בתוך חודש ימים הצליח רמי דסטה, יוצר ומוזיקאי מחדרה, להינצל מהטבח ב"נובה", מפצמ"ר שנחת מטרים ספורים ממנו בלחימה בדרום וממטען שפצע 14 מחבריו והרג את חברו, הלוחם עמיחי אוסטר ז"ל. את הטראומות האלה הנציח בשיר הבכורה שלו "סיפורי גבורה", שעוסק בחוויות הקשות שעבר מאז השבעה באוקטובר.
3 צפייה בגלריה
רמי דסטה ליד ציור ההנצחה לאסף אדברג וסתיו ברזני. "התחלתי לכתוב על מה שעברתי ופתאום הכול התחבר לי"
(צילום: שרון צור)
אל המסיבה בדרום הגיע דסטה, 23, אחרי הפצרות של חברו אסף אדברג וזוגתו סתיו ברזני ז"ל שבדיוק חזרו מחופשה ארוכה בסרי לנקה והיו להוטים לשמוח עם חבריהם. "נסענו בכמה רכבים למסיבה והיו לנו ציפיות גבוהות ממנה", הוא משחזר. "אסף וסתיו שיגעו אותנו הרבה זמן שנבוא איתם למסיבה. הם בדיוק חזרו מחופשה ארוכה בסרי לנקה ורצו שנחווה את זה יחד איתם ובאמת נהנינו בטירוף. הייתה התרגשות שיא לראות אחד את השני ולשמוח יחד. היו רגעים קסומים. ואז הגיע הבוקר והתחיל הבלגן של הטילים. התקשרתי לאסף ואמרתי לו 'אני מקפל ציוד, תקפל גם אתה, בוא נברח ותתקשר כשאתה על הכביש'. הוא נשמע טיפה מבוהל, אבל כשהיה על הכביש התקשר והודיע לי שהוא באוטו. כשיצאתי מהחניה, ראיתי פקק מטורף לכיוון שמאל, אז פנינו ימינה והתחלנו לשמוע צרורות שקשה להסביר. הייתי לוחם בצבא והקו האחרון שתפסתי היה קו עזה, בנחל עוז. אני מכיר את השטח ויודע שבקו הזה, אם יש טילים וארטילריה יכול להיות שיש חדירה".
דסטה ממשיך: "המשכנו עם האוטו עוד איזה 400 מטר ופגשנו שני טנדרים עם 12 מחבלים שריססו לנו את האוטו מכל הכיוונים. התכופפנו באוטו ובנס הצלחנו לעשות פרסה מול הפרצוף שלהם. תך כדי שאני מכופף מאחורה, אני רואה את הקליעים עוברים דרך הדלת, דרך הזגוגיות. שנייה אחרי כן התקשרתי לאסף שענה לי 'רמי, ירו עלי'. ניתקתי. התקשרתי שוב בווידאו וראיתי את סתיו חבולה מאחורה, אסף נוהג בפרצוף מבוהל ואושר דניאל, חברה נוספת יושבת לידו וכולם צורחים באוטו. אמרתי 'חברים, תירגעו' גם עליי ירו. אנחנו נעבור את זה. תמצאו מקום לעצור, תצאו, תתחילו לרוץ ונמצא כבר אחד את השני. לצערי זה לא מה שקרה. אסף וסתיו לא שרדו את המסיבה הזו".
על דרך החתחתים שהובילה להישרדותו מספר דסטה: "רצנו לשטח אני וחברים שלי, משה בק ודניאל קרבצוב והתחלנו להבין את התמונה. אמרתי לעצמי שאנחנו נשארים יחד לא משנה מה. אני לא מתכוון לאבד פה עוד אנשים. בינתיים כבה לי הפלאפון ולא הצלחתי למצוא את אסף וסתיו. המשכנו לרוץ ואחרינו כמויות של מחבלים שירו בלי הפסקה. אנשים נפלו, אחרי שקיבלו כדורים בגב, בראש ואני צרחתי: 'משה, דני, אתם בסדר?' ככה רצנו שלוש-ארבע שעות בשטח תלול והררי, עם עליות וירידות, יערות וסבך עד שהגענו לשטח של חממות. חיפשנו מים, מצאנו ברז כיבוי ושתינו. בתוך ההמון חיפשתי את אסף ולא מצאתי. אחד מאיתנו הצליח לתפוס את המשטרה והם אמרו לו שאנחנו קרובים למושב פטיש שנרוץ לשם, ככה רצנו עוד שעתיים לכיוון פטיש. קצת לפני שהגענו, אדם מדהים בשם רמי התחיל להעלות נוסעים לרכבו, לכיוון פטיש. אני, משה, דני ואיתי לוי שפגשנו בדרך, העדפנו שייקח בנות ואחרים שכבר לא יכלו ללכת עוד והגענו בכוחות עצמנו. בפטיש קיבלו אותנו אנשים מדהימים, נתנו לנו אוכל, הרגיעו. משם לקחה אותנו הסעה לבאר שבע ומשם דרך כביש 6 לחדרה".
כשהגעת לפטיש הצלחת לעכל מה שקרה?
