77 שנים חלפו מאז שנאלץ מוניה שפירא לברוח מביתו שבאוקראינה ולהתחבא מאימת הנאצים. הוא התגייס לצבא הרוסי, איבד את רוב בני משפחתו בשואה ובהמשך הגיע לאנגליה. מאז לא חזר לבקר בבית ילדותו. מי שעשה זאת היה דווקא בנו, פרי שפירא (60) מרעננה, שהגיע לעיר הולדת אביו כחלק ממסע שורשים, ונדהם לגלות לוח שנה עתיק של משפחתו, שהוחבא בעליית הגג של הבית.
אביו של שפירא נולד בעיר ברודי שבחבל גליציה, 100 ק"מ מהעיר לבוב. "בימיו של אבי, העיר היתה ממוקמת בפולין, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, במסגרת הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, עבר האזור לשליטה רוסית. התנאים אז היו רחוקים מלהיות נוחים, אבל אפשר היה לשרוד", מספר שפירא הבן. "הכל השתנה בשנת 1941, אז השתלטו הגרמנים על האזור. יהודים נורו באקראי, אחרים הועברו למחנה ההשמדה בלז'ץ, כולל סבי וסבתי, ובמשך שנתיים נרצחה כמעט כל האוכלוסייה היהודית על ידי הנאצים, בסיוע שותפיהם האוקראינים. רוב המשפחה של אבי נספתה בבלז'ץ. אחותו עלתה לארץ, ואבי התחבא מהנאצים. בשנת 1942 הוא התגייס לצבא הרוסי, נפצע קשה ועבר בהמשך לאנגליה, שם בנה לעצמו חיים חדשים".
למה החלטת לצאת למסע השורשים?
"היו לי התלבטויות אם לנסוע לאוקראינה, כי מעולם לא רציתי לדרוך על האדמה הארורה שם. למרות זאת, חשבתי לארגן משהו עם המשפחה, אבל בסוף זה לא יצא לפועל, מכל מיני סיבות. לפני כמה שבועות קיבלתי הודעה מהאחיין שלי, נתן, שהודיע לי שהוא מגיע לאוקראינה לשבוע והוא חושב לבקר בעיר הולדתו של אבי, ואני ואחותי (אמו) הצטרפנו אליו ליום אחד".
מה שינה את דעתך?
"תמיד רציתי לדעת יותר. אבי כמעט ולא דיבר על מה שעבר — על הזוועות, על אובדן כמעט כל משפחתו, ועל הפציעה הקשה כשנלחם עם הצבא האדום. הנושא היה טאבו בבית. בשנת 1976 הוא השאיר עדות ביד ושם, וגיליתי את זה רק לפני כמה שנים. קיבלתי שברי מידע, ובמהלך השנים ניסיתי לחבר אותם".
מה גילית בביקור?
"נדהמתי קודם כל לגלות שהבית של אבי, שהוקם לפני כ 150 שנה, נותר בדיוק כפי שהיה, והתרגשנו מאוד. לעומת זאת, בית הכנסת שבו אבי נהג להתפלל הפך לחורבה. כשהגענו לבית בברודי התחלנו לרדת למרתף, ששימש בזמנו כבית העסק המשפחתי. פתאום הגיעו בעלי הבית והסברנו להם למה הגענו. בעלת הבית מיד סיפרה לנו שמצאה ספר קטן בזמן תיקון עליית הגג".
"לא ברור לי מדוע היא שמרה זאת כל השנים, אבל ראיתי מיד שזה לוח שנה משנת 1941-1940, בכתב יד בעברית, עם תאריכים מקבילים באנגלית. מצאתי בו גם טעות של כמה ימים, כי עשו שם חישובים בראש, מאחר שהסתירו את יהדותם. כשהגענו לארץ גילינו שכתב היד הוא של אח של אבא שלי. בשביל המשפחה זה ממצא חשוב מאוד, קשר לעבר, ועדות לרצון החזק של המשפחה לשמור תורה ומצוות, למרות הפחד הגדול. יש לכך משמעות היסטורית רבה. יצאתי לשם עם ציפיות נמוכות, אך כשצעדתי בבית שבו גרו סבי וסבתי, ושבו גדל אבי, מצאתי את האוצר המדהים הזה. אלה היו 24 שעות רבות עוצמה, שיישארו אתי לשארית חיי".
