היום (ו') יחלו בתי הכנסת בעיר להתמלא בעשרות אלפי מאמינים. ברעננה קיימים לא פחות מ-80 בתי כנסת, לכל אחד מהם קהילה וסיפור בפני עצמו. נדמה כי כל קהילה שהגיעה לעיר הקימה לעצמה בית כנסת. תחילה היו אלו העולים ממזרח אירופה: פולין וגרמניה, שהקימו לעצמם בתי תפילה. אחריהם הגיעו עדות המזרח: תימן, עיראק, לוב ומרוקו. בשנים האחרונות הצטרפו אליהם עולים חדשים שפתחו בתי כנסת משלהם: הצרפתים, הברזילאים והארגנטינאים ולאחרונה אפילו הטורקים הקימו בית כנסת שכבר הספיק להתפצל לשניים.
יש שיאמרו ש"ככה זה אצלנו היהודים" ושבתי הכנסת הינם בסך הכל מראה לחברה מפולגת לעיתים בודדות, כמו ביום כיפור, מתאחדת. אפילו על השאלה הפשוטה מי היה בית כנסת הראשון בעיר קיימת מחלוקת, כאשר אנשיהם של שלושה בתי כנסת: "בית הכנסת הגדול", בית כנסת "מוריה" ובית הכנסת "עדת ישראל" טוענים לזכות ראשונים.
רגע לפני שאיש איש יתכנס בקהילתו ויתפלל למחילה מבורא עולם, יצא מיינט רעננה לחקור מי היה בית הכנסת הראשון במושבה.
המושבה רעננה התגבשה בעשור השני של המאה הקודמת עם התאגדותם של מספר יהודים אמריקנים בניו יורק, שרכשו את קרקעותיה והחלו להתיישב בה באפריל 1922. העובדה שמרבית המתיישבים הראשונים שלה היו אמריקנים, גרמה לתושבי הסביבה הערבים, ובעיקר אלו של חירבת עזון, לקרוא לה "אמריקייה" – אמריקה הגדולה.
בדומה לאחות הגדולה מעבר לים, ראשית המתיישבים עסקו בעיקר בעבודת כפיים והפרחת השממה ולא בתפילה. למעשה, נושאי הדת היו קיימים ביישוב אך בהיעדר בית כנסת בעיר, היו המתיישבים מוצאים פתרונות אחרים. כך למשל כדי להינשא, נסעו בני הזוג בעגלה לתל אביב והתחתנו בפני הרב הראשי. אלו שביקשו לבצע שחיטה כשרה לתרנגולות שקנו אצל שכניהם הערבים, נדדו עד לקצב בכפר סבא.
על היכן היה חדר התפילה הראשון אין ויכוח, מדובר בצריף של משפחת פטרוז'נסקי ששכן לצד צומת רעננה. הוא נפתח בשנת 1925 לאחר שיותר ויותר עולים חיפשו מקום לתפילה. מכיוון שראשי המתיישבים כלל לא חשבו על בניית בית כנסת עם הגיעם למקום, המשפחה תרמה חדר בצריף שלה לקיום תפילות השחרית והמנחה. אמנם לא היו מתפללים רבים במושבה, אך מניין היה והוא התכנס בערבי שישי ובבקרי שבת בדרך קבע.
בשנת 1925, הביאה עימה משפחה של עולים ספר תורה מהניכר. כמו בכל סיפור יהודי טוב, דווקא מהאחדות סביב מקום תפילה זה צמח ויכוח. כמה חודשים לאחר הקמתו, נמוג חדר התפילה מהעולם והוקמו אחרים במקומו. כל אחד מהם טוען להיות בית הכנסת הראשון בעיר.
"בית הכנסת הגדול"
אחת הטוענות לכתר הינה קהילת "בית הכנסת הגדול", הממקום מזרחית לבית העירייה כיום וכולל קהילה צעירה וותיקה כאחד. טענת אנשי הקהילה לבכורה נשמעת על אף שבית הכנסת עצמו נפתח רק בשנת 1939 ואבן הפינה עבורו נקבע תשע שנים קודם לכן.
