כשמגיעים לחוג של "האקדמיה לקארטינג", העובדות נוחתות עליך מהר מאוד. כלי רכב זעיר מזגזג במסלול כמו אצל המקצוענים, במהירות של 100 קמ"ש כשהוא מתפתל ברווחים צרים. אני עוצר את הנשימה, ומחכה ל-'גורילה' השרירית שתצא מהרכב. המכונית מאטה ומתקרבת לקצה המסלול. נשלף ממנה ילד כפר סבאי בן 10. אין זיפים. הוא מנומס ומשוחח עם המדריך שלו לגבי שיפורים.
איפה עוד יכול ילד בן 10 לנהוג ב-100 קמ"ש? אני שואל את אופיר ויסלברגר (32) שהקים את האקדמיה עם שותפו ירון אדרי (41), שני אלופי קארטינג בעברם, והוא עונה לי באריכות: "שוב העניין של המהירות המקסימלית הוא לא העיקר, זו המיומנות. ברגע שנהג מפנים את זה, אתה מבין שעשית צעד מנטלי מאוד מאוד חשוב כדי לפתח אותו. מצד אחד, הרכבים יכולים להגיע גם ל-120 קמ"ש ויותר, אבל הילדים לומדים שאם הם ינהגו לאט וחכם יותר הם יגיעו למהירות ממוצעת יותר גבוהה ויבצעו הקפות מהירות יותר, כך הם גם יגיעו לתוצאות טובות יותר".
"המעבדה האמיתית של בטיחות בדרכים"
זה חלק מהעניין באקדמיה. קצת כמו תמונת מראה לסרטי המרוצים, לפודיום עם השמפניות שהתקשורת אוהבת לפמפם בהקשר של מרוצי מכוניות. פה העניין הוא שליטה עצמית, ריכוז, תשומת לב ומעל הכל ביטחון.
"ספורט מוטורי זו המעבדה האמיתית של בטיחות בדרכים, הן ברמות הפיתוח והן ברמת הקניית ההרגלים", ויסלברגר מסביר ומוסיף:
"הדוגמא הכי פשוטה – בכל מקום שאתה יורד ממחלף ואתה מסתכל על מעקות בטיחות, אתה רואה שבאיזשהו מקום הוא מעוך. למה? כי נהגים לא מסתכלים קדימה והם כל הזמן מופתעים. לתת ברקס בתוך סיבוב זה הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות. המשקל רץ קדימה ופוגע".
אוקיי, אבל בהקשר הזה מה החוג שלכם מלמד את הילדים?
"תראה, כמה מהאחיינים שלך יודעים לשחות? כולם. וכמה מהם השתמשו במיומנות הזו? לא הרבה, נכון? הורים רושמים את הילדים לג'ודו, שחיה וטניס. זה מצוין, אבל לא כל הילדים האלה מגיעים לאולימפיאדה בסוף. לעומת זאת, כולם יעלו על הכביש עוד כמה שנים. אז בוא נתחיל מזה.
"ספורט מוטורי זו המעבדה האמיתית של בטיחות בדרכים, הן ברמות הפיתוח והן ברמת הקניית ההרגלים. אני התחלתי בקארטינג שנתיים אחרי שהיה לי כבר רישיון נהיגה, פתאום הבנתי עד כמה אני לא יודע לנהוג. דברים כמו מבט קדימה, אחיזה של ההגה, סנכרון בין הידיים והרגליים.
"אלו דברים שאתה לומד פה. לתכנן קו נהיגה זה א'-ב' בנהיגה ספורטיבית. נהג מקצועי מסיים 99 אחוזים מהמרוצים שהוא מתחיל. בתוך החלק הנותר הרוב זה תקלות טכניות. כמעט אין תאונות. הבעיה היא שבתקשורת אוהבים להראות את התאונות ואת הגרנדיוזיות אבל זה קורה מעט מאוד. ילד שמגיע לחוג אצלנו הופך לנהג בוגר, אחראי ומחושב. יש לזה השלכות חיוביות על הנהיגה שלו שנים קדימה וזה בדוק".
מהו באמת הערך המוסף של הספורט הזה?
"בסופו של דבר המטרה של נהג מרוצים היא לנצח, לעמוד על הפודיום, כל אחד מאתנו. הניצחון זה בסוף לחזור הביתה. זה הניצחון שלך. אתה לומד לנהל את האגרסיות שלך. אנחנו מאמנים ילדים שמתחילים בגיל מאוד צעיר וזה ספורט שמחייב אותך גם להתבגר מהר. יש לנו נהג בן 12 שהגיע עם מנטליות של ילד בן 9, אחרי שנה הוא כבר התנהג כמו נער בתיכון.
"הקארטינג מעצים את היכולות שלך כך שאתה חייב להתנהג בהתאם. זה נותן ביטחון עצמי, חברות וקבוצתיות. יש נהגים שמגיעים מרקע של נידוי חברתי ותקשורת בין אישית נמוכה, ודווקא בקארטינג בענף שהם עם קסדה וכלי משלהם, הם לומדים להתנהג. כשהנהגים ירדו מהמסלול אתה תראה את הדיאלוג ביניהם. צומחים דברים מתוך הדינמיקה של המסלול".
המסלול הכי טוב במרכז הארץ
המסלול בבית ברל נחשב למפותח ביותר במרכז הארץ. 600 מטרים פתלתלים במיוחד בהם הנהגים הצעירים לומדים איך להפיק את המקסימום מכלי הרכב ועל הדרך מעצמם. הוא אומנם פתוח לקהל הרחב, אבל האקדמיה מצאה בו את המעבדה האידיאלית לפיתוח נהגים מקצוענים צעירים.
כשאני תוהה האם האובססיה של הדור הצעיר למשחקי מחשב וסימולטורים קידמו במשהו את הפוטנציאל של נהגי המרוצים הצעירים, ויסלברגר משיב בשלילה מפתיעה. מגיעים אליו לא מעט ילדים עם קשיי קואורדינציה, במקום לנסוע על אופניים ולפתח מיומנויות פיסיות בסיסיות הם כלואים בבית. הקארטינג במובן הזה מלמד אותם דברים בסיסיים שהדורות שקדמו להם ידעו באופן אינטואיטיבי.
"אין מסלול ברמה הזו במרכז הארץ. במובן של קארטינג ארבע פעימות הכי קרובים הם מסלולי נתניה וראשון לציון. באיזור תל אביב והדרום השרוני זה רק פה. מדובר במסלול של כ-600 מטר, החוויה פה היא אחרת. מסלול שמיועד לרכבי 2 פעימות הוא ברמה אחרת לגמרי. במסלול פתלתל כזה אפשר להגיע למהירויות גבוהות.
ומה החלום שלכם? שומאכר ישראלי?
"מה שמוביל אותנו לגבי כל ילד שמגיע, זה לקחת את ה-100 אחוז פוטנציאל שלו ולעבור אותו. החלום שלי מן הסתם הוא שיהיה לי נהג עם טייטל עולמי. ויש לנו כבר נהגים עם טייטלים של סגן אלוף צרפת וסגן אלוף יוון. רק העובדה שהם לא גרים בחו"ל, במקום בו הם מתחרים, מנעה מהם ניצחון. אבל אני רוצה שכל ילד שיגיע לכאן, ידע שהוא הפיק מעצמו את המקסימום ומהבחינה הזו, זה הניצחון שלי. לי יותר כיף לראות את הנהגים שלי מנצחים, מאשר לעמוד בעצמי על הפודיום".