"יום החתול הבינלאומי" מצוין היום (ג') ברחבי העולם בשלל צורות ומבטא את אהבה לכ-500 מיליון חתולים החיים על פני כדור הארץ. אך נדמה כי יש אנשים בעיר שלא זקוקים ליום מיוחד בכדי להביע את מסירותם לחתולים. רונן סלומון מרעננה מכיר כמעט כל חתול רחוב בעיר. "יש אנשים שרואים חתולים כמטרד, כשקופים, ולכן לא מזיז להם לדרוס אותם ולהמשיך ביומם, אבל חתול הוא חיה שטובה לסביבה. זו חיה שלצערי לא מוגנת מספיק - לכן זה התפקיד שלי להגן עליה", הוא אומר.
סולומון (37), הינו מחלץ חתולים למחייתו, אך הוא אחראי גם על חייהם של כ-280 חתולי רחוב בעיר אותם הוא מאכיל מדי יום. למעשה, הוא מקדיש לעניין שלוש שעות בכל ערב. הוא עובר עם רכבו ושק אוכל במקומות קבועים ומאכיל את כל החתולים. "יש לי מסלול קבוע", הוא מסביר. "אני מתחיל את החלוקה רבע שעה לאחר רדת החשיכה ומסיים אותה אחרי שהחתול האחרון אכל". לדבריו הוא מכיר את כל אחד מהחתולי בשמו ובודק מי מהם זקוק לטיפול רפואי. "אלו חיי" הוא מצהיר. "אין לי אישה, אין לי ילדים, בעצם הם הילדים שלי".
חתול מבית
אהבתו של סולומון לחתולים החלה בילדותו, דרך אביו ואימו שהאכילו את חתולי הרחוב בשאריות האוכל של הארוחות. בגיל 15 כבר החל לקנות בדמי הכיס שקיבל אוכל לחתולים שגרו ליד בניין מגוריו. "החתול הראשון שלי היה חתול שגר מתחת לבניין. אחריו הגיעו עוד כמה וראיתי כמה הם רזים. זה פקח את עיניי וגרם לי להאכיל עוד ועוד חתולים" הוא מספר ל"מיינט רעננה".
האהבה להאכלת חתולים המשיכה עם סולומון לשירותו הצבאי בחיל האוויר, שם עבר פעם אחר פעם על פקודות הצבא שאוסרות על האכלת חתולים בבסיס צבאי. סולומון הבהיר למפקדיו בראשית שירותו שהחוק הזה לא חל עליו. בכל יום קיבלתי תלונה ועליתי למשפט על כך" הוא נזכר בחיוך. "פעם אחר פעם המשכתי, שפטו אותי, ריתקו אותי ואני המשכתי. הדבר שלמדתי מזה הוא שאסור להכניס לצה"ל עקרונות. בסוף השירות העברתי את החתולים מהבסיס לרעננה והם בחלקם עימי עד היום".
בכל שנה מספר החתולים שמאכיל סולומון גדל והוא קורא להם ילדיו. בלי אישה ברקע, גידל לעצמו משפחה מייללת של ילדים התקועים בכל פינת רחוב בעיר, והוא מצדו הוא מטפל בהם במסירות של אב.
היו מקרים שנגעו ללבך במיוחד?
"לפני שנתיים שיקמתי חתולה שנשפך עליה חומר כימי ויצר אצלה צלקות בגוף ובנפש. לפני מספר חודשים שילמתי על ניתוח לחתול שלא יכול היה לאכול בשל שבר בלסת שנגרם מבעיטה בפניו".
כל זה בטח עולה לא מעט כסף.
"הרבה מאוד. כשבעת אלפים שקלים בחודש, לא כולל הטיפולים הרפואיים. אין לי ברירה אלא לעזור להם כי מלבדי איש לא יעשה זאת. כלכלית מסתדרים. אני במינוס, אבל החובה שלי היא לתת להם את הבסיס: אוכל ושתיה אחת ליום. זו מחויבות אישית שלי כלפיהם לשנים.
"לא יצאתי לחו"ל שנים ואין לי חופשות משום שאני כאן מדי ערב להאכיל את החתולים. יש אנשים שיחשבו שזה רע, שזה תופס לי את כל העולם, אבל אני חושב שזה טוב - זו אהבה וכל עוד אני יודע בכל יום שעשיתי משהו טוב, אני מצליח לישון בשקט".
ואיך אתה חי עם הסטיגמה של הרווקה הזקנה שמאכילה חתולים?
"אני רווק", הוא עונה בצחוק וממשיך ברצינות: "בגאווה גדולה. יש אנשים שמקללים אותי על זה ויש שמברכים אותי. אישית אותי זה לא מעניין, כי אני חש שאלו שמקללים לא מבינים ואלו שמברכים יכולים לעשות יותר, כמו להאכיל את החתולים שקרובים לביתם בעצמם".
מגייס את התושבים
בימים אלו הוא מגייס בעזרת מערכת לגיוס המונים כסף לפרויקט שנקרא "עקר-סרס-החזר", במסגרתו הוא יעקר ויסרס חתולים בעיר וישיבם למקומם הטבעי, כל זאת על מנת לצמצם את כמות חתולי הרחוב בעיר. לדבריו העניין הכרחי שכן ללא עיקור יש יותר ויותר חתולים בלתי מפוקחים ברחוב. סולומון קיווה לגייס עשרת אלפים שקל לפרויקט, ועד כה גייס אף יותר.
מה חלקה של העירייה?
"העירייה מממנת את הסירוסים והעיקורים, אבל לא אחראית על טיפולים רפואיים. אני עוזר לחתולים בכל הארץ. כשהם זקוקים לאשפוז, אני מממן את זה מכיסי".
"אני מחלץ חתולים מכל הארץ, בעיקר גורים שנכנסים למנועים. רבים מהחתולים האלה נופלים בכבישים המהירים ומתים", הוא מסביר. "זה גזר דין מוות וזה יכול להיעצר אם יהיו פחות חתולים ברחוב. למעשה אני מאחל לעצמי שתהיה לי פחות עבודה מהיום ומקווה שעוד אנשים יתרמו ויצילו את חיי החתולים".
בימי הקיץ החמים סולומון רוצה רק עזרה אחת מהרעננים: "אני לא מצפה שמישהו יוציא מכיסו כסף על מנת לעזור, אבל כל אחד יכול לשים קערת מים ברחוב על מנת שהם לפחות לא יתייבשו".
