טל קורן, בת 21 מרעננה הקימה השבוע את "גם אנחנו חלק מהמאבק" – קבוצה ראשונה מסוגה, שנועדה להוות פורום תמיכה לילדים להורים חולי סרטן ושחורתת על דגלה מסר ברור: אתם לא לבד.
1 צפייה בגלריה
צילום: אסף פרידמן
צילום: אסף פרידמן
צילום: אסף פרידמן
בשמונה השנים האחרונות נוכח הסרטן במשפחתה של טל – אך לקח זמן עד שהיא הסתכלה לו בעיניים. כשהייתה בת 14, חשבה טל שאביה נכנס לניתוח קיצור קיבה שגרתי. רק כשהתקרבה לגיל 18 סיפרו לה שלמעשה, במשך שנים מתמודד אביה היקר, יוני, עם מחלת סרטן הערמונית. מתוך רצון להגן עליה, נמנעה סביבתה של טל מלספר לה על המחלה.
מהיום שבו קיבלה את הבשורה – חייה השתנו. "הרגע שבו הודיעו לי היה מאוד קשה. כמו מסך שחור שיורד מול הפנים. המוח לא חושב, ומלא דמעות יורדות. הייתי בשוק. לא הבנתי למה זה קורה לנו.
"הסתירו ממני עד שלא הייתה ברירה. אבא שלי התחיל טיפולי כימותרפיה והכול השתנה, אז הכינו אותי לזה".
איזה חלק בהתמודדות היה הכי קשה? "לא היה לי את האדם הניטרלי שחווה את אותה סיטואציה כמוני ויכולתי לדבר איתו. יש משפחה, חברים, בני זוג, אבל הם לא מבינים את התחושות הקשות שאתה חווה. את המחשבות שהולכות ורצות לך בראש כל הזמן".
מתוך אותו הקושי, החליטה טל להקים קבוצה שתספק בעבורה ובעבור רבים אחרים את מה שחסר לה יותר מכל: אוזן קשבת כבת להורה חולה סרטן. "כל הזמן חיפשתי פורומים שיעזרו לילדים כמוני להורים חולי סרטן. רציתי לדעת שזה לא רק אני שמפחדת כל הזמן ובוכה כל הזמן, ושזה בסדר. מותר לי לבכות. מותר לי לפחד.
"ואז החלטתי שיש צורך בקבוצה שתאגד את כולנו. הרי גם אנחנו חלק מהמאבק הזה, וכך גם קראתי לקבוצה: 'גם אנחנו חלק מהמאבק'. לאט לאט אני מקווה שזה באמת יתן מקום לילדים כמוני לפתוח ולשתף ברגשות שלהם".
בתור בת להורה המתמודד עם מחלת הסרטן, מה העצה שלך לכאלה שנמצאים במצב דומה? "העצה שלי להורים ולאנשים במשפחה היא לשים לב גם מה קורה עם הילדים ולתמוך בהם. אני בוכה הרבה פעמים וכשאבא שלי שומע אותי בוכה מאוד קשה לו ואז אמא באה להרגיע אותי. צריך לדעת שזה קורה, ילדים בוכים הרבה, גם בלי שההורים ישמעו. תמיד להסתכל ולראות אם הם יותר עצובים מהרגיל, לנסות לדבר איתם".
אותה הפתיחות שמבקשת קורן לייצר ברשת החברתית – נדרשת גם בין קירות הבית: "היום בגיל 21 אני מבינה בדיעבד למה הם הסתירו ממני, אבל אני חושבת שתמיד חשוב לשתף, מההתחלה. שההורים ינסו להראות שזה לא מפחיד. זה קורה להרבה, אבל כן אפשר לנצח את זה. ומנצחים את זה ביחד, כשכולם תומכים זה בזה".