קהילת בית הכנסת הינה למעשה המשכה של קהילת חדר התפילה בצריף של משפחת פטרוס'נסקי, שכן משזו גדלה היא עברה להתפלל בחדר בבית העם שנבנה ב-1926 והפך לימים לבית העירייה. המניין השני של בית הכנסת גדל והתרחב, עד שארבע שנים מאוחר יותר, ב-1930 החליטו ראשי היישוב כי יש לבנות לה בית כנסת וקבעו את מקומו לצד בית העם.
יו"ר הנהלת בית הכנסת, אייל שליסל, הסביר השבוע שלפי דעתו הם הראשונים, אך אין זה חשוב. "העניין לא עקרוני. אנו בית הכנסת המרכזי בעיר והגדולה שלנו היא שאנו מקבלים את כל האוכלוסיות ודואגים להם. מעולם לא בדקתי לעומק את סוגיית הוותק, משום שאני מתעסק ביומיום. הלוואי שאלו יהיו הויכוחים היחידים בעיר".
בית כנסת "מוריה"
קהילה נוספת הטוענת לכתר הינה קהילת בית כנסת "מוריה" שנחנך בשנת 1934 ופועל עד היום בפינת הרחובות אחוזה וחפץ חיים. טענת אנשי הקהילה הינה שבעוד במקומות אחרים קמו חדרי תפילה, בית הכנסת שלהם שהוקם על אדמה שנתרמה על ידי מקס בראון, היה בית כנסת מלא מראשית ימיו. בתחילת דרכו בית הכנסת פעל בקומה התחתונה של המבנה בעל שתי הקומות, כשמעליו היה חדר לימוד שתלמידיו עברו מאוחר יותר ללמוד בבית ספר "יבנה" שהוקם בסמוך. כיום מתנהל בקומה השנייה "בית התבשיל" המקומי.
דודי וולק מקהילת בית הכנסת עדיין טוען לראשוניות. "אם למישהו יש תיעוד על הקמת בית כנסת ולא חדר תפילה לפני 1934 אז הוא הראשון, אבל בארכיון העירוני לא נמצא תיעוד כזה. ותיקי העיר, שזוכרים את חנוכת בית הכנסת, גם יעידו שאנחנו היינו הראשונים. אבל זהו ויכוח ישן ואנו מחבקים ואוהבים את כולם".
בית כנסת "עדת ישראל"
על כך שני יהודים שלוש דעות וכנראה שגם שלושה בתי כנסת, כי גם קהילת בית הכנסת "עדת ישראל" טוענת לראשוניות. בית הכנסת ממוקם באותו בניין מגורים כמו לפני 81 שנה, פינת הרחובות אחוזה וביאליק. אנשי הקהילה טוענים שבעוד בית הכנסת הזה החל את דרכו ב-1936, אנשיו כבר החלו להתאסף למניינים שנתיים קודם לכן בחדר שנשכר ברחוב השוק.
מדובר היה בהתאגדות של דתיים שהגיעו ארצה מגרמניה ומכאן השם שדבק בהם – "בית הכנסת של היקים". במשך מספר שנים נדד בית הכנסת בין בתים בעיר, עד שבשנת 1936 החליט יהודה בכנהיימר שלימים משפחתו שינתה את שמה לנהרי לקבוע את משכנו של בית הכנסת בדירתו.
בית הכנסת הוקם משום שלגרמנים היו מנהגי תפילה אחרים מאלו של יוצאי מזרח אירופה ששלטו בבתי הכנסת בעיר. מאחר ובכנהיימר היה בעל תפילה, הוא הקים את בית הכנסת בביתו ואליו התכנסו עולי גרמניה בערבי שישי ושבתות. כמה חודשים לאחר היווסדו, הצטרך לקהילה הרב אהרון ליברמן שהפך לרבה. "יש שיגידו שבית כנסת מוריה היה הראשון, אבל הוא למעשה הוקם אחרינו", קובע אורי פרלמן, נציג בית הכנסת הוותיק. "לנו היה רב קהילה מההתחלה ויש לי עדויות שונות לכך שאנחנו היינו בית הכנסת הראשון בעיר".
