השבוע נחנכה בבית הספר הממלכתי דתי ביל"ו ברעננה ספרייה חדשה, שזכתה לשם "ספריית הארבעה", לזכרם של ארבעה חיילים שנהרגו במלחמת לבנון השנייה (2006): רס"ן בניה ריין, סמ"ר אלכס (סשה) בונימוביץ, סמ"ר אדם גורן וסמ"ר אורי גרוסמן.
הארבעה נמנו עם צוות טנק שנקרא ברשת הקשר "כוח בניה", וביצעו במהלך המלחמה כמה חילוצים הירואיים, שבהם ניצלו חייהם של לוחמים רבים.
קריאת הספרייה על שמם היא שיאו של תהליך חינוכי שנערך בבית הספר. במהלך שנת הלימודים למדו כל תלמידי בית הספר והוריהם להכיר את סיפור גבורתם של החיילים, ואת עולמם הפנימי. ארבעה צוותים של תלמידי כיתות ה'-ו' ביקרו את בני משפחותיהם בבתיהם, ריאיינו אותם, והנציחו את הריאיון בארבעה סרטוני וידיאו. הסרטונים הוקרנו בפני התלמידים ובפני ההורים, בערב קהילתי שנועד לאסוף תרומות מההורים לשיפוץ הספרייה.
"בכל שנה אנו עושים בבית הספר פרויקט ייחודי שממומן מתרומות ההורים", מסבירה מנהלת בית הספר, מיקי אדלר. "לפני שנתיים רכשנו אייפדים, והשנה החלטנו לשדרג את הספרייה. לומדים אצלנו תלמידים רבים ששפת אמם אינה עברית, ולכן יש בעינינו חשיבות מיוחדת לעידוד הקריאה. רצינו שהספרייה שלנו תהיה חדשנית, ותעודד את הילדים לבוא אליה, לא מתוך צורך אלא מתוך רצון לקרוא".
משפחה אחת
כדי להעניק לערב ההתרמה תוכן רלוונטי ועמוק, פנו נציגי ועד ההורים והנהלת בית ספר לסופר דוד גרוסמן, חתן פרס ישראל לספרות ואביו של החייל אורי גרוסמן ז"ל. נציגי בית ספר הציעו לגרוסמן לקרוא את הספרייה על שם בנו, וביקשו ממנו לשאת דברים בערב ההתרמה. גרוסמן ורעייתו מיכל נעתרו ברצון.
"לפני שנסענו להיפגש אִתָם החלטתי להרחיב את הידע שלי על דוד גרוסמן", סיפרה מנהלת בית הספר, "ואז התוודעתי לנאומו בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני שנערך בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, ובמהלכו הודיע כי יתרום מחצית מפרס ישראל לפורום המשפחות היהודי-פלסטיני. זימנתי את צוות הניהול, את המורים, את הנהגת ההורים ואת רב בית הספר, וקיימנו מפגש שיח איכותי ועמוק, באשר למורכבות הפער בין הדעות, השקפות העולם והערכים של גרוסמן לבין החברה הדתית שאנו חלק ממנה. זה היה שיח מעורר השראה, עם תובנות ברורות של הקשבה וסובלנות, עם תקווה להבנה שלמרות דעותינו השונות, כולנו משפחה אחת".
בשלב מאוחר יותר, כשלמדו על נסיבות נפילתו של אורי גרוסמן, הציעו נציגי בית הספר למשפחת גרוסמן לקרוא את הספרייה על שם ארבעת חיילי כוח בניה, המרכיבים את "הפסיפס של החברה הישראלית", כדבריהם: מפקד הטנק בניה ריין — מתנחל מקרני שומרון, אדם גורן — קיבוצניק ממעברות, סשה בונימוביץ — עולה מרוסיה שהתגורר בנתניה, ואורי גרוסמן ממבשרת ציון.
"משפחת גרוסמן ענתה בחיוב", מספרת מנהלת בית הספר מיקי אדלר, "ודוד אף התעקש שבערב ההתרמה הוא יוצג כאביו של אורי, ולא כחתן פרס ישראל, כדי לא להבליט את בנו על פני האחרים".
לאחר שהתקבלה הסכמתן של שלוש המשפחות האחרות, צפו התלמידים בכתבת טלוויזיה על ארבע האימהות של חללי הטנק, ורק אז היו בשלים לבקר בבתיהן. "ארבע המשפחות פתחו את ביתן, ובעיקר את לִבָּן, ואיפשרו לתלמידים שלנו להכיר את בניהם, על תחביביהם ועל הספרים שאהבו לקרוא. בסיום המפגש עם מיכל ודוד גרוסמן, הודתה להם אחת התלמידות על הזכות שניתנה לה לשמוע ממקור ראשון על הבן שלהם".
כל המפגשים הונצחו בווידיאו, והשיחות נערכו לארבעה סרטונים, בני ארבע דקות כל אחד, שהוקרנו בערב ההתרמה, בנוכחות בני המשפחות. במהלך הערב הזה הרצה גרוסמן על חשיבותה של קריאת סיפורים לילדים לפני השינה.
בערב ההתרמה נאספו כ-100 אלף שקל. כל זוג הורים שילם 200 שקל בעבור עצם ההשתתפות בערב, ובנוסף תרם כנדבת לבו. מי שרצה יכול היה לרכוש את ספריו של דוד גרוסמן עם הקדשה אישית. יותר מ-300 ספרים נרכשו, וכל תמורתם הועברה כתרומה לשיפוץ הספרייה. אחת המשפחות השכולות תרמה אף היא 2,000 שקל. עיריית רעננה השלימה את הסכום שנדרש לשיפוץ.
פינה אישית
בשיתוף פעולה עם האדריכלית והמעצבת של העירייה, הוקדשה כל אחת מפינות האולם המרכזי לאחד החיילים, ועוצבה בהתאם לתחביביו. הפינה לזכרו של אדם גורן, שהיה פעיל בחדר כושר, עוצבה בצורת אופניים; אורי גרוסמן אהב לצפות בהצגות והפינה שלו עוצבה כמסך תיאטרון; סשה בונימוביץ שיפץ "חיפושית" כבר בגיל 17, והפינה שלו עוצבה בצורת מכונית; בניה ריין אהב לטייל ברחבי ישראל, והפינה שלו מדמה את שביל ישראל, עם עצים, שלטי דרך וטביעות רגליים.
בכל פינה הוצב שלט זיכרון עם פרטי החלל, וברקוד לצפייה בסרטון שהופק עם בני משפחתו. בכניסה לספרייה הוצבו ארבעה מדפים, שעל כל אחד מהם הונחו הספרים האהובים על כל אחד מהחיילים.
