הרבה אנשים בשרון מכירים את חומוסיית "תנעמי" ברעננה, שבעליה הם קצין לשעבר בגבעתי, אורי בן אפרים והחייל שלו לשעבר, אסי זאודה, שהחליטו באזרחות להגשים חלום ולפתוח מסעדה. מה שרבים לא יודעים הוא על עולם החסד הגדול שנבנה בין קירות המסעדה. איך אחרי שנים של הצלחה הפך החומוס תירוץ לנתינה אינסופית, לטיפול וליווי של הומלסים, להעסקת בני נוער משכבות חלשות ואנשים בעלי מוגבלויות ולהזנה של נזקקים רבים בעיר.
עוד ב-mynet:
סטטוס בפייסבוק שינה את חייו של האיש שמוכר חלות ברחוב
"זו זכות": הזוג שמארח אירועים פרטיים בחצר הבית בחינם
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet
זה אם תרצו היה חזונו הגדול של זאודה, שזוכר היטב את השנים שבהן היה עולה חדש מאתיופיה, בלי אמא ואבא, בלי בית ובלי כתף חמה. הוא נדד בין פנימיות, עד שמשפחה ישראלית מהצפון החליטה לקלוט אותו ולהעניק לו את מה שהיה חסר לו כל השנים. כבר אז הוא נשבע, כי יבוא יום והוא יחזיר לחברה על החסד שעשתה עימו.
בראיון ל-mynet ו"ידיעות השרון", מספר זאודה, תושב רעננה, על סגירת המעגל מבחינתו ועל האושר שממלא אותו כשהוא מוצא קורת גג להומלס, מזין משפחה נזקקת בערב שבת או מוצא עבודה למובטל. "אני יודע מה זה כשאין לך. ההרגשה הזו נצרבה אצלי בבשר. אעשה כל מה שאוכל כדי שלאנשים האלה יהיה טוב".
כמו בשדה הקרב
אסי זאודה (39), תושב רעננה, נשוי ואב לשלושה ילדים, חלם כל חייו להקים עסק משלו, לפרנס את משפחתו בכבוד ולהצליח. כשהתגייס לצבא, לגדוד "רותם" בגבעתי, פגש לראשונה באורי בן אפרים, שהיה מפקדו.
כשזאודה התגייס לצבא, בחור גבוה וצנום, מאיזושהי סיבה שהוא לא יודע עד היום, לדבריו, הוא נבחר על ידי בן אפרים להיות מגיסט. "הייתי לוחם טוב, אבל חייל מופרע", אומר זאודה, "עשיתי למפקד בן אפרים הרבה בעיות. הייתי מקבל ריתוקים ועונשים ללא הפסקה".
זאודה היה חייל בולט שאהב לעשות הרבה שטויות, לא עשה לקצין שלו הנחות והרבה לקבל צעקות ועונשי משמעת. "הייתי הראשון שהתנדב כשהחבר'ה רצו לעשות שטויות ובעיות, תמיד יכלו לסמוך עליי בעניין הזה", הוא צוחק.
בן אפרים שומע את הדברים וחותם על כל מילה. "זה אומר שאנחנו תופסים מוצב ובאחד הלילות הוא מחליט לללכת לישון במקום לעלות לעמדה", מסביר בן אפרים. "מיד אני מעלה אותו למשפט וכמובן שבהפוך על הפוך, בבוקר שאחרי הוא יורד למחסום בדיוק לעשר דקות ודווקא הוא תופס מבוקש עם תחמושת ומקבל תעודת הוקרה מהמח"ט", הוא אומר בחיוך.
לאחר שסיים מסלול, נשבר הדיסטנס בין השניים ונפתח דף חדש בין הקצין לחייל, שהחלו לדבר שעות על גבי שעות במוצבים ובשמירות, על החיים. "התחיל להיות לנו שיח בין חברים, ולא כקצין וחייל, שיתפנו אחד את השני בתוכניות שלנו לגבי העתיד וראינו שלשנינו יש חזון דומה", אומר זאודה.
זאודה, שהשתחרר ב-1999 ובן אפרים שהשתחרר שנה אחריו, שמרו על קשר הדוק. בזמן שבן אפרים עבד בברזיל בגידול אבטיחים, הוא התקשר יום אחד לזאודה והציע לו הצעה ששינתה לשניהם את החיים. "הצעתי לו להגשים את החלום שלנו ביחד ולפתוח חומוסייה קטנה ברעננה", נזכר בן אפרים. כמו בשדה הקרב, גם כאן השניים מיד הסתערו על המשימה ולפני 11 שנים הפכו לבעליה של חומוסיית "תנעמי" בעיר.
הם עבדו לילות כימים ונתנו את הנשמה למקום. ולמרות שעבר זמן מאז שהיו יחד בצבא, השניים מהר מאוד מצאו את עצמם באותה המתכונת של קצין מפקד על חייל. "שוב התחלתי לעשות בעיות, כמו אז כשהייתי חייל", מספר זאודה, "פתאום גיליתי עולם שלם שלא הכרתי, הגעתי לעיר הגדולה, רציתי לצאת, ליהנות ולבלות ולא הייתי מתעורר בבוקר לעבודה, הייתי מאחר לו הרבה. אורי היה מגיע בבקרים להעיר אותי ולקחת אותי לעבודה", הוא מספר. "החזרתי אותו לימים של הצבא", צוחק זאודה.
השניים עבדו משש בבוקר עד 12 בלילה, ונתנו את הכל כדי שהחלום שלהם יתגשם. "הכרנו אנשים מכל הסוגים, מאנשים בעלי מעמד גבוה, ונמוך, כאלה שצריכים תמיכה, כאלה שצריכים עזרה ונקשרנו לכולם", הם מספרים.
"שלא ירגישו חוסר"
החיבור של זאודה עם אוכלוסיית הנזקקים והקשישים היה מיידי. כבר בשנים הראשונות כשנתקל בקשיש שהיה מגיע למסעדה, לבו יצא אליו. "היו קשישים שהיו מתקשרים ואמרים שקשה להם להגיע, אז הייתי מגיע אליהם עד הבית לתת להם מנת חומוס ללא תשלום. ככה בכיף ובאהבה".
לאחרונה, הפכה החומוסייה ליותר מרק מסעדת חומוס, אם תרצו, מוקד של עשייה חברתית ותרומה לקהילה. "למרות שמדובר ברעננה, יש כאן לא מעט מוסדות ואנשים שזקוקים לעזרה", אומר זאודה.
באחד הימים השנה הגיע מקבץ נדבות לאזור החומוסייה, והסועדים לא ממש התייחסו אליו. "פתאום הבחנתי בו, אדם בודד שאף אחד לא מסתכל לעברו ואת אף אחד מצבו לא מעניין. ניגשתי אליו מיד והגש