"כשהגעתי לפטיש אני זוכר שהטענתי קצת את הטלפון והתקשרתי לאסף בלי סוף. לא היה מענה. התחלתי להבין שלא אראה אותו עוד. מצאתי לי פינה שם והתפרקתי בבכי. זה אחד הרגעים הכי קשים שעברתי בחיים. אני ואסף מגיל חטיבה תמיד ביחד אחד בשביל השני. אני זוכר אותי אוכל אצל אמא שלו ברניקה והוא אצלי, זה כאב עצום. הגעתי הביתה במוצאי שבת, עוד לא עיכלתי כלום, אבל הייתה לי הארה: לא משנה מה, מחר אני הולך למילואים. הייתי מפקד ולוחם בגבעתי ויומיים אחרי המסיבה כבר הייתי במילואים, במסגרת זו שהינו בשטח של המסיבה וראיתי פחות או יותר מה עברנו. ישנתי שבוע בכפר עזה, בין גופות של מחבלים ואזרחים, אחר כך עברנו לבארי, היערכות לתמרון ובשלב מסוים אחרי 40 ימי לחימה, השתחררתי ממילואים, לטפל בנפש".
ואז, שוב קרה אירוע מטלטל. "ברגע ששחררו אותי מהמילואים, לא ידעתי איך אני חוזר לחיים", מספר דסטה. "רציתי להיות עם החברים שלי ולהילחם. במשך שבועיים ניסיתי לחזור למילואים ללא הצלחה. ואז קיבלתי ידיעה שמחבל שיצא מפיר פיצץ את המחלקה שלי במטען, 14 מתוכם נפצעו ועמיחי אוסטר נהרג. הסתבר לי ששוב ניצלו החיים שלי. גם כשהייתי במילואים, זה קרה. היינו פרוסים במן מארב יער וירו עלינו פצמ"ר שנפל 15 מטר משמאלי. הייתי הכי קיצוני בכוח. אחרי חצי שניה של שוק התחלתי לצרוח 'כולם להתפזר' ובנס גדול לא קרה כלום. למזלנו ירו עלינו רק פצמ"ר אחד, יותר מזה כבר יכולנו להיות באירוע אחר לגמרי".
את רגעי הקסם של המסיבה, חברי הנפש שאיבד, גבורת הלוחמים וההשגחה הפרטית שהוא חש, ביטא דסטה בשיר הבכורה שלו שראה אור לאחרונה. "כתבתי את השיר הזה בקטעים. הייתי צריך להיכנס לסרט של כל מה שקרה בצורה מסודרת והמילים היו זזות. מתבלבלות לי", הוא מספר. "התחלתי לכתוב על מה שעברתי ופתאום הכול התחבר לי. השיר נפתח במילים 6 באוקטובר יצאנו שיירה, 7 באוקטובר מבואסים בחניה, 8 שעות בשטח מחפש נתיב בריחה, 21 בערב אני בבית אבל אחי מה איתך? שמדבר על אסף שעדיין לא ידענו איפה הוא. כתבתי על האווירה הקסומה ואיך הדי. ג'יי. כישף את הרחבה, על איך שרקדתי עם סנטה, כי דניאל היה מחופש לסנטה. על ההימלטות, על המיגונית, על זה שבמסיבות טראנס הרגע העוצמתי שהכול מתחבר הוא בזריחה, כשהשמש עולה, כתבתי שדווקא כשהכול התחבר, הכול התפרק".
את החלק השני של השיר הקדיש דסטה למילואים, לחברים שאיבד ולקרבה הכל כך מוחשית למוות: "החלק הזה בשיר הוא יותר סיפורם של הלוחמים. כל הזמן הרגשתי שה' איתי. גם כתבתי על הווסט שלי את הפסוק 'גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי' וזה הלך איתי חזק, ממש הרגשתי את זה על הגוף שלי. בחלק הזה יש שורה על אדם יקר לי, מאור גרציאני ז"ל, שהיה חייל שלי בשירות הצבאי ונרצח במסיבה. היו לנו כמה רגעים יפים יחד במסיבה ומאור תמיד היה אומר 'מוכרחים להיות שמח' שזו שורה שמופיעה בשיר. הוספתי גם הקלטה שאסף שלח לי כשהייתי בסדיר ואמר שם: 'דוד שלי, אח יקר, שומר על כל ישראל'. שמרתי את ההקלטה הזו כי ידעתי שיום אחד אני אעשה איתה משהו. זה השיר הראשון שאני מוציא ומתכנן לפרוץ איתו ורציתי שאסף יהיה איתי בזה. שיהיה שותף להצלחה. ההקלטה שלו התחברה לי עם הסיפור של הלוחמים".
קראו עוד:
בשיר מוקדשות שורות מרגשות גם לעמיחי אוסטר ז"ל. "עמיחי הגיע במיוחד מארצות הברית להילחם. הוא שבועיים נלחם להגיע לארץ ואחר כך נלחם להתגייס כי לא היה לו שיבוץ במילואים", מספר דסטה. "בסופו של דבר הוא הצליח להגיע למחלקה שלנו, גדוד 7020, והסוף הטראגי ידוע. כתבתי עליו את המילים: 'זה סיפור על לוחם שרצה רק להשפיע, מהיום הראשון התאמץ עד שהזיע, כלום לא הכין אותו לאותו בוקר מזוויע, לא האמין ששמע לידו את המחבל מריע'"
איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"אני מרגיש שכשאני כותב, אני מרפא את הנפש שלי. אני מוציא הכול על הדף, קורא ומרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי. אני מתכוון להקדיש את כולי למוזיקה. אני מאמין בדרך שלי, במוצר שלי. מאמין שאני עושה את הדבר הנכון בצורה הנכונה ושאסף איתי לכל אורך הדרך והוא אף פעם לא ייתן לי לרדת למטה. עוד חמש שנים בע"ה אהיה יוצר מצליח, עם שירים מצליחים. אני לא רוצה לצאת בהצהרות גדולות, אבל אני מתכוון לתת בראש ולא להוריד את הרגל מהגז".
