זה 30 שנה שרויטל שלובסקי ואריה גנון מציירים ציורים מלאי השראה, הנמכרים וזוכים לתהילה מסביב לעולם. ספק אם מי שמביט בציורים, יוכל להבחין בסיפור שמאחוריהם.
רויטל ואריה, שניהם בעשור השישי לחייהם, מתמודדים עם שיתוק מוחין מולד הניכר במוגבלות בגפיים עליונות ותחתונות - מלבד כף רגלם הימנית.
צילום: פרטיצילום: פרטי
צילום: פרטי
(צילום: פרטי)
מחדר האומנות שהוקם בעבורם במעונם ברעננה, יוצאים ציורים שאותם הם מציירים בכף רגלם ומזכים אותם בחברות בארגון הבינלאומי של "אמני הציור בפה וברגל בע"מ".
בעוד שרוב חברי הארגון בישראל מציירים בפיהם, אריה ורויטל הם חברי הארגון היחידים בישראל שמציירים בכף רגלם.
צילום: פרטיצילום: פרטי
צילום: פרטי
(צילום: פרטי)
דיתה גולדשטיין, משקמת באמנות, מלווה אותם מהיום שבו אחזו במכחול לראשונה לפני 30 שנה: "לאחר שרכז החינוך שלהם הבין שהם עושים הרבה דברים קטנים עם כף הרגל, פנו אלי. זה התחיל בניסיון להחזיק את המכחול והעפרון. בהתחלה זה היה מאוד נסיוני כי לא ידענו כמה הם יוכלו לצייר. התקנו להם שולחנות קטנים בזווית בגובה הרגל, בשביל שהם יוכלו לראות מה הם עושים. בהתחלה זה היה קשקוש גדול ובמשך הזמן הציור קרם עור וגידים והפך להיות חלק משמעותי בחיים שלהם".
צילום: פרטיצילום: פרטי
צילום: פרטי
(צילום: פרטי)
במהרה, הפך הציור לחלון לנפשם של רויטל ואריה: "אריה אוהב לצייר דברים שהוא לא יכול להגיע אליהם - כמו ים. הוא מרגיש חופש, שהוא מטייל עם המכחול בים. רויטל מאוד אוהבת פרחים מכל הסוגים, ומציירת בצבעים מאוד עליזים ואופטימיים. כל אחד מבטא את החשקים, הרצונות ומצבי הרוח שלו בצורה אחרת", מספרת דיתה. במשך 30 שנה, מבטאים הציורים תקופות של עצב ושמחה, של כישלון ושל הצלחה.
איך נערכת התקשורת ביניכם?
"אריה מצליח בעזרת הרגל להצביע על אותיות או להשתמש במקלדת עם קול. רויטל מצליחה להצביעה עם רגלה על חפצים ואביזרים ולהראות לי את רצונה. במהלך שנות העבודה הרבות נוצרה ביננו תיקשורת בלתי מילולית", אומרת דיתה. הרבה מעבר לכסף שנכנס ממכירת הציורים, מספקת מלאכת האומנות עולם ומלואו בעבור יוצרייה. דיתה מספרת: "הציור עצמו הופך להיות חלק יצירתי שמספק עיסוק ותחושה טובה, וגם מבחינת הנפש. זה מאוד מעודד, כי זה מוכיח שגם אם אני מוגבל אני יוצר ועושה וזה אומר שאני כמו כולם. אני יכול להביע את הרגשות שלי ולהגיד שאני חי וקיים. הציור והצבע נותנים להם כל כך הרבה צבע לחיים, שזה נותן להם מוטיבציה ואנרגיה כל כך גדולה להמשיך ולצייר ולהעמיק בציור יותר מאדם אחר רגיל".
צילום: פרטיצילום: פרטי
צילום: פרטי
(צילום: פרטי)
בשעה שדיתה נושפת בעורפם, עומדת מאחוריהם ומחדירה בהם את תחושת המסוגלות - מוכיחים אריה ורויטל כי המשפט השגור "אין דבר העומד בפני הרצון" שובר כל חומה ומוסכמות. "אנחנו יכולים לנצח את כל מגבלות הגוף והקשיים בדרך. זה מה שנותן להם את שמחת החיים", מסכמת דיתה.