15 אומנים המציירים באמצעות הפה או הרגל, בעקבות מוגבלויות למיניהן, מציגים את יצירותיהם בימים אלה במכללה העירונית ברעננה. במסגרת התערוכה, שנפתחה בחודש אוקטובר ותימשך עד אמצע חודש דצמבר, כל צייר מציג שני ציורים, כאשר בין האומנים שני הציירים היחידים בארץ המציירים באמצעות הרגל, והשאר מציירים באמצעות הפה.
1 צפייה בגלריה
מימין: מריאל ארבטמן, יפה בוזגלו, דינה גולדשטיין ורונית שמש‑עזר | צילום: ארגון אומני הציור בפה וברגל
אחד הציירים, איציק אדיר, מתנייד בכיסא גלגלים, הוא מורה ובוגר המדרשה למורים לאומנות בבית ברל. "תמיד ציירתי והשתתפתי בתערוכות ברחבי העולם, בין היתר בסידני, בשנגחאי, בוונקובר ועוד", הוא מספר. "אני מצייר באקוורל ובאקריליק בסגנון אימפרסיוניסטי ריאליסטי. ציירתי גם דיוקן עצמי — כך אני מכיר את עצמי, דרך הציור, ומגלה דברים חדשים. ציירתי גם עצמי מצייר את פרופ' אריך שטגמן — מייסד הארגון הבין-לאומי של אומני הציור בפה וברגל — מפסל בעזרת הפה דיוקן עצמו שלו, ונולד מזה ציור מיוחד מאוד".
אדיר הוא האומן הוותיק ביותר בארגון, זה 45 שנה, ומשמש כנציג ישראל באירופה בארגון הבין-לאומי. בימים מציג אדיר אלה שלוש תערוכות — ביהוד, באריאל וברעננה. "אצלי הציור הוא מקצוע", מסביר אדיר. "אני מרצה ברחבי הארץ ומדגים את דרך הציור שלי. יש בארץ מאות מורים שלמדו אצלי ציור, אני נהנה מאוד גם מהציור עצמו, ומקדיש בכל יום שש שעות לציור. הערך המוסף של הציורים שלנו הוא גבוה מאוד, בגלל הקושי של הציור. הפורמטים בדרך כלל קטנים, בגלל המוגבלות של התנועה, הכלים צריכים להיות מותאמים עם כן ציור אישי‑חשמלי, שאפשר להתאים לו גובה לפי הצייר, ומכחול ארוך".
הציירת ברכה פישל, המשותקת מהצוואר ומטה בעקבות דלקת בעמוד השדרה שבה לקתה לפני כעשר שנים, מתניידת באמצעות כיסא גלגלים. לדבריה, "בבית החולים לימדו אותי לכתוב ולצייר עם הפה, והמשכתי עם זה עד היום".
לפני חמש שנים התקבלה לארגון אומני פה ורגל. "הציור בשבילי הוא כמו ידיים ורגליים. זה הכל בשבילי היום, אני מציירת כמעט כל יום ולא יכולה בלי זה. אני מציירת בעיקר נוף, וכשאני מציירת אני יכולה להוציא את כל הרגשות שלי. בהתחלה זה לא הלך לי, הצבעים היו נופלים לי ונשפכים, ונדרש זמן עד שלמדתי להחזיק נכון את המכחול, אבל היום כבר יש לי תערוכות והרצאות בכל הארץ. חשוב לי להעביר את המסר, שלכל אחד יש הקושי שלו, אבל עם זאת, אפשר לעשות הכל, ולהבין שאין גבולות. חשוב תמיד לראות מה שיש ולא מה שאין, ואצלי זה הציורים. החיים שלי הפכו לחיוביים ומלאים יותר עם הציור. אנחנו מקבלים המון תמיכה מהארגון, וגם הקשר עם הציירים האחרים עוזר מאוד".
לדברי מיקי ליכטנפלד, מנהלת המשרד הארצי של הארגון יותר מ-20 שנה, "זה ארגון בין‑לאומי הפועל ב-74 מדינות בעולם ומונה יותר מ-800 ציירים. הארגון מאגד בתוכו אנשים עם נכויות למיניהן, שאינם יכולים לצייר בידיים, וקיים 60 שנה. הארגון מפרסם מדי שנה גם אגרות ולוחות שנה עם הציורים, ובקרוב יפיק הגדה של פסח, וכך הוא מסייע לציירים להתפרנס בכבוד ולהעשיר את עולמם".
"הציירים מתפרנסים בזכות כישוריהם ולא בזכות המגבלות שלהם", מוסיפה דיתה גולדשטיין, מורה לציור בארגון. "המסר הוא 'נפגענו, אך לא נכנענו', ובעזרת כוחות הנפש האדירים שלהם הם מצליחים לצייר, כל אחד על פי מאווייו וסגנונו האישי. בשבילי זה שיקום דרך אומנות, כאשר עבודתי הוליסטית מאוד, ומתייחסת לנפש האדם וליכולת היצירה שלו, בטכניקות שעוקפות את הקשיים ומוציאות את היכולות. כמו שהם מתפתחים, אני מתפתחת גם אני".
