שאושר לפני יותר מארבע שנים היה אמור להסדיר את נושא השילוב אך פגע בו למרות כל האזהרות שהוצגו במהלך חקיקת החוק".
לדבריו, אחת הבעיות המרכזיות היא מחסור בסייעות שילוב, בגלל התגמול הנמוך. "מי שקובע את שכר הסייעות זה משרד החינוך, והרשות המקומית, במקרה הזה עיריית רעננה, לא מוכנה ולא יכולה לעשות שום דבר. יגידו לך שהכול תחת הסכמים מוסדרים והם לא הולכים להפר את ההסכמים, ועוד ועוד. הורה שרוצה שהילד שלו יקבל סייעת באיכות סבירה צריך להכניס את היד לכיסו לשלם לסייעת באופן פרטי. זה מגיע לכדי 30 שקל לשעה, כלומר כפול משכר המינימום. בימים אלה אני מריץ יחד עם "קרן רועי", עמותה המסייעת לתלמידים נזקקים, תושבי העיר, בתחומים רבים, יוזמה לגיוס מענקים עבור סייעות משלבות במסגרת שתוגדר 'עבודה מועדפת'".
לדברי גרונברג, בעיית הסייעות באה לידי ביטוי גם בטיול השנתי. "כדי להוציא את הילדה שלי לטיול שנתי היא צריכה את הסייעת שלה, אבל הסייעות לא מוכנות לצאת לטיול כזה בתעריפים הקיימים, והתמיכה שההורים מקבלים מהמערכת היא מינימלית. ולכן, אנו נדרשים למצוא פתרונות יצירתיים אחרים, אולי מישהי שתסכים לעשות זאת בשכר המוצע על ידי הרשות המקומית, אולי אפילו בהתנדבות. אנחנו מצאנו סטודנטית שעשתה זאת בשכר מינימום, אבל אמא אחרת שילמה לא מעט כסף כדי שהבת שלה תצא לטיול".
בטיול השנתי של "מיתרים" משתתפים תלמידי כל השכבות בחטיבה ובתיכון. השנה יצאו כ-500 תלמידים למכתש הגדול ולמכתש רמון. לאורך השנים בית הספר נהג לצרף לטיול תלמידים עם מוגבלות מבתי ספר אחרים. השנה, לראשונה, השתלבו בטיול שלושה מתלמידי בית הספר: אביטל גרונברג (12) מכיתה ז', עומר אורבך וגדי רוטשילד (13), תלמידי כיתה י', שכל אחד מהם ישב בכיסא גלגלים מיוחד.
כיסאות מיוחדים
לכיסא מחוברים מקדימה ומאחור מוטות אחיזה המאפשרים להוביל, לדחוף, להרים ולשאת את כיסא הגלגלים. כיוון שמדובר בשלושה כיסאות שהיה צריך לשאת לאורך שלושה ימים, וכיוון שנושאי הכיסאות חייבים להיות מעל גיל 16, פנתה הנהלת בית הספר למכינה הקדם צבאית "רוח השדה". 17 מחניכי המכינה התנדבו להצטרף לטיול כנושאי כיסאות. לצדם חוו את החוויה גם תלמידי י"א-י"ב. בשטח מישורי הספיקו שלושה כדי להוביל את כיסא. בתנאי שטח קשים יותר, נדרשו יותר. אגב, החברה שסיפקה את הכיסאות שלחה גם מדריך מלווה, שהיה אחראי על הבטיחות והשגיח על המתנדבים.
"זה היה טיול אתגרי במיוחד בגלל תנאי השטח", אומרת אביטל גרונברג, "במקרים מסוימים, בשטח סלעי, למשל, נדרשו שבעה מתנדבים כדי להרים ולהעביר את הכיסא שלי מעל הסלעים ולהמשיך במסלול. כשההליכה הייתה קלה היינו משוחחים בינינו ואפילו משחקים ארץ-עיר. חשתי בנוח, היה לי כיף, הרגשתי חלק מהטיול, אחת מהחבר'ה".
זו הייתה הפעם הראשונה שאביטל יצאה לטיול שנמשך שלושה ימים, כולל לינה מחוץ לבית. בערב היא נזקקה לעזרה במקלחת. כדי לשמור על הפרטיות שלה אפשרו לה להתקלח באחד מחדרי המורים. אחותה הגדולה מאיה, תלמידת כיתה י' ב"מיתרים", נרתמה לסייע לה להתקלח ולהתלבש. "חזרת הביתה עם חיוך גדול מאוד מאוד", אומר אביה.
קראו גם >>>
"פתרונות יצירתיים"
שלוש בנותיו לומדות ב"מיתרים", מאיה, איילת ואחותה התאומה אביטל. כיוון שאביטל בכיתת שילוב ולא בבית ספר לחינוך מיוחד, האם אילנה מקדישה את כל זמנה להסעות לבית הספר וחזרה ולטיפולים אחרי שעות הלימודים.
מיכה עובד בחברת אמזון כארכיטקט ענן, בעבר שימש יו"ר הנהגת ההורים בתל"י וכיום הוא חבר פעיל בהנהגת ההורים ב"מיתרים". לדבריו, "רשות מקומית שחינוך בראש מעייניה צריכה למצוא פתרונות יצירתיים עבור הילדים המשולבים. זה לא הגיוני שילד בעל פוטנציאל להשתלב ייאלץ ללכת למסגרת של חינוך מיוחד בגלל מחסור בסייעות".
ממשרד החינוך נמסר: "המשרד מודע היטב למחסור הקיים בסייעות, אך יחד עם זאת, סוגיית גיוסן והעסקתן מצויה באחריות הרשות המקומית".
מעיריית רעננה נמסר: "אנו עושים מאמצים רבים לגיוס כוח אדם איכותי ומפרסמים רבות במדיות השונות. ראש העיר פועל למול השלטון המקומי לבחינת שכרן, והעירייה פועלת ומסייעת לקבלת מרב תנאי שכרן בהתאם להסכמים".
___________
שינוי בהגדרה: מוּגְבָּלוּת, לֹא לְקוּת
תיקון מספר 11 לחוק החינוך המיוחדשאושר על ידי הכנסת בקיץ 2018. התיקון לחוק מתווה גם שינוי מונחים המבטא שינוי בתפיסות. כך, למשל המונח "חינוך מיוחד" הופך ל"שירותי חינוך מיוחדים"', ומשמעותו שחינוך מיוחד הוא שירות ולא מקום, וששירותי חינוך מיוחדים ניתנים לתלמיד בכל מסגרת חינוכית בה ילמד ולא רק במוסדות כוללניים לחינוך מיוחד. כמו כן, המונח "לְקוּת" הופך ל"מוּגְבָּלוּת" ותלמידים שהוגדרו בעבר כבעלי לקויות מוגדרים כתלמידים עם מוגבלות. התיקון לחוק מכוון למתן מענה מותאם לכל תלמיד בהתאם לצרכיו הייחודיים.
