השבוע התקיים ליד האנדרטה טקס רשמי לרגל העברת חמישה בניינים במחנה ברגן בלזן 2 מרשות הצבא גרמני לרשות הקרן להנצחת אתרי זיכרון במדינת נידרזאקסן.
1 צפייה בגלריה
צילום: יח"צ
צילום: יח"צ
צילום: יח"צ
הבניינים הללו ישמשו למרכז תיעוד היסטורי ואכסניה לסמינרים על השואה המיועדים בעיקר לתלמידי תיכון מגרמניה (כ-200 אלף מהם מבקרים מדי שנה בברגן בלזן).
"מדובר באירוע היסטורי, שהושג לאחר מאבק של ניצולי ברגן בלזן בישראל ובעולם כולו", אומרת יוכי ריץ-אולבסקי מרעננה, ילידת מחנה העקורים.
יוכי נולדה במרץ 1947 לרחל ולרפאל, שניהם ילידי פולין. אמה, שניגנה בתזמורת הנשים של אושוויץ, הגיעה לברגן בלזן בנובמבר 1944. אביה התגלגל ממחנה ריכוז אחד לאחר, והגיע לברגן בלזן ב"צעדת המוות", ימים אחדים לפני שחרורו באפריל 1945.
בני הזוג נפגשו במחנה העקורים ונישאו לאחר כשנה. רפאל, שהיה חבר הוועד שניהל את מחנה העקורים, גם הוציא לאור וערך את העיתון "הקול שלנו" ("אונדזער שטימע"). לפני כשמונה שנים החיו בתו יוכי ובנו אריה את העיתון, ומאז הם מוציאים אותו לאור בעברית ובאנגלית, פעמיים השנה. משפחת אולבסקי עלתה לארץ באפריל 1949, והתיישבה בבני ברק.
יוכי מתגוררת ברעננה יותר מ-40 שנה, ושימשה סגנית הדיקאנית ללימודים אקדמיים באוניברסיטה הפתוחה. לפני כ-15 שנה הצטרפה לארגון שארית הפליטה, לאחר שדור הניצולים החליט להכניס לארגון את בני הדור השני. מאז כניסתה לארגון היא חברת ההנהלה, ומשמשת כסגנית היו"ר זה חמש שנים. בשנים האחרונות הרבתה לעסוק במגעים עם הגרמנים להעברת המבנים ההיסטוריים שבמחנה העקורים לקרן ההנצחה. "אבי התגורר באחד המבנים האלה, ומבחינתי זוהי סגירת מעגל", היא אומרת